האם ימי הביניים חוזרים?

התקדמות טכנולוגית אינה מונעת נסיגה תרבותית
תמונה של מר גבעון
פרופסור יהושפט גבעון

כבר שנים שאפשר להבחין בסממנים של נסיגה תרבותית. אחד מהם הוא השימוש בגלילה בקריאה בטקסטים המוצגים במחשב. לפעמים הוצעה לנו הדמיה של דפדוף, אך זו נעלמה מן האופק, וכולנו מסתפקים בפעולת הגלילה בקריאת טקסטים ברשת, כמו בקריאה במגילות הישנות. אפילו בימי הביניים השתמשו בספרים כרוכים. פירושו של דבר הוא שגלילת הטקסטים במחשבים היא מעין חזרה אל הזמנים של לפני המצאת הספרים הכרוכים, אל לפני המצאת הקודקסים, כלומר, אל לפני ימי הביניים, אל לפני המאה ה-3 לספירה.

היום אנו חיים בעידן של כלכלה חדשה שמבוססת על פיתוחים טכנולוגיים חדישים ביותר, והיא כרוכה בנסיגה תרבותית חשוכה ביותר הפוגעת במהות התרבות המודרנית. ז'ארון לאניר קרא לכלכלה זו כלכלה של מערכות השפלה ("Bummers") ועל כך כתבתי במאמרי "המודל העסקי של מערכות ההשפלה הדיגיטליות". ואילו שושנה זובוף קראה לה "כלכלת מעקב", על כך כתבתי במאמרי "קיצור תולדות הקפיטליזם החדש בהיווצרותו".

כאשר אנו משתמשים במה שמוכר לנו ולא רואים מה התחדש, ובוודאי שלא מבינים אותו, אנו נאטמים ואפילו חוטפים הלם תרבותי. זאת הייתה התזה המרכזית של מרשל מקלוהן. כתבתי על הפער בזמן שבין תפיסת ההמצאות חסרות התקדים וקבלתן ובין המצאתן במאמר קודם שכותרתו "הפיגור בפאזה". במקרים רבים, ניסו להעלים את החידוש מעיני הציבור: בתחילה, הדפיסו ספרים שייראו כאילו נכתבו ביד ויצרו תמונות שייראו כאילו צוירו במכחול. ומאוחר יותר, בנו מערכות הפעלה עם ממשקי-משתמש ציוריים שהסתירו מהציבור את אופיין האמיתי, התווי. וכך, בורות הציבור לא נחשבה כיעד מוגן.

בימי הביניים רוב הנתונים (הטקסטים הכתובים) הוחזקו במוסדות של הכנסייה (כמו במנזרים למשל), והיו נגישים, ברובם, בעיקר למתעניינים ממין זכר. היום, רוב הנתונים נמצאים במערכות שרתים של גוגל ופייסבוק, ובעלי השרתים האלה מעוניינים להסתיר אותם ויוצרים אשליה של נגישות גלובלית. היום, אוצרות הנתונים המיוחדים של בעלי השרתים של מערכות ההשפלה הדיגיטליות אינם נגישים כלל, פרט ליחידי סגולה.

שושנה זובוף, החוקרת הראשונה של הכנסת המחשבים לתעשייה ולמינהל, מתארת את המצב הזה בספרה האחרון על כלכלת המעקב ("עידן הקפיטליזם של המעקב: הקרב על עתיד אנושי בחזית החדשה של העוצמה" בעמ' 227-183). לטענתה, קיימים שני טקסטים המרכיבים את הרשת. הטקסט הראשון גלוי ונגיש לכולנו ובו אנו יכולים למצוא נתונים מעניינים ואפילו להוסיף נתונים משלנו. הטקסט השני מוגן מפני חשיפה והוא נגיש רק למספר קטן של מנהלי תוכנות.

בעשורים הראשונים של האינטרנט, כלומר, ממש עד סוף המאה ה-20, רעיון האינטרנט היה לשרת את כל המשתמשים. הוא הכיל בעיקר נתונים שהוצבו בו לתועלת האישית של כל המשתמשים. האינטרנט הפך לנושא דגל החזון של החברה הנאורה והחופשית. התוכנות הגדולות של ימינו, כגון גוגל ופייסבוק, נבנו על ידי צעירים שקיווּ שהן תשמשנה מנוף לתקשורת ולקשרים חברתיים לטובת כלל המשתמשים. גם הנתונים שנאספו כדי לשפר את פעולת התוכנות האלה, באיתור מקורות ובהצגתם, נאספו במטרה זו. ואולם, לאט, לאט, נאספו גם נתונים ששימשו בסיס לקידום האתרים שברשת, וכך נוצרו הסיבים הראשונים של הטקסט השני, הסמוי.

בראשית המאה ה-21, כדי להיחלץ ממשבר בועת הדוט.קום, התפתו מנהלי התוכנות הללו לשנות כיוון ובכך הצליחו להימנע מפשיטות רגל. הם גילו שהלקוחות היכולים להבטיח את שרידותם, אינם המשתמשים, אלא המשווקים, המעוניינים מאוד להציג את פרסומותיהם באתרים שנחשפים לעיני המשתמשים בטקסט הראשון. המשתמשים לא היו מקורות להכנסה כמו המשווקים, וכך, אלה האחרונים הפכו ללקוחות שעניינו את מנהלי התוכנות הגדולות יותר מאשר כלל המשתמשים. מנהלי התוכנות הפכו כיוון מבלי לחשוף זאת למאות מיליוני המשתמשים שהמשיכו להאמין שהתוכנות פועלות בעיקר לטובתם.

כיום תוכנות אלה מספקות ללקוחותיהן נתונים המופקים מניתוח דקדקני של התנהגות המשתמשים. נתונים אלה משפרים את יעילות השיווק, במידה ובהיקף שלא עלו על דעת חוקרי מדעי ההתנהגות מעולם. נתוני הניתוח הזה נכללים בטקסט השני, החבוי, והם מייצגים את כל מה שמדעי ההתנהגות יכלו לדעת על כל משתמש ומשתמש. במילותיה של שושנה זובוף, בספרה הנ"ל, הטקסט החבוי "אומר עלינו יותר ממה שאנו יכולים לדעת על עצמנו" (בעמ' 186).

אבל, בזאת לא הסתיימה הסאגה של הכלכלה במאה ה-21. עם האוכל בא התיאבון, והמשווקים שינו אף הם כיוון. הם לא מסתפקים בהרחבת האמצעים לחשיפת המציאות הקיימת של צורכי המשתמשים, הם פנו לניצול הנתונים על המשתמשים למטרת שינוי המציאות הזאת. הפער בין תחזיות "הצרכים הקיימים של המשתמשים" ובין פעולות המשווקים הצטמצם לא בגלל דיוק התחזיות, אלא מפני שפעולות המשתמשים מעוצבות בידי המשווקים, כדי להתאים אותן לצורכי השיווק. מדעי ההתנהגות גויסו לא רק לריתוק המשתמשים לאתרים אלא גם לעיצוב התנהגותם לצורכי השיווק. בטקסט החבוי מצויים נתונים על כל משתמש המאפשרים את עיצוב צרכיו לפי מיטב המחקר בתחום החדשני הנקרא עדיין "קפטולוגיה". שושנה זובוף מדווחת בספרה על כך שבשנים האחרונות נושא עיצוב ההתנהגות פותח מאוד. היום הוא ממוקד באופן מפורש בעיצוב התנהגות של בני אדם וזה הרבה יותר מאשר ריתוק תשומת לב המשתמשים. נתוני המחקרים הללו עומדים לרשות הברונים הדיגיטליים בלי שום הסתייגות.

כך, מרודפי דעת המשוטטים ברחבי "אוקיינוס המידע" כדי לחפש מקורות להרחבת ידיעותינו, הפכנו לצמיתים המופעלים על ידי משווקים ויוצרי תוכנות המעצבים את התנהגותנו בדרכים הסמויות מעינינו. זהו פיאודליזם מסוג חדש ומצמרר. זהו מחיר הקידמה של המאה ה-21. נוכל רק לקוות שכמו שידענו להשתחרר מהשעבוד הנורא של עידן התעשייה, נדע גם הפעם להתעורר ולהתעשת ונשבור את כבלינו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. העולם משתנה, ואתה לא מוכן לקבל את השינויים ופרשנות שלך נגטיבית. פעם השליטים קבעו והיום אנשים יותר חופשיים בזכות הטכנולוגיה והאינטרנט. בהחלט סביר שלא כל אחד יאהב כל דבר שקורה. אבל גם לא כל פרשנות של מישהו מחייבת את כולם.

  2. לאבנר,
    מה בדיוק הפריע לך במה שכתבתי? שהרי אם לא כך לא היית דן בי במקום לדון במה שטענתי.
    ודרך אגב, העולם לא משתנה. אנו משנים אותו, לטוב ולרע. בני אדם יוצרים כלים ומכשירים כדי לשנות את השפעתם על העולם, וכפי שציין מקלוהן, בני אדם נוטים שלא לחקור באופן אמפירי את תוצאות יצירתם. הסתכל מסביבך וראה, במו עיניך, עד כמה אנשים יותר חופשים ועד כמה הם לא חופשיים. ולא כל מה שכתוב הוא פרשנות.
    ואם אנחנו משנים את העולם, אנו יכולים לטעות בנקודה זו או אחרת. אנו בני-אדם.

  3. שינוי תרבותי יש כל העת
    נסיגה תרבותית לאו דוקא
    אולי ההיפך

    1. לעליה, תודה על תגובתך התמציתית.
      האם דיכוי הפועלים בעידן התעשייה היה ההיפך מנסיגה תרבותית? האם גירוי מתמיד של מנגנונים שכליים לא רצויים (כמו התמכרות והיסחפות לרגשות שליליים) בימינו הוא "אולי ההיפך" מנסיגה תרבותית? האם ניצול כישורים של מיליוני משתמשים ללא תמורה הולמת זה ההיפך מנסיגה תרבותית?
      מקלוהן ניבא על אטימות חושים כתגובה על מדיה שאינן מובנות… אבל נבואתו נתקלה באטימות חושים…

  4. ברור שכל יצרן רוצה להפיק את המירב. כל עוד הוא לא עובר על החוק מה הבעיה?

    1. לצביה תודה על הערתך,
      הבעטוי "נבל ברשות התורה" בוודאי מוכר לך.
      קיראי את מאמריי הקודמים על הרשתות החברתיות והחליטי מה הבעיה…

  5. אני מניחה שהשימוש בביטויים קיצונייםנכמו ימי הביניים נועדו להסב תשומת לב וליצור פרובוקציה שתחייב מחשבה. המאמר מעלה נושא מעניין.

    1. הביטוי "ימי הביניים" הוא ביטוי משפת ההיסטוריה. זה שם של תקופה היסטורית. הביטוי "חשכת ימי הביניים" הוא ביטוי של סילוף ההיסטרויה ואינני משתמש בו כי בימי הביניים בני אדם יצרו יצירות ובנו מכשירים ("טכנולוגיה") מופלאים. בימי הביניים המציאו את מכשיר הקריאה הנקרא "קודקס" שבו קראו בדפדוף ולא גללו במגילות…
      "חזרה לימי הביניים" הוא ביטוי שיוצר פרובוקציה כי רבים בינינו מאמינים שלתאריך יש משמעות תרבותית.
      שמחתי שציינת שמאמרי מעלה נושא מעניין.

  6. אני חייב להגיד שאתה מומחה הטכנולוגיה שמתבטא הכי בחריפות שנתקלתי, כנגד מה שקורה במציאות של מערכות המידע בזמננו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים