לא כולם מודעים

הדיגיטל כובש את ענף הפרסום
תמונה יונתן קורפל
יונתן קורפל

כל פעם אני מופתע מחדש לגלות כי חלק ניכר מהיושבים בציון לא מודעים לעובדה שהעולם השתנה. הדיגיטל, לטוב ולרע, השתלט על חיינו. הפעם אני מבקש להתמקד בתחום הפרסום, שמכתיב לא מעט חלקים מחיינו, ולנסות להבהיר את ממדי ההשתלטות של הדיגיטל בתחום זה.

ראשית אני מבקש להיעזר בנתונים שמקורם ב"יפעת בקרת פרסום ואיגוד השיווק". שם ערכו השוואה בחלוקת ההוצאה הלאומית על פרסום בין שנת 2009 לשנת 2019, על פי חלוקה למדיות הפרסום. מדובר בסכום כולל של כ-4 מיליארד שקלים. בשנת 2009 הוביל הפרסום בטלוויזיה, עם כ-40% מההוצאה הכוללת על פרסום. במקום השני ניצבה אז העיתונות עם 35%. במקום השלישי הפרסום בדיגיטל, שנגס 14% בתקציב הפרסום הכולל. במקום הרביעי פרסום החוצות עם 5%.

במשך עשור השתנתה התמונה בעקביות והתהפכה, ובשנת 2019 כבר ניצב הדיגיטל בראש טבלת הפרסום עם 38%. הטלוויזיה ירדה למקום השני עם 36%. העיתונות הצטמצמה מאוד בחלקה בפרסום ועומדת על 11%. פרסום החוצות, במקום הרביעי, עלה לכדי 7%.

המסקנות חדות וברורות: הדיגיטל הולך ומרחיב את חלקו בפרסום. המגמה הזאת תימשך. בל נשכח כי הפרסום הנו מקור ההכנסה של המדיה על ענפי המשנה שלה. עיתונים שלא יפנימו זאת יזדקקו לבעלים פילנטרופיים דוגמת שלדון אדלסון. ערוצי טלוויזיה לא יוכלו לעצום עיניהם ולהתעלם מטכנולוגיות הממזגות את תחום פעולתם לתוך ממלכת הדיגיטל.

אולם בהשוואה של הנתונים במקומותינו למתרחש בעולם המתקדם מזדקרות עובדות הנושאות מסקנות ותובנות מעניינות עוד יותר. ניקח לדוגמה את ארצות הברית, ונישען על נתוני חברת "סטטיסטה". בשנת 2019 הדיגיטל ניצב שם בראש הרשימה, עם 55% מתקציבי הפרסום. הטלוויזיה במקום השני עם 29%, העיתונות עם 6%, ופרסום החוצות 3%. לישראל כידוע יצא שם של מדינה מוצלחת ביזמות חדשנית בתחום המחשוב והאינטרנט, אולם בתחום היישום אנחנו מפגרים למדי אחרי ארה"ב, מערב אירופה ובעיקר המזרח הרחוק. ארה"ב יכולה לשמש לנו בסיס טוב לתחזית העתיד להתרחש אצלנו בתחום היישום. או במילים אחרות, חלקן של מדיות הדיגיטל בעוגת הפרסום ימשיך לגדול.

ולאותם שטומנים ראשם בחול ולא רואים את תמונת המציאות, הנזכרים בפתח המאמר, הם ממשיכים לקרוא עיתונים וספרים מנייר, לשלם בכסף מזומן, לבקר בסניפי הבנקים ובסופרמרקטים, לנהל את עסקיהם עם נייר ועט, ולפרסם את עצמם בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. עולם הדיגיטל מניב הרבה סוגי רמאויות, שקל לייצר בשל האנונימיות שהוא מאפשר. כל תרגילי העבריינות הממוחשבת שפרסמתי בתזה ב 1990 באים לידי ביטוי היום, יותר מבעבר. אין מי שמזהיר מפני הסכנות, ואם יש כבר מי שמתעורר- בדרך כלל זה אחרי הארוע, לאחר שהעבריין נמלט או לא מצליחים לזהותו(אם הוא נבון דיו).

    1. מה זה משמיע לנו?
      גם בכלי רכב ממונעים יש יותר סכנות לאין שיעור מאשר בתנועה על חמורים, אבל אף אחד לא מציע לחזור לשם
      וזו רק דוגמה אחת מתוך רשימה אין סופית
      במדינה מתקדמת שואפים קדימה, תוך ניצול מרבי של היתרונות, ונטרול מרבי של החסרונות

      1. הרשה לי יונתן לחלוק על דבריך בהערה זו.
        ראשית, זאת לא החומרה שרקובה ומרקיבה אותנו אלא שיטת העבודה של הברונים שב"ממלכה זו". גם בעידן התעשייה, לא היה צריך להרוס את מכונות הייצור אלא את שיטות ההשפלה של בעליהן.
        שנית, האם אנו לא במדינה שמתקדמת תוך ניצול מרבי של כוחם של הברונים הדיגיטליים מול המוני המשתמשים שמדכאים את רוחם בפיתויים בלי הרף?

  2. בפרסום דיגיטלי. ולכן כל מיני "מומחים" עובדים עליהם. מוציאים מהם תשלומים שאין בגינם תמורה של ממש.

  3. לא מבינים היכן העולם מצוי ולאן הוא הולך. וכולנו מפסידים מכך.

    1. של "הפרסום הדיגיטלי" חובה עליך לקרוא את ספרה האחרון של פרופ' שושנה זובוף, על הקפיטליזם החדש וכיצד העברת מרכז הכובד משירות למשתמשים, למענם, לשירות למשווקים, למען רווחיהם, הציל את גוגל מפשיטת רגל במשבר בועת ה"דוט.קום". כתבתי על כך במאמר על הברונים הדיגיטליים: https://www.jokopost.com/it/20354/.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מי ישלם את מחיר?

בעקבות הימלטות האסירים ולקראת התייעלות מערכתית