האוקסימורון הרוסי – אינטרנט ריבוני

הנה סיפורם של שלושה חוקים אשר חוקקו לאחרונה ברוסיה: לפני כחודשיים, הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי אישר חוק שמטרתו "להעמיק את הריבונות של רוסיה על האינטרנט שלה". מדובר בחוק נוסף בשורה שלמה של איסורים שהם חלק מפעילות שיטתית ומתמשכת אשר מגמתה – צמצום של חופש הביטוי במדינה. האמצעי הוא בידוד מהרשת הגלובלית תוך ניסיון להנחיל את התפיסה שאתרי אינטרנט אלטרנטיביים מהווים איום ביטחוני למדינה. בין מאמצי הקרמלין להצדיק את בידולה של רוסיה מהרשת הגלובלית מהדהדת רטוריקה של תירוצים שעיקרם נסמך על הצורך החיוני בבטיחות במרחב הסייבר כמו גם בהגנה מפני ההתקפות הפוטנציאליות על רוסיה. החוק עבר בינתיים רק את שלב הקריאה הראשונה, ובשלב זה הוא אינו מחייב והשפעתו הישירה מצומצמת, אך קבלתו משקפת את האווירה הכללית, אשר מגמתה התבודדות בין-לאומית וצמצום חירויות פוליטיות בסיסיות ומהותיות ברוסיה בת-זמננו. חוק זה משקף בעצם את הנכונות ההולכת וגוברת בממשל הרוסי לנקוט פעולות ממשיות נגד מבקרי המשטר.

לפי החוק השני, אשר גם הוא חוקק בתקופה האחרונה, פרסומים של "פייק ניוז" ייחשבו כעבירה. ואילו החוק השלישי אוסר הצגה של פקידי הממשל בדרך בלתי נאותה. הפרת האיסורים דינה ענישה באמצעות קנסות משמעותיים ואף מאסר. שלושת החוקים האלו אינם חורגים ממדיניותו הנוכחית של הקרמלין, הממשיכה לפגוע בחירויות הבסיסיות ולהתרחק מהמערב מבחינה כלכלית, פוליטית, תרבותית וטכנולוגית.

כבר בשנת 2014 הציע מקסים גוורדאדזה להקים "אינטרנט ריבוני". עצם המושג "אינטרנט ריבוני" הוא אוקסימורון, מכיוון שהאינטרנט בהגדרה היא רשת כלל-עולמית שאינה מכירה בגבולותיהן של מדינות ריבוניות. היום, כשאילון מאסק מבטיח לספק אינטרנט לכל העולם – ובחינם – כל מחשבה על אינטרנט ריבוני מעוררת גיחוך סרקסטי מצידם של המומחים. גוורדאדזה הציע שם לאינטרנט הרוסי, כפי שלסינים יש שם לאינטרנט שלהם – The Chinese Firewall. האינטרנט הרוסי ייאמץ את דמותו של צ'יבורשקה, גיבור תרבות מספרי הילדים, וייקרא "צ'יבורנט".

הניסוח של החוק מצביע על מצב היפותטי של ניתוק מוחלט של רוסיה מן האינטרנט "המערבי", בעוד שרוסיה שומרת על "אינטרנט אוטונומי" – כזה שידע לשמור את המידע המסווג בגבולות המדינה. מומחי הרשת משוכנעים שהחוק לא ישרת את המטרה אשר לשמה חוקק, אך בקרמלין מתעקשים שהחוק לא רק ישרטט גבולות עבור הרשת, אלא גם יפקח על האינטרנט בתוך המדינה.

החוק לאינטרנט ריבוני, שמקורו בהתנגדות למערב, מבטא את האינטרס של הקרמלין להשתלט על הנתונים האישיים של המשתמשים אשר מנסים, לדעת הקרמלין, לערער על עצם הלגיטימיות של המשטר ולרתום למאבק מזוין את אלה המבקרים את פוטין. רוסיה כבר ניסתה – וברגל גסה מאוד – לנתק את האינטרנט באזור הקווקז, אינגושטיה, למשך שבועיים, על מנת למנוע מהאופוזיציה להעביר סרטונים ומסרים שהיו עשויים להשמיע את קולם של המפגינים באזור.

לחוק עלויות בלתי מבוטלות, ונראה כי הוא עומד לעלות כסף רב למשלמי המיסים ברוסיה. לדעת מומחים עלותו ההתחלתית של החוק תעמוד על כ-38 מיליון דולרים. הפרשנים מעריכים כי לשם יישומו של החוק יידרשו כספים נוספים, ובבלומברג מעריכים כי גם 304 מיליון דולרים לא יספיקו על מנת ליישם, ואפילו חלקית, את עיקרי החוק. עדיין לא ברור מהם הצעדים הבאים של רוסיה בדרך אל מימוש הפרויקט. החוק יחייב את ספקיות האינטרנט ברוסיה להתקין "אמצעים טכניים", ש"ינתבו את כל תעבורת האינטרנט במדינה לנקודת תמסורת שאושרו על ידי רגולטור הטלקום המקומי – רוסקומנדזור". רוסקומנדזור עלול לחייב את ספקיות האינטרנט ברוסיה להשתמש בנקודות תמסורת מקומיות, וניתוב זה יאפשר לרגולטור לבחון את התעבורה על מנת לחסום תכנים לא ראויים לדידו ולוודא שהתקשורת הבין-אישית מתקיימת בשרתים מקומיים.

החוק השני שציינתי, זה האוסר לבקר את הממשלה בצורה "בלתי נאותה", זכה לביקורת רבה, מכיוון שהוא יאפשר לממשלה לסגור משאב אינטרנטי כלשהו לאחר שזיהתה כי הוא מפרסם ביקורת בדרך שאיננה נאותה לטעמו של המשטר. לצורך הדגמה, אם אתר אינטרנט ירצה לפרסם את שיעורי הצמיחה "האמיתיים" של רוסיה, ובפרסום הזה יופיעו מספרים נמוכים בהרבה מהמספרים הרשמיים שמשגרים לציבור כדי לשדר שהכול בסדר, אזי האתר הזה ייחסם מפני הגולשים, מאחר שהלכה למעשה הוא קרא לשר האוצר שקרן. רבים השוו את הצעדים הללו להקמת "משרד האמת" בספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול: גוף שאינו מאפשר כל מידע אלטרנטיבי לשופר של הממשלה.

המבקרים של שלושת החוקים, המשמיעים את קולו של הצד הליברלי של המפה הפוליטית ברוסיה, סבורים כי מדובר בצעד גדול לאחור. פעולות אלו יקלו על ממשלתו של הנשיא פוטין לשלוט בתכנים ולקרב את רוסיה לכינון רשת אינטרנט אוטונומית ומבודדת, כמו זו של סין או אף של צפון קוריאה. מבחינה טכנולוגית, המומחים טוענים כי ניסיון ליצור אינטרנט ריבוני ברוסיה נועד לכישלון. בשונה מסין, ברוסיה יש שוק פנימי מצומצם עד מאוד, וכך גם היכולות הטכנולוגיות ליצירת פלטפורמות חלופיות לאלה של המערב. מומחים טוענים כי המהלך ליצור אינטרנט ריבוני איננו תוצאה של קידמה טכנולוגית, אלא ניסיון להתמודד עם אתגרים חדשים – באמצעות שיטות ישנות. במקום ליצור רשת חלופית עבור השירותים החשאיים, בקרמלין החליטו לשים יד על כל הרשת – ולפגוע בכלל אזרחיה של רוסיה. החוק אינו מתייחס להשלכות שליליות אפשריות, כמו עצירה מוחלטת של שירותי הבנקאות באינטרנט ושל הרשתות בבתי חולים ובמשרדי הממשלה, אם הממשלה פשוט תחליט לפתע פתאום לנתק את המדינה מהרשת.

הצעות החוקים מעידות על מגמה מדאיגה. בחמש השנים האחרונות ירד מאוד מדד חופש הביטוי ברוסיה, ואיתו מדדים אחרים של דמוקרטיה. רוסיה אינה לומדת מהטעויות של ברית המועצות, אשר ניסתה לבנות סוציאליזם במדינה אחת, ומנסה לבנות אינטרנט במדינה אחת. רוסיה נוטה להשתמש באלימות-יתר בריסון הפגנות, ולכן החוק הוציא רק מעט אזרחים לרחובות – כ-15,000 בלבד – במטרה למחות על ההחלטה.

רוסיה ממציאה את "האיום המערבי" במטרה לשלוט על המידע הפרטי של אזרחיה. ארצות הברית מעולם לא הצהירה כי בכוונתה לנתק את רוסיה מהאינטרנט, אך רוסיה מחוקקת את חוקיה בעקבות מצבים היפותטיים שבהם "ארצות הברית שמה יד על הרשת במדינה". בפועל הקרמלין מנסה לנטרל כל מנגנון אשר עלול להוציא את האנשים לרחובות. בחלום הבלהות של פוטין מככבות הפגנות המוניות, והוא מוכן להקריב את המודרניזציה הכלכלית והטכנולוגית של רוסיה על מנת להימנע מהן ולקבל אזרחים פסיביים אשר אינם יוצאים להפגין.

שלושת החוקים מתייחסים למחיר "היציבות" הנודעת שהבטיח פוטין, הערך היקר לו מכול הנשמר ב"חוזה החברתי" שנחתם לכאורה ברוסיה בין השלטון לבין העם. ועתה, בשם היציבות, רוסיה מפקיעה את החירויות הפוליטיות, ובמילים פשוטות הקרמלין מבקש מהאזרח שלא ישתתף בחיים הפוליטיים – בתמורה ליציבות.