מדוע אני כועס על כחלון?

ניצול הפרצה המכוונת ב"חוק דואר זבל"
תמונה של כחלון
משה כחלון צילום: dikla bassist shafrir commons.wikimedia.org

הבחירות הולכות וקרבות, ובמקביל להפחתה במספר הימים שנותרו עד להכרעת העם, גואה ועולה גל המסרונים הפוליטיים שאני מקבל בטלפון הנייד שלי בצורת הודעות SMS. ההודעות כבר הפכו למטרד. איש אינו מתייחס לרצונותיי, וכל אחד יכול להטרידני באמצעות מכשירי הפרטי.

פריחתן של רשתות הסלולר והאינטרנט יצרה הזדמנות לכל מי שרוצה להעביר מסרים, וכעת אפשר לעשות זאת בעלות ששואפת לאפס. אשר על כן התופעה התעצמה עד כדי כך שבכל המדינות הנאורות חוקקו חוקים האוסרים העברת מידע שכזה, אלא אם נתן הנמען את אישורו מראש לשולח והתיר לו להעביר אליו אישית הודעות ומסרים.

כבר לפני קצת יותר מעשור נכנס לתוקף תיקון לסעיף 30א' בחוק התקשורת, התשס"ח–2008. תיקון החוק אוסר משלוח פרסומת מסחרית בדואר אלקטרוני, בפקס, בהודעת SMS או באמצעות מערכת חיוג טלפוני אוטומטי עם הקלטות, ללא אישור של הנמען, וגם נשמרת לו הזכות לסרב בכל עת. החוק כאמור נועד לחסל את תופעת ההפצה ההמונית של פרסומות בלתי רצויות – המכונה בלועזית "ספאם", או בלשון העם "דואר זבל" – באמצעות רשת התקשורת.

החוק רואה במשלוח דואר זבל עבירה פלילית ומאפשר תביעה כנגד השולח. צורת התביעה הפשוטה ביותר היא תביעה ללא צורך בהוכחת נזק, בגובה של עד 1,000 ש"ח לכל פריט אחד של מידע שכזה שנשלח אל כל אדם ללא אישורו. תביעה כזאת יכולה כמובן להתברר בהליך קצר בבית משפט לתביעות קטנות, וניסיון השפיטה מעיד על נטייה להיענות לתובעים.

אלא שהחוק מתייחס רק למידע מטעם גופים מסחריים שמבקשים להעביר מסרים שכוללים הצעות המפתות את הנמען להוצאות כספים ולרכישות. כלומר החוק איננו אוסר העברת מסרים פוליטיים. וכך לקראת הבחירות גואה גל ההודעות שאני מקבל ישירות לטלפון הנייד שלי, אף שאין לי כל עניין בכך. אינני רוצה לקבל את המסרים הללו. אני מבקש להדגיש כי אני מתייחס כאן במאמר למקרה הפרטי שלי בלבד, ואין לי נתונים מדויקים על מה שקורה אצל ישראלים אחרים.

בכל יום אני מקבל לא מעט הודעות סלולר מכמה מפלגות, כולן בניגוד לרצוני. אני כועס במיוחד על מפלגת "כולנו" ועושי דבריה. אמנם יש עוד מפלגות שמהן אני מקבל הודעות, אלא שישנם כמה הבדלים בין הגופים השולחים את הודעות הזבל המטרידות. כאשר אני מקבל הודעות ממפלגת "כחול לבן" למשל, אני יכול לחסום את הטלפון שלי בפני מספר הטלפון שממנו נשלח אליי המסרון. נכון שאפשר לכאורה להתחכם ולשלוח אליי מסרונים ממספר טלפון נוסף, אבל בכל זאת יש בכך הקלה מסוימת. יש מפלגות שמאפשרות את ההסרה מרשימת התפוצה, אך בדרך כלל בהליך מסורבל שכולל קבלת קוד והקלדתו, מה שהופך לטרדה בפני עצמה.

המפלגות "כולנו", "מרצ" ו"הליכוד", שמכולן אני מקבל הודעות, אינן מאפשרות חסימה של המקור להודעות ה-SMS. אפשר רק למחוק את ההודעה ולחכות לבאות בתור, ואלה לא מאחרות להגיע. "כולנו" עולה על כולן בכמות ההטרדות, ומכאן הכעס שלי. נתקלתי ברשת בתלונות של כמה גולשים בעניין זה. רובם הזכירו את "כולנו". גם במקרה שלי הם עיקר הבעיה.

זה זמן מה רוגשת המערכת הפוליטית שלנו בסוגיה מי צריך לקבוע בעניינים עקרוניים – המחוקקים או השופטים. הנה לכם מקרה מבחן המוכיח מדוע אסור לנו להותיר בידי פוליטיקאים החלטות בסוגיות שנוגעות לאינטרסים שלהם עצמם. כאשר חוקק החוק המבורך, לא במקרה סייגו המחוקקים שלנו את האיסור לתחום העסקי בלבד. הם לא רצו להוציא מידם את האפשרות להגיע ישירות לכל אזרח, גם אם איננו מעוניין בכך. בהחלטות מסוג זה חשוב שהרשות הבלתי נגועה, זו השופטת, תיכנס לתמונה, תאסור על המפלגות להטרידנו ותכריח אותן לכבד את רצוננו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. גם אני כועס על כחלון אבל מסיבה אחרת. כאשר רק נכנס לתפקידו כשר האוצר הוא נמנע מלהתייחס לסוגיית מאגרי הגז בטענה לניגוד עניינים אפשרי כי אחד מבעלי הגז השוליים היה חבר שלו ואולי גם שיחקו יחד כדורסל בשכונה..
    ההימנעות מלטפל בנושא הגז שהוא בעל משמעויות כלכליות מרחיקות לכת לעתיד המדינה – מעיד על אי כשרותו לשמש בכלל שר במדינת ישראל. היושרה הייתה מחייבת אותו לאמר: אמנם אני מכיר את האיש (כמו שמחצית מאזרחי ישראל מכירים האחד את השני) אבל הנושא הכלכלי הזה חשוב מספיק כדי שאתייחס אליו בכול כובד משקלי, גם אם היועצים למינהם יאמרו אחרת, וההיסטוריה תשפוט האם הייתי מוטה אם לאו בשל ההיכרות המוקדמת"

    משלא עשה כך- איבדתי כול אמון בו. וזה נכון לגבי כול שר אחר שלא ניתן לסמוך על יושרו שיממש את מישרתו באופן ראוי. המסר השגוי הוא ששר בממשלה הוא חסר עמוד שידרה בפוטנציה,,

  2. לי יש בעיות קשות יותר וטענות משמעותיות יותר נגד מי שהיכולת שלו מסתכמת בחיוכים.

  3. אל תכעס כל כך על כחלון. הוא בפניקה. גלנט עזב אותו ולקח חלק מהאלקטורט של כולנו. אורלי של דוד לוי עזבה את ליברמן ולוקחת חלק מהאלקטורט של "גשר" שהיה אצל כחלון. וזה רק "על הדרך". מחיר למשתכן הפך לפארסה שאין כדוגמתה.
    כך שכחלון יושב על גבול אחוז החסימה.
    שר אוצר הוא בטח לא יהיה.
    אולי גם לא יהיה בכנסת.
    אז במקום כעס – חמלה.

  4. ולא רק כחלון. ואי אפשר לחסום או להסיר מהתפוצה. בושה למפלגות.

  5. הוא טוען שהוא הימין השפוי. כלומר שיתר הימין הו לא שפוי?

  6. אני כועס של שר הכלכלה שתחייב לפני שנתיים לחוקק חוק "אל תתקשר אלי"- הקמת מאגר הו אנשים יכלילו מספר שלהם כדי שלא תהיינה אליהם שיחות סרק, שיחות מכר ועכו'. יש להניח כי בגלל הבחירות הם לא הוציאו המכרז וברשות לצרכנות זועמים מאד ואף סרבו לקבל הצעת חברה פרטית להקמה זריזה של הנושא ברוח המערכות הקיימות בחו"ל. מסקנה – כחלון וצוותו תומכים בהטרדות פוליטיות כדי לשרוד. האזרחים = סוג ז. כי אזרח הוא פרייר ושוכח ביום הבוחר כל מה שהתעללו וסטרו לו. לכן אני העד מפלגת צדק חברתי אותיות צק בקלפי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אריה

הקרב על הדמוקרטיה

כיצד נתנגד למהלכים האנטי-דמוקרטיים שמתגבשים בישראל