התקפי הדמנציה של התרבות הדיגיטלית (2)

בינואר 1983 יצא לאור ספרם של אדוארד פייגנבאום (Edward A. Feigenbaum), פרופ' למדעי המחשב באוניברסיטת סטנפורד וחוקר בינה מלאכותית, ופמלה מקורדוק (Pamela McCorduck), כתבת מדעית כשרונית. כותרת הספר הייתה "הדור החמישי: בינה מלאכותית ואתגר המחשבים של יפן לעולם". בספר זה פירטו הכותבים פרויקט יפני בבינה מלאכותית שתוכנן לזעזע את העולם. באוגוסט 1984 במאמר אזהרה בעל כותרת זהה בכתב עת פופולרי על חישובים ("Creative Computing"), דיווחו לנו המחברים כי באוקטובר 1981 פרסמה ממשלת יפן את תכניותיה לפיתוח המחשבים של הדור החמישי, בהשקעה מובטחת של מאות מיליוני דולרים.

באותם ימים, למרות המלצתו של טיורינג במאמרו המפורסם ביותר מ-1950, ייחסו לחומרה חשיבות עילאית באפיון תכונות המחשב. תיארו את התפתחות המחשבים כשלשלת של ארבעה דורות: דור המחשבים הבנויים מנורות ריק, דור המחשבים הבנויים מטרנזיסטורים, דור המחשבים הבנויים ממעגלים מודפסים ודור המחשבים המורכבים ממעגלי ענק מודפסים רבי-שבבים. בפרויקט הדור החמישי התכנית הייתה לבנות מחשבים מיוחדים שיאפילו בביצועם על מחשבי הדור הרביעי, כדי לאפשר ביצוע יעיל של תוכנות מורכבות מאוד ובעיקר תוכנות של בינה מלאכותית.

במאמרי הקודם סיפרתי על "אפקט הספוטניק" – חשש של המערב מירידת מעמדו בפיתוח טכנולוגיה מסוימת וכתוצאה מכך השקעות מאסיביות בתחום. גלגולו הנוכחי של אפקט ספוטניק מגולם בקריאת ההשכמה של אריק שמידט, מייסד גוגל, שב-2017 דיווח על ההשקעה האדירה של סין בבינה מלאכותית והתריע מפני דחיקת רגלי המערב. אך בדבריו של שמידט נשכח פרויקט הדור החמישי ולא בוטאה הזהירות המתבקשת בעקבות לקחי הפרויקט הזה.

רוב הציבור אינו מודע לכך שכל מחשב נבנה באמצעות מימוש של שפת תכנות מסוימת הנבחרת על ידי בוניו כשפת מכונה שלו. השיקולים בבחירת שפת המכונה של מחשבים אלו ואחרים היו מגוונים ושונים. החל משנות ה-40 נבנו בארצות הברית מחשבים בעיקר לפי "ארכיטקטורה" שהוביל פרופ' ג'ון פון נוימן מאוניברסיטת פרינסטון, שהיה מתמטיקאי רב-מעללים. למשל הוא היה שותף ליצירת תורת המשחקים. הארכיטקטורה של פון נוימן התבססה על שפת תכנות חסרת צבע וגוון, שנקראה, פשוט, "שפת מכונה" ("machine language"). לכן הניסיונות הראשונים ליצירת בינה מלאכותית בוצעו בהכרח באמצעות תוכנות שהיו מבוססות על מחשבים ששפת המכונה שלהם הייתה רחוקה מהחשיבה של המתכנתים. כתוצאה מהארכיטקטורה הלא מתאימה של המחשבים, תוכנות לביטוי תכונות של הבינה האנושית, כמו תוכנות רקורסיביות והדמיות של מערכות היסקים של מומחים, היו מגושמות ואיטיות לעייפה.

כדי להתגבר על הפער הזה ולהקל על המתכנתים, הומצאו פתרונות שונים של הנדסת תוכנה. בשנות ה-70 נבנו מחשבים מיוחדים עם שפת ליספ (LISP) כשפת מכונה, דבר שהתאפשר הודות לפרטים המעשיים של הגדרת מושג החישוב של טיורינג ועמיתיו. מכונות ליספ – כך נקראו המחשבים הללו – היו טובות ומתאימות לחשיבת החוקרים בתחומי המחקר בבינה מלאכותית באותם ימים. אחרי פיתוח שפת ליספ פותחה באירופה שפת פרולוג (PROLOG), אף היא למטרת עיבוד חישובים הנוגעים למשימות של בינה מלאכותית: גילוי אוטומטי של הוכחות במתמטיקה, הסקה אוטומטית של מסקנות בכלל ועוד. בדרך כלל, כל שפת תכנות הציעה למתכנתים תבניות תכנות מיוחדות. כך, המתכנתים בשפת פרולוג הרכיבו תוכנות שפעלו מיידית כמערכות נתונים עם כללי היסק ולכן לתכנות בשפה זו קראו "תכנות לוגי". שפה זו התחרתה היטב בשפת התכנות ליספ, שכאמור הייתה אהובה על חוקרי הבינה המלאכותית בארצות הברית.

מכיוון שמבחינות רבות שתי השפות האלה, ליספ ופרולוג, היו דומות למדי, טבעי היה שרעיון בניית מחשבים מבוססי פרולוג כשפת מכונה אירופית ליווה את מפתחי הבינה המלאכותית באירופה. כאשר היפנים חשבו על בינה מלאכותית מקורית וחדשנית, הם בחרו בשפת פרולוג כשפת הביצוע עבור המחשבים החדשים שלהם. חשוב לציין שבארצות הברית פרולוג כבר שימשה לבניית תוכנות מוצלחות למדי להדמיית הסקה מקצועית של מסקנות. תוכנות בינה מלאכותית אלה נקראו על ידי פייגנבאום "מערכות מומחים". פייגנבאום נחשב לאבי מערכות המומחים.

בשפה פחות טכנית, פייגנבאום ומקורדוק דיווחו באותו מאמר ב-1984 כי המטרה של היפנים הייתה "לפתח מחשבים, לשנות ה-1990 ואילך, מחשבים נבונים שיוכל לשוחח עם בני-אדם בשפה טבעית ולהבין דיבור ותמונות. אלה יהיו מחשבים שיוכלו ללמוד, ליצור אסוציאציות, להסיק מסקנות, להחליט החלטות ולהתנהג בדרכים שתמיד סברנו שהן נחלתה הבלעדית של הבינה האנושית." כל זה במטרה המוצהרת של יפן להיות מנהיגת העולם הטכנולוגי החדש, העולם של "עידן הידע".

הם גם דיווחו לנו כי באפריל 1982 נחנך המכון לדור החדש של טכנולוגיית המחשבים ("ICOT"), גויסו מדענים ופורסמו מאמרים וסיכומים טכניים – והכול לאחר תקופת הקמה של שישה חודשים בלבד. פייגנבאום ומקורדוק טענו: "הדור החמישי יהיה יותר מפריצת דרך טכנולוגית. היפנים מצפים שהמכונות האלה ישנו את החיים שלהם." במאמר הם הזעיקו את הקוראים ואת קובעי המדיניות האקדמית בארצות הברית להתגייס למימוש של תכנית דומה. הם פרטו על כל הנימים שמרעידים את עצבי האמריקנים: האיום של יפן על תעשיית הרכב האמריקנית, המהפכה הניהולית היפנית, הגאווה הלאומית האמריקנית וההגדרה החדשה של האידיאלים של "עושר האומות", שיהיה מבוסס על מידע, ידיעה ותבונה.

הם הצליחו מאוד באזעקה זו. בתוך חודשים ספורים הוצפו כל האוניברסיטאות המובחרות בארצות הברית בתקציבים שהושקעו במחקרים משלהם על פרויקט הדור החמישי. ב-1985, כלומר בתוך פחות משנתיים מפרסום הספר של פייגנבאום ומקורדוק, פורסמה רשימה ביבליוגרפית של למעלה מאלפיים מאמרים באנגלית שדיווחו על מחקרים בכל הרעיונות התיאורטיים והיישומיים שהצדיקו את פרויקט הדור החמישי. רעיונות אלה, מנקודת המבט של עולם המחשבים והתוכנה, היו חדשניים כי הם נגעו לתפיסה מיוחדת של התכנות ("תכנות לוגי"), לאותה שפת תכנות מיוחדת שהומצאה בצרפת והלהיבה את היפנים ("פרולוג") ושהתחרתה כאמור בשפה ליספ כשפה לתכנות הדמיות של מערכות נבונות, לבניית מחשבים מבוססי פרולוג כשפת מכונה ("מכונות פרולוג") ולהגדרת מערכות נבונות מסוג חדש לגמרי – מערכות מומחים. פייגנבאום ועמיתיו באוניברסיטת סטנפורד פיתחו אפילו מתודולוגיה לתחקור מומחים שקראו לה "הנדסת ידע" כבסיס לבנייה שיטתית של מערכות המומחים. בשנים הללו, כל הסימנים הראו שתחום הבינה המלאכותית התאושש לגמרי מתקופת היובש שנפלה עליו בסוף שנות ה-70. עתידה של הבינה המלאכותית הובטח מחדש. מערכות המומחים שפיתח פייגנבאום באוניברסיטת סטנפורד באותם ימים נחשבות להצלחות הראשונות בבינה מלאכותית.

כאשר טוענים בפירוש שמערכות מומחים היו תוכנות הבינה המלאכותית המוצלחות הראשונות, ברור שמדובר בגילוי נוסף של דמנציה. בשנות ה-50 גאה הגל הראשון של הבינה המלאכותית והניב כמה תוצרים מעניינים. מלבד שפת ליספ פותחה התוכנה המוצלחת למשחק דמקה, שפיתח ארתור סמואל (Arthur Samuel) בשנות ה-50, והיא הייתה גם התוכנה הלומדת המוצלחת הראשונה. והיא נשכחה כליל. תוכנת "פותר הבעיות הכללי" של הרברט סיימון (Herbert A. Simon) ושל עמיתיו, משנת 1959, הצליחה לגלות הוכחה של משפט ידוע בגיאומטריה שעד אז לא הייתה ידועה למפתחי התוכנה. תוכנה זו, שהייתה מבוססת על מודל מתוחכם של פתרון בעיות, תרמה לתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ולמרות כל זאת, גם היא נשכחה.

בארצנו, משרד החינוך קידם פרויקטים של הוראת תכנות לתלמידי תיכון במגמות למדעי המחשב והנדסת תוכנה, ביניהם קורסים בתכנות בשפת פרולוג. בקורסים אלה התלמידים, מבלי לתחקר מומחים, בנו "מערכות מומחים" כְּאִילוּ היו הדמיה של מומחים. אם תחפשו ברשת את הביטוי "פרולוג שפת תכנות" בעברית, תגלו את הדי פרויקט הדור החמישי בישראל בשנות ה-80 וה-90. באותו זמן הוקמה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב, בהשפעת הפרויקט ההוא, "מעבדה לחקר טכנולוגיות ידע". טכנולוגיות עיבוד נתונים שהפכו במטה קסמים לטכנולוגיות מידע, הפכו בשנות ה-80 לטכנולוגיות ידע, ממש בהֵעלם אחד.

הדמיון שבין ההתגייסות לפרויקט הדור החמישי ובין מה שמתרחש בימינו בולט מאוד. בשני המקרים התעורר שד במזרח הרחוק שאיים על עליונות ארצות הברית. בשני המקרים נוסחו תחזיות חד-משמעיות לגבי פיתוח הבינה המלאכותית במזרח שחיש מהרה תאפלנה על הישגי המערב. בשני המקרים נפתחו שערי האוצר האמריקני והושקעו מאמצים רבים בפיתוח מחודש.

מובן שיש גם כמה הבדלים. פרויקט הדור החמישי נסק על כנפיה של שפת תכנות מיוחדת שהשימוש בה, כפלטפורמה כלל-תפקודית לתכנות הלוגי, כבר תרם למשימות בינה מלאכותית משמעותיות שונות. כמי שהתנסה בתכנות לוגי, אני יכול להעיד גם שתכנות זה דורש מהמתכנת לחשוב בדרכים השונות מדרכי החשיבה הרגילות, אם בתכנות ואם בכלל. כלומר, מי שלומד לתכנת היטב בפרולוג מעשיר את חשיבתו. זה נכון גם לגבי כמה משפות התכנות האחרות, לרבות שפת ליספ וצאצאיותיה. כלומר פרויקט הדור החמישי היה מבוסס על חדשנות ממשית. למרות ההישגים הללו, שפת פרולוג נמחקה כמעט כליל ופרויקט הדור החמישי דעך לגמרי.

ב-1994 הוחלט להעניק לאד פייגנבאום את פרס טיורינג על פועלו הרב בתחום מדעי המחשב והבינה המלאכותית. בתיאור הישגיו, שהודות להם הוחלט לזכות אותו בפרס, הוזכרו מערכות המומחים שפיתח, הוזכרו קשריו עם יפן, אך פרויקט הדור החמישי לא הוזכר בכלל.

נעשו ניסיונות שונים להסביר את הכישלון הצורב של הפרויקט הזה עוד בטרם נשכח, אך אין זה המקום לפרט אותם. הוא פשוט נשכח מהזיכרון של התרבות הדיגיטלית. האם לא נוכל לנבא, באופן רציונלי, מה יקרה בגל הנוכחי של ההתלהבות מהישגי הבינה המלאכותית של ימינו? במציאות המבולבלת והמשתנה שלנו, מי יזכור ב-2020, ב-2025 וב-2030 את דבריו של אריק שמידט מ-2017?

אם כן ייתכן מאוד שהתרבות הדיגיטלית נגועה במחלות שנוכל לקרוא להן "מחלות ילדות" וּלקווֹת שנמצא להן מזור במהרה. אך זה לא יקרה כל עוד המחלות עצמן מסתירות את דבר קיומן מתודעתנו. האין זו מעין הסתרה שבתוך הסתרה?