לא לגעת!

בימים האחרונים הודיעה הרשת החברתית טוויטר (Twitter) כי היא מתכוונת לערוך ניסוי עם מדגם לקוחות, כדי לבחון את האפשרות להעלות את מגבלת נפח הציוץ – מ-140 תווים ל-280. עיתונאי ששאל אם במדגם ייכלל גם המשתמש המפורסם ביותר ברשת זו, הלוא הוא נשיא ארצות הברית, לא נענה. הרעיון עורר מיד תגובות ברשת ובמדיה בכלל. תומכים ומתנגדים נלהבים מביעים דעתם ומעלים נימוקיהם. כפי הידוע הכוונה היא לאפשר את ההרחבה בשפות מסוימות ולא בכאלה שממילא מאפשרות להביע תוכן זהה בפחות תווים, למשל בשפות האסיאתיות, עם תוויהן הייחודיים.

בטרם אביא את דעתי שלי, אני מוצא לנכון להסביר כמה דברים בסיסיים בסוגיה האמורה. אציג כמה עובדות על טוויטר, הואיל ובאופן אופייני בארצנו השימוש ברשת הזאת וביכולותיה אינו משמעותי כלל. רבים מהישראלים, ובכלל זה אנשים המקורבים לענף טכנולוגיית המידע, אינם עושים בה שימוש של ממש, אם בכלל. השימוש בטוויטר בישראל נמוך לאין שיעור מהשימוש ברשת פייסבוק, למשל, ומהווה שבריר מאחוז אחד לעומתו.

טוויטר הנה רשת חברתית מיוחדת. שלושה מאפיינים מבדלים אותה במיוחד: כל חבר ברשת יכול לעקוב באופן חד-צדדי אחרי כל חבר אחר ברשת, ויקבל כל ציוץ שלו בזמן אמתי; כאמור, הציוצים מוגבלים ל-140 תווים, לכך עוד נשוב; סימון מילה בציוץ בסולמית (האשטאג) מאפשר לקוראים ללחוץ על המילה ולקבל את כל הציוצים, מכל העולם, שכוללים מושג זה.

מבחינת ביצועים, כגון מספר הפעילים בעולם, נוחות השימוש והידידותיות וכן היבטים כלכליים של רווח וכדומה – אין כלל מה להשוות בין פייסבוק המובילה לבין טוויטר. שתי ליגות שונות לגמרי. אולם לטוויטר יש יתרון והוא השימוש שעושים גדולי ומפורסמי עולם ברשת זו. בשל המאפיינים הייחודיים שפירטתי בפסקה הקודמת, בהינף אצבע ובתוך שניות אחדות יכולים טראמפ, פוטין או נתניהו לשלוח את דעותיהם או את תגובותיהם לאירוע שאירע בזה הרגע, ואלה מהדהדות ברשת, מתגלגלות, משותפות ומצוטטות מיד בכל רשתות המדיה בעולם. כאשר אני מעלה ציוץ יומי על מאמר מהאתר שלנו, אני מיד רואה כיצד הוא נחשף למי שמקורבים לנושא, גם אם מדובר במשתמשים מאיראן, ממצרים או מטהיטי, ואלה דוגמאות אמתיות.

בנאומו הנלהב לאחר בחירתו המפתיעה לנשיא ארצות הברית הבהיר טראמפ כי הכול היה לכאורה נגדו. הילרי קלינטון עם התקציבים הענקיים והמנגנון העצום, אפילו בתוך מפלגתו היה רוב הממסד עוין. אלא שטראמפ הסביר כי הוא לא נזקק לכל אלה. הוא השתמש בטוויטר, ופסח על כל יתר הגורמים המסורבלים. דרכו הוא תקשר עם המצביעים. הוא הסביר את עצמו, הלהיב, מסר את עמדותיו, הפעיל.

ועל הרקע הזה אני מבקש להסביר מדוע אני, כמשתמש ברשת טוויטר, מתנגד לרעיון הרחבת מספר התווים המרבי. בעיניי טוויטר נועדה להעביר מסרים תמציתיים, לכן בעת הולדתה הוגדרה מקצועית כ"מיקרו-בלוג". מסרים חדים, לא רעיונות המבוססים על הנמקות, גודש עובדות והסברי רקע. זו חולשתו וזה יתרונו של הכלי המיוחד כל כך. גולש רוצה לדעת מה דעתו של פוטין על הצהרת טראמפ או להתעדכן בהתרחשות שאירעה בקצה תבל לפני רבע דקה. אם יחפוץ בפרטי פרטים, לא יחסרו לו אפשרויות ברשת לברר זאת. הכפלת הנפח ממילא לא תאפשר דו"ח מפורט, וסתם תציף את המסר במלל לא תורם. התמציתיות המהממת תאבד.

יש לזכור כי מלבד 140 התווים, כבר היום אפשר להוסיף תמונה. יתרה מכך, חלק ניכר מהמצייצים כוללים במסר קישור למאמר או לדף תוכן ארוך בהרבה. כך למשל אנחנו עושים ב-JOKOPOST. מדי יום באחד או שניים מהדפים שעומדים לרשותנו בטוויטר, אנחנו מעלים פוסט בקשר למאמר שהופיע באתר. אנחנו מציבים כמה מילים המהוות את המסר העקרוני המסקרן ומצמידים קישור למאמר באתר. בדרך כלל אפילו איננו מנצלים את מלוא מכסת ה-140 תווים. באופן אוטומטי עולה תמונה ותגי העל של אותו דף המבהירים במה מדובר. בדרך זו משמשים רבים מן הציוצים מעין מסוף אל חומר נרחב ומעמיק הרבה יותר, שנחשף לאוכלוסיות רחבות יחסית. הרחבה של מספר התווים לא תחסוך את הצורך בקישור ולא תביא שום תועלת, נהפוך הוא, התמצות הממוקד יתמסמס.

לכן אני קורא להוגי ההרחבה: הותירו נא את 140 התווים. אם אתם רוצים לשפר את הרשת ואת ביצועיה, יש לכם די והותר נקודות וזוויות שראויות לטיפול, ויביאו תועלת לרשת ולבעליה.