פראיירים של ממש

אם יש משהו שיכול להוציאני משלוותי, זאת הידיעה שעובדים עליי. חורה לי שבעתיים כאשר המנצלים לרעה הנם אחיי, בני ישראל. בני עמי ומולדתי ששירתו עמי באותו צבא ושיחדיו עלינו להתמודד מול צר ושונא. אני סבור שכל אחד צריך לזכות ברווח הוגן ואפילו מעבר לכך. אך אינני יכול לסבול ולשתוק לנוכח מעשים של חמדנות מוגזמת.

הנה לכם סיפור על חוויה אישית שבה התנסיתי שתבהיר לכם עד לאיזה שפל מגיעים כאן הספקים בהתנהגותם ואין פוצה פה. אתם כנראה יודעים שיש לי אתר פעיל ובו אני משקיע את הנשמה. אתר, על התכנה שלו וקובצי המידע שלו, זקוק כמובן לשרת, וכמו כמעט כל האתרים, גם זה שלי אוחסן בחברה שמתמחה בכך תמורת תשלום. האחראית על הטכנולוגיה באתר בחרה את הספק בארץ לפי שיקול דעתה.

נקבע מחיר חודשי לנפח מידע מסוים. משך הזמן צמח נפח האתר ועמו עלה המחיר. במהלך שלוש שנים הביאו עליות המחיר לכך שההוצאה שלי בגין סעיף האחסון הוכפלה פי ארבעה. עם זאת, השירות לא היה מזהיר. האתר נפל פעם בחודש בממוצע. ספקי השירות טענו כי אתרי מאוחסן בשרת שיתופי עם עוד אתרים וכי לעתים יש עומס שמפיל האתר. הצעתם הייתה לעבור לשרת פרטי, ועבורו הציעו מחיר לא סביר.

ברבים מהמקרים, העלאת האתר מחדש לאחר נפילתו – פעולה שדרשה דקות ספורות – התמהמהה מאוד. משעות הערב ועד תשע בבוקר השירות בחוות השרתים סגור. הקשר עמם מתבצע דרך גורם מקשר – אליו בלבד ניתן לטלפן והוא מודיע לכונן של חוות השרתים, שאיננו נמצא במקום. כונן זה פותר את הבעיות מרחוק או כאשר הוא מגיע לחווה בתחילת יום העבודה.

המגע עם החברה לא היה נוח והיחס פחות מאדיב. הבעיות נפתרו, אבל חזרו ונשנו. הייתה לי גם בעיה עקרונית. מערכת הניתוח של גוגל איתרה באתר בעיה שסווגה כחשובה. מבלי להלאותכם בפרטים, נוצר מצב שמאמרים באתר הופיעו כביכול יותר מפעם אחת, לכן מבחינת גוגל האתר נחשב ככזה שמחזיק חומר שמועתק בכמה מיקומים בתוכו. בחוות השרתים טענו שרק אם נעבור לשרת פרטי תוכל הבעיה להיפתר. אבל המחיר…

ואז אירע מקרה חמור שהביא לגט הכריתות. נפח האתר, שגדל בשל הגיבויים שביצעה האחראית מטעמי, עבר את הנפח שעבורו שילמתי. אלא שבשל תקלה בבקרת האתר הם לא זיהו זאת. כאשר תיקנו את התקלה וזיהו את הגלישה בנפח, הם הפילו את האתר שלי. כאשר נזעקתי לשירות לקוחות הם לא סיפרו לי את העובדות ודאגו להעלותו אך למנוע אפשרות פעולתו. רק בבירור שביצעה אחראית הטכנולוגיה אצלנו התבררה התמונה, ומובן שהסכמתי מיד לשלם תוספת והאתר חזר לפעול. אך זאת לאחר שהאתר לא פעל במשך שעות אחדות.

בסופו של דבר עברתי לפעול בחוות שרתים באירופה, בחברה ששרתיה מאחסנים רבבות אתרים. עד תום תקופת התשלום לא הודעתי לחווה בארץ שכבר נטשתי אותה. האתר הלא פעיל שרבץ בחווה בארץ המשיך ליפול, אף שלא הייתה בו תנועה כלל. כאשר הודעתי רשמית על הפסקת ההתקשרות התקשר אליי לראשונה מישהו מטעם ספק זה והתעניין בנו מאוד, שיחה שהתנהלה באדיבות יתרה. כעבור כחודש, אף שהודעתי מראש רשמית על יציאתנו מהחווה וביקשתי להקפיד לא לחייב אותי, חויב כרטיס האשראי שלי. רק לאחר שפניתי שנית הוצא לי זיכוי.

ומה בחווה החדשה בחו"ל? לא תאמינו עד כמה גדולים פערי המחיר. לכאורה הפער הנו יותר מפי עשרה! אתם מבינים שהמחיר לחודש שאני משלם עכשיו הוא פחות מעשירית מהתשלום הקודם? התדהמה גוברת לנוכח העובדה שבמחיר הנמוך כל כך אני מקבל נפח כפול ואף יותר מכך. ואני הרי צריך נפח שהולך וגדל. כלומר העלות היא בערך 5% בלבד ממה ששילמתי בחווה בארץ.

וזה עוד לא הכול: בחישוב הנפח בארץ נכללו גם הגיבויים שערכנו לאתר, ולכן ביצענו אותם אחת לשבועיים. בחווה בחו"ל הם עורכים לנו גיבוי יומי, בשלושים דורות, וזה לא נכלל בחישוב הנפח. בקיצור אין בכלל מה להשוות. ומעבר לכול המחיר בחו"ל כולל תשלום על שירות נוסף שבחרתי בו – בדיקות שבועיות של נוזקות וכן אישור אבטחה SSL, שהאתר זכאי לו כעת. והשירות טוב הרבה יותר. 24 שעות ביממה תורנים זמינים הן בטלפון והן בהתכתבות בזמן אמתי.

יש כעת חכמים שיסבירו שהאתר הישראלי שלי שוכן בחו"ל וזה לא ממש ימצא חן בעיני מנועי החיפוש. אלא שאותם אנשים שוכחים כי מנועי החיפוש מייחסים חשיבות רבה יותר ליציבות השרתים, לרמתם, לנפילת האתר, לכתובות כפולות לדפים (בעיה שתיארתי לעיל). כל אלה ופרמטרים נוספים מקנים לי – בסופו של חישוב שמשקלל את כל הפלוסים והמינוסים – ציון טוב יותר.

אינני מזכיר את שמות החברות הנוגעות בדבר. עדיין אינני בטוח שלא תהיינה לי בעיות בחווה בחו"ל. בהחלט יתכן שישנן בארץ חוות שרתים טובות יותר ו/או זולות יותר מזו בה בחרנו. לא עשיתי סקר שוק ואת ההחלטות בנדון הותרתי כאמור בידי מי שמטפלת בכל הצדדים הטכניים באתר. אני רק יודע שבהשוואה מתקבלת תוצאה בלתי אפשרית. מבחינה מתמטית ההבדל בעלויות הוא כמעט אין-סוף. והשירות כנראה טוב יותר. כשהסברתי זאת לנציג החברה בארץ שהתקשר וביקש להבין את הסיבות לעזיבתי, הבחנתי שלא הצלחתי להפתיע אותו. הם כנראה בונים על כך שהישראלים הם כן פראיירים.