הפרטיות והזכות לפרטיות אינן שוכנות אתנו מקדמת דנא. על הפרטיות ייטיבו ממני לספר ההיסטוריונים, על הזכות לפרטיות ייטיבו לדבר המשפטנים. אני רוצה להאיר פינה של "אין פרטיות" במרחב הסייבר.
בישראל הזכות לפרטיות קיימת היום בחוק, ומכיוון שכך גם נאכפת במקרים רבים. אתן שתי דוגמאות שבהן גדולים וחכמים ממני מספרים שזכות זו נרמסת, ובהמשך אסביר כיצד אנחנו עוזרים לזה לקרות.
מייסד פייסבוק מארק צוקרברג אמר בשנת 2010: "Privacy is no longer a social norm". באותה השנה אמר מנכ"ל משותף של גוגל, בתרגום חופשי שלי, "אנחנו יודעים מי אתה, אנחנו יודעים איפה גלשת, אנחנו יכולים, פחות או יותר, לדעת על מה אתה חושב". אני לא מטיל ספק בכך ששני אלו יודעים על מה הם מדברים בנושאי ליבת העיסוק שלהם.
מאמר קצר זה מפורסם ברשת כך שכל קוראיו, עד האחרון שבהם, הם משתמשי רשת. אנחנו עוזרים להרחיב את ה"אין פרטיות" בכך שאנחנו נותנים לכל רשת חברתית או יישום אחר, אישור שקראנו את כל "כתב הוויתור" (Disclaimer) , שהרי ללא אישור זה לא נוכל להשתמש ביישום.
המהדרין, ואלו רוב גדול, גם מספרים לכולי עלמא איך הרגישו כאשר קמו בבוקר, מה עשו, עם מי התחברו, מה דעתם על כל דבר, מתי יצאו מן הארץ וכיוצא באלו שיתופי מידע המחברים את כולם אל כל המידע. על איזה "חוסר פרטיות" נשאר לנו להלין?
אני מכיר את כל הטיעונים וטיעוני הנגד. לטעמי הפרטיות נמוגה. המחוקק מאז ותמיד בפיגור אחרי החיים, אין כאן כל חדש. אנחנו, כצרכני האינטרנט, חייבים להפנים שכאשר מידע נמצא על מחשב (גם סמארטפון הוא מחשב!) והמחשב מחובר לאינטרנט, אין לצפות לכל פרטיות לגבי מידע זה.
26 תגובות
אם הייתה פרטיות אז הילרי קלינטון הייתה מוכרזת מזמן לנשיאת ארה"ב
אתה גולש קצת לתחום הפילוסופי וזה לא כאן..
גם בפוליטיקה אני לא רוצה לגעת.
הרעיון כאן הוא להדגיש את העובדה שאנחנו נחשפים מרצוננו וחלקנו מוצא לנכון אחרי מעשה להתלונן על כך שאין פרטיות…
תודה על התגובה.
עצוב וכל כך נכון!
אנחנו מבינים שהאינטרנט הוא חלק מחיינו וקשה מאד בלעדיו. צריך להפנים מערכת חוקים ותובנות בדיוק כפי שאנחנו נוהגים במעבר חצייה.
למדנו להסתכל ימינה ושמאלה, להמתין לאור ירוק ואז חוצים בבטחה.
כן, אני יודע שלפעמים יש נהג שהאדום לא מספק אותו והוא ממשיך בשלו.
תאונות קורת, בכביש ובאינטרנט אבל ביכולתנו להקטין את מספרן ואת הנזק על ידי התנהגות נכונה.
להתבטא בגסוות ובכוחנות מול אנשים ודיעות אחרות
שלא יגידו שהוא הביע געות אלה
לפרסם כל רגע מה הוא עושה עם מי
טבל שלא יעשו בכך שימוש
להנות משירותי אינטרנט חינמיים ולא לתת מקורות הכנסה למי שמספק לו שירותים אלה
1 מה ההגדרה לפרטיות?
2 ניתנת לשליטה על ידי הפרט
הגדרת פרטיות (בנוסף לזו החוקית עליה אין עוררין וגם לא כל כך אוכפים..) משתנה בהתאם לגיאוגרפיה, תרבות וכדומה.
לגבי אפשרות שליטה על ידי הפרט, התשובה היא שיש שליטה מוגבלת.
האפשרות של הפרט להגדיר ביישום חברתי פרטיות שונה ממה שמופיע ב- disclaimer דומה ליכולת שלו לשנות אות אחת בהסכם הלוואה מול הבנק…
תודה. המאמר כל כך נכון וחשוב ויחד עם זאת, נשאלת השאלה מה הפיתרון? אחרי הכל לנוכחות שלנו בכל צורה שהיא יש מחיר לטוב ולרע.
אין פתרון אחד שמתאים לכולם. כל משתמש אינטרנט בכלל ויישומים חברתיים בפרט צריך לנסות להבין את החשיפות הקיימות, להחליט מה טוב לצרכיו ולנסות להתנהל במסגרת שהכין.
חשובה מאד התובנה ש"אם אני שם אז אני חשוף"
אבנר היטבת להסביר את הנושא , באמת שאין לנו מה להלין על חוסר פרטיות כשהתנהגות הרוב בחברה מפרה את הזכות הזו מידי יום ובייתר שאת כאילו מישהו בתחרות עם חברו וכל מכריו….ולי נותר רק לומר ח ב ל !!!
תודה. בהחלט חומר למחשבה
כתבה מעולה ונושא מעניין ביותר. נושא נוסף שאנשים תמיד מופתעים לשמוע הוא שגם אם הטלפון במצב נעול ולא בשימוש הוא עדיין אוסף עליך נתונים.
נהוג לחשוב שכאשר הוא כבוי הוא "מת" והאנלוגיה שאני משתמש בה בהרצאות היא שסמארטפון כבוי פשוט "ישן".
בדיוק כמו שאנחנו מבצעים פעילויות מסוימות תוך שינה, כך גם הטלפון שלנו..
מאמר קצר וקולע…מצד שני עבורי העובדות ידועות וברורות, אני בחרתי לשתף פעולה עם גוגל ופייסבוק במידה שמתאימה לי….תוך ידיעה ברורה שאין סודות ויודעים עלי הכל !!
יש גם תועלות בחוסר פרטיות. יש לנו את היכולת לדעת הרבה יותר טוב מי הם האנשים שאנחנו מפקידים בידיהם את עתידנו. מי הם אלו שאנחנו בוחרים בהם? אנחנו חייבים להיות מודעים לכך שמעשינו, בסופו של דבר, יהיו ידועים לכלל ולכן אנחנו חייבים להיזהר יותר במה שאנחנו עושים.
לדעתי, הבעיה היא לא בחוסר הפרטיות אלה ברגולציה שצריכה להגדיר ולהגביל את השימוש שנעשה בכל הנתונים הנצברים ברשת.
קח בחשבון שחלק ממה שאתה יודע על אותם אנשים שבידיהם אתה מפקיד את עתידך הוא מה שהם, או אנשי יח"צ שלהם רוצים שתדע.
יש ברשת הרבה אינפורמציה והרבה דיס-אינפורמציה…
איך אתה מבדיל?
כתבה מעוררת עניין
מפחיד לדעת עד כמה הפרטיות חשופה
ומשנה את תפיסת מה זה פרטיות בעידן הזה
עמוס
הי אבנר המאמר ממצא את הקונפליקט שיש למשתמשים במדיה האינטרנטית להיות או לחדול הרב בוחרים בלהיות שמור על קשר תודה
הסלולר והאינטרנט
רצון לשמירה על פרטיות הוא עניין עתיק שנים.
הנושא קיבל תפנית עם התחלת השימוש ההמוני באינטרנט וקפץ כמה מדרגות עם כניסת הסמארטפונים שהפכה את הזמינות למיידית כל היום, כל השנה.
כתבה שעושה סדר ומוחקת ובצדק את האשליות שמישהו שומר עח הפרטיות שלנו.
על הפרטיות שאיננה מזמן, נשפכו כבר טונות של ספרים ומאמרים, שדה מחקר לדוקטוראנטים שלא מצאו נושא אחר. מה החידוש? פעם היה עניין של אבטחת המידע, היום הכל ידוע ופרוץ, ושאלה של צורך במידע(הפרטי), למי ובשביל מה. הכל פתוח, הגולש מסייע ומתפשט תרתי משמע ברשת, ואז למה יליםן? יש הנהנים מחשיפה, ומי שלא -שלא יחשוש- הוא חשוף ללא ידיעתו. רק שאלה אם ימצא גם את עצמו בחיפוש עומק ברשת. זה העולם העכשווי.
אבטחת המידע ההיסטורית עדיין קיימת, הרחיבו אותה מעט והיא היום "אבטחת סייבר".
לעניין הפרטיות הבעייה היא, כמו במקרים רבים, האיטיות בהתאמת החוק למה שאתה קורא, בצדק רב, "העולם העכשווי". המחוקק איטי והמשטרה מנסה לאכוף חוקים שמקומם בעולם אחר.
נקווה כולנו לטוב..
מהאינטרנט מהסלולר מהטלפון מהרכב וכן הלאה. לא גורם אחד יוגע. רבים ומדונים יודעים.
אתר פרטיות על בסיס תקנות הפרטיות החדשות https ://google.wixsite.com/privacy-israel
שיטת חדירה חדשה- קבוצות ודפי פייסבוק"זכרונות ילדותב…" רק מחליפים שם ישוב או בניין גדול או שכונה, ומתחילה חגיגה. כך אוספים ומתייגים אנשים, זכרונות, סיפוירם ומטייבים קבצי מידע פרטיים. מעניין? חכו למסרי בחירות לכל אלה שנכנסו לספר זכרונות, פרופילים מפוברקים עם תמונות גנובותמאתרים אחרים, למשל "אוהד רומנו" בקבוצות חיפאיות שם כבר עלו על הסיפור..