היהלומים שיצרו תקדים משפטי

התניית ביטוח ב"אמצעים להקלת הסיכון"
צילום:swamibu flickr.com photos swamibu 1182138940 en.wikipedia.org

מבוטח רוכש פוליסת ביטוח לכיסוי סיכונים החלים על עסקו. המבוטח יכול להיות רגוע, כי במקרה של אירוע מבוטח, יהיה מישהו שיעמוד לצדו ויתמוך בו בכיסוי כספי של הנזק שנגרם. אותו "מישהו" – זו חברת הביטוח. היא נוטלת על עצמה את הסיכון.

סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח קובע כי על המבוטח לנקוט אמצעים להקלת הסיכון, כפי שדרש והתנה המבטח בפוליסת הביטוח. על המבוטח להתקין את אמצעי המיגון הנדרשים, לדאוג לתקינותם ולהפעילם באורח שוטף – מערכת אזעקה, מערכת לגילוי ולכיבוי אש, תקשורת אוטומטית למנויים מסוימים במקרה של פריצה, שמירת תכשיטים בכספת, מערכת מצלמות וכדומה. הרי זה לחלוטין מתקבל על הדעת, פשוט כל כך, הגיוני וצודק כל כך. נכון? לא ממש.

ביום 15.9.2013 נפל דבר. מה שהיה "ברור מאוד" קודם, כבר לא "ברור" עתה. פסק דין של בית המשפט העליון – רע"א 3260/10 חתמי לוידס נגד אליהו סלוצקי – ניער קצת את מצב העניינים. מעשה שהיה, כך היה. משפחת סלוצקי רכשה ביטוח דירה, ובמסגרתו ביטחה תכשיטים משובצים יהלומים. חברת הביטוח התנתה את הכיסוי לתכשיטי היהלומים בהימצאם בכספת. משפחת סלוצקי נסעה לחו"ל. ביום 27.10.2004 אירעה פריצה לדירתם והפורצים גנבו את כל התכשיטים, אולם בכספת לא נגעו.

חברת הביטוח (חתמי לוידס) דחתה את התביעה שהוגשה בגין גניבת התכשיטים באומרה כי יש קשר סיבתי ישיר בין הפרת התנאי בפוליסה לשמירת התכשיטים בכספת ובין התוצאה, ושאם היו עושים כן, התכשיטים (שערכם 245,000 ₪) לא היו נגנבים. המבוטח פנה לבית משפט השלום וזה דחה את תביעתו. המבוטח ערער על קביעת בית משפט השלום, ואכן בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי על המבטחת לשלם את התביעה.

המבטחת לא ויתרה וערערה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי כדי לפטור את המבטחת מתשלום התביעה היה עליה להוכיח כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח לו ידע כי התכשיטים לא יוכנסו לכספת כפי שהותנה בפוליסה. אולם המבטחת כשלה "להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה". עוד צוין הקושי במקרה המדובר, שבו התרשל המבוטח בשמירה על התכשיטים שערכם רב, אולם ההלכה נפסקה.

בעקבות הלכה זו, הידועה כ"הלכת סלוצקי", פרסם המפקח על הביטוח הבהרה כי אין להתנות בפוליסות כ"תנאי מוקדם לתשלום תביעה" את קיומם ואת הפעלתם של אמצעי מיגון תקינים, ובכך חידד למעשה את האמור בסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח ובסעיפים 18 ו-19 שלפניו. המשמעות המעשית היא הקביעה שהפרת תנאי על ידי המבוטח אינה מבטלת כליל את חובת המבטחת לפצות את המבוטח, וכי אין להתנות "תנאי מוקדם" בפוליסה בניגוד לאמור בחוק חוזה הביטוח. מאז נעשה שימוש בהלכה זו שוב ושוב, לדוגמה רע"א 3370/14 דיין מוצרי קירור בע"מ נגד הפניקס חב' לביטוח בע"מ, ע"א (ת"א) 43952-06-13 בר נתן פדהצור נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ועוד.

מהו, אם כן, הלקח? מבחינת חברות ביטוח – לנקוט זהירות רבה בניסוח תנאי הפוליסה, להימנע מלהתנות תנאים מוקדמים וגורפים ולנהוג חיתום זהיר. מבחינת המבוטחים – לקרוא היטב את הפוליסה על כל תנאיה ולהבין את משמעותם ולא לזלזל באמצעים הדרושים להקלת הסיכון, אם אינם רוצים לעסוק במשך שנים בתביעות בערכאות השונות של מערכת המשפט ולשאת בהוצאות הכרוכות. מבחינת סוכני הביטוח – עליהם עיקר המלאכה: להעביר את הפוליסות למבוטחים, לוודא שהם מבינים את כל הנאמר בהן, להמריצם לנהוג על פי תנאי הפוליסה ולהסביר להם מה עלולות להיות התוצאות אם לא יעשו כן.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. חשוב באמת לפרסם מאמרים כאלה בתחומים שצריך לדעת ולא מלמדים בשום מקום
    באוניברסיטה בכלל לא מתעסקים בדברים הפרקטיים האלה

  2. זה מוביל כנראה ברוב המקרים דיונים בבית משפט ולמי יש עצבים וכסף לזה …..

  3. הלכת סלוצקי גרמה לכך שלמעשה אין טעם בשום דרישת מיגון ובית המשפט העליון הפך את כל נושא המיגון לחוכא ואיטלולא.
    יש משפטים המתנהלים כעת בנושא ובהם נציגי המבוטחים (שלא קיבלו כסף ובצדק כי לא התקינו מיגונים למרות חתימתם שעשו כן) טוענים בין שאר טענתם כי למעשה לא היו חייבים להתקין מיגון למרות שחתמו, כי בית המשפט העליון קבע כך בהלכת סלוצקי…
    רעידת אדמה,כבר אמרנו?

  4. כשאין לה מנעול, אין מערכת אזעקה, אין סורגים, הכל פרוץ ומזמין גניבה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה