ראש שקט

אנחנו חיים בעולם של חוסר ודאות. אנשים רבים מתקשים להתמודד עם חוסר הוודאות, והחששות לא פוסקים לעולם: מה אם יקרה לי משהו? מה אם יתממש סיכון גדול במיוחד, משהו שלא ציפיתי לו? מה אם פתאום יישרף לי הבית, הבית שחסכתי עבורו כל חיי – מה אעשה אז? מה אם תקרה לי תאונה והמכונית תגיע למצב טוטאל לוסט? כל הכסף שחסכתי במשך שנים לקניית המכונית ירד לטמיון ברגע, ואצטרך לקנות מכונית חדשה. גם תחום הבריאות מפחיד מאוד – תארו לעצמכם שתחלו, חלילה, ותזדקקו לתרופות יקרות מאוד או להשתלת איברים שעלותה נאמדת במיליוני שקלים. הרי גם בלי אסונות גדולים קשה להתפרנס, ורבים חיים בקושי לפי רמת ההכנסה שלהם או נתונים בחובות.

אם חלילה קורה מקרה שכזה, האדם עלול לעמוד בפני בעיה קשה. אין לו פתרון קסם, הרי לא לכולם יש מיליוני שקלים שיכולים לחלץ אותם מכמעט כל סכנה. אמנם יש דברים שאי אפשר לקנות בכסף, כמו מצב בריאותי, אבל כסף תמיד עוזר להתמודד, בין שמדובר ברכישת תרופות מצילות חיים ובין שמדובר בייעוץ וטיפול מאת רופאים מומחים או תורים בזמינות עדיפה.

מה שמביא אותנו למצוא פתרון. הפתרון למעשה פשוט מאוד – חברות הביטוח הן שנותנות את המענה. הלקוחות מעבירים את הסיכון לחברות הביטוח, ואם חלילה יקרה משהו, אז הלקוחות יוכלו להיות רגועים שחברות הביטוח יישאו בנטל. חברות הביטוח יכולות לעשות זאת מכיוון שיש כאן פיזור גדול של הסיכון – הרי לא כולם נתקלים בהתממשות הפחדים הגרועים ביותר, לכן לא כולם יזדקקו לחברת הביטוח. כך אנחנו יכולים לחיות עם הסיכון ולא לשלם מחיר יקר מדי על הביטוחים. קל הרבה יותר להתמודד עם חוסר הוודאות בידיעה שהסיכון עבר לגוף גדול, כי ברור שארגון גדול חזק יותר מאדם יחיד, וכך אנחנו זוכים בשקט נפשי.

החיסרון של חברות הביטוח הוא שהלקוחות יודעים שהם מבוטחים ועלולים לפתח שאננות לסיכון. קורה לפעמים שקול קטן מזהיר אותנו מפני תאונה, שמא תיפגע המכונית, אבל קול קטן אחר אומר לנו שהכול טוב, יש ביטוח – מקסימום הביטוח ישלם. למעשה אנשים שיודעים שהם מבוטחים פחות פוחדים לעשות תאונות משהיו פוחדים לולא היה להם ביטוח. בשפה הביטוחית מצב כזה נקרא "מוראל הזארד".

אז מה חברות הביטוח עושות כדי למגר את התופעה ולמנוע את השאננות? הרי השאננות עלולה להוביל לריבוי תאונות, ואז חברות הביטוח ירוויחו פחות, כי יצטרכו לשלם לעוד ועוד תביעות.

חברות הביטוח חשבו על כך ומצאו פתרון: אם יקרה מקרה ביטוח, בכל מה שקשור לרכוש תהיה השתתפות עצמית. כך המבוטח יודע שבמקרה של תאונה – גם הוא ייאלץ להוציא מכיסו, לא רק חברת הביטוח, ואז הוא נוטה להיות זהיר יותר ולפחד מתאונה. יתרה מכך, המבוטח יודע שאם יתבע את חברת הביטוח, היא תחשיב אותו כמבוטח מסוכן יותר, ואז תגדל הפרמיה שהוא יצטרך לשלם. לכן מבוטחים שלא תבעו את הביטוח בשלוש השנים האחרונות ושיש להם עבר ביטוחי נקי זוכים להנחה בפרמיה. כך המבוטחים משתדלים להמעיט בתביעות לחברת הביטוח, ולעיתים, אם נתקלו בנזקים קטנים בלבד, מעדיפים שלא לערב אותה ומסדרים את העניין בעצמם, כדי שלא תגדל הפרמיה ולא תיפגע ההנחה.

לסיכום, בתור מבוטח אני יודע שאם חלילה קורה לי משהו – יש לי גוף גדול לסמוך עליו, ואני יכול ליהנות מראש שקט. לולא הביטוח, סביר להניח שהייתי מפחד מאוד לעשות תאונה עם הרכב או לחלות במחלה כלשהי, והייתי חי בפחד שלא אוכל לממן תרופות וטיפולים נדרשים. הביטוח מלווה אותי יום יום בידיעה שמבחינה כלכלית אני מוגן – גם אם קורה לי נזק פיננסי, אני מכוסה ויכול להיות רגוע.