שווי אמתי

"אין לך מתת גדול מן הכוח להעריך דברים לפי שוויים האמתי" – פרנסואה דה לה רושפוקו

להלן אציג תיאור תמציתי של כמה שיטות מקובלות לביצוע הערכת שווי לחברות ולעסקים.

היוון תזרימי המזומנים (DCF) – על פי שיטת DCF, שווי החברה נגזר מהערך הנוכחי של תזרימי המזומנים שלה בתקופה מוגדרת בתוספת הערך הנוכחי של החברה בתום תקופת הבדיקה. הנחת היסוד שבבסיס שיטה זו היא סיווג החברה ופעילותה כ"עסק חי" הממשיך בפעילותו.

שיטת המכפיל – בשיטת המכפיל מוערכת החברה על פי השוואה בינה לבין חברות דומות, וזאת בהנחה שחברות באותו ענף מאופיינות במכפילים וביחסים פיננסיים דומים. ההשוואה מתבססת על היחס המחושב בין שווי השוק של החברה לבין מדד נבחר של ביצוע, בדרך כלל מדד חשבונאי. יחס זה נקרא "מכפיל". שיטות המתבססות על מכפילים השוואתיים מניחות כי ניתן להעריך את השווי לבעלי המניות על בסיס מכפלה של מספר מסוים, שהוא זהה בחברות בעלות מאפיינים דומים בפרמטרים הייחודיים לחברה המוערכת. במקרה זה נבדקים הפרמטרים הייחודיים לחברה הנבחנת, כגון היקף המכירות שלה, הרווח הנקי, ההון העצמי וכדומה.

קיימים כמה סוגי מכפילים, המותאמים לאופי הפעילות של החברה המוערכת: מכפיל הרווח – המתקבל כתוצאה מחלוקת מחיר המניה ברווח השנתי למניה, והוא נותן אינדיקציה ראשונית לתמחור מניות חברה לקראת הנפקתה בבורסה; מכפיל הון – המתקבל כתוצאה מחלוקת שווי השוק של החברה בהונה העצמי של החברה, והוא שימושי יותר בקרב גופים פיננסיים, קרי בנקים וחברות ביטוח; מכפיל המכירות – המחושב באמצעות חלוקה של שווי השוק בהכנסות; ומכפיל תזרים מזומנים – המחושב באמצעות חלוקת שווי השוק של החברה בתזרים המזומנים שלה בשנה האחרונה. בשיטת המכפיל נהוג להשתמש בעיקר לקבלת אומדן כללי ראשוני לגבי שווי החברה או כמדד להשוואה עבור שיטות נוספות שננקטו.

שיטת השווי הנכסי הנקי – שווי החברה נגזר מערך הנכסים בניכוי ההתחייבויות, כמשתקף מההון העצמי החשבונאי של החברה. שיטה זו מתאימה לחברות שבהן יש חשש להמשך פעילותה של החברה כעסק חי או לחברות שבהן שווי שוק הנכסים עולה באופן ניכר על היכולת ליצור מהם הכנסה.

השוואה לעסקאות דומות – השוואה לעסקאות קנייה, מכירה ומיזוג של חברות דומות מהענף. הקושי בשיטה זו נובע מכך שבדרך כלל העסקאות בענף הן של גופים פרטיים ואין חשיפה של נתונים.

מהי שיטת ההערכה הנבחרת לענף הביטוח? השיטות המקובלות ביותר להערכת שווי סוכנויות ביטוח הן שיטת מכפיל הרווח ושיטת היוון תזרימי המזומנים (DCF). שיטת היוון תזרים המזומנים מתבססת בעיקר על קיומה של הנחת עסק חי ומחושבת בדרך כלל בהתבסס על נתונים כספיים במהלך חמש שנים הקודמות למועד חישוב הערכת השווי. מנגד, בשיטת המכפיל מקובל לחשב את שווי התיק בהתבסס על מכפיל ההכנסות או הרווח ב-12 החודשים שקדמו למועד החישוב (או על ממוצע שלוש השנים האחרונות שקדמו למועד החישוב).

חישוב באמצעות מכפילים אמנם מביא בחשבון את הכנסות העבר, שכבר שולמו לידי סוכן הביטוח מוכר התיק, אך מתבסס בעיקרו על תקופת התשלום (בין 12 חודשים לבין 36 חודשים בעסקאות הנפוצות ביותר) ועל מנגנון "נפרעים", דהיינו תשלום מתוך העמלות המשולמות בפועל על ידי חברות הביטוח.