הקוד האתי של ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) מגדיר לרופאים את חובותיהם כלפי המטופל, הקוד הזה חייב להיות בסנכרון ובהתאמה מלאה לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. הקוד האתי מבטא את סך כל הנורמות המקצועיות החלות על רופאים ועל אנשי הצוות הרפואי, הוא אבן היסוד להתנהגות מקצועית ראויה שנועדה לשמור על מעמד הרופא והרפואה, ובא להעצים את מעמד הרופא ואת יחס החברה כלפיו. ארגון המנסח לעצמו כללי התנהגות, הוא ארגון בעל ערכים המגן על חבריו ומשמר את מעמדם בפני הלקוחות.
חוק זכויות החולה הוא חוק "חדש יחסית", ששינה את התפיסה הפטרנליסטית במערכת יחסי חולה-רופא, תפיסה שרווחה במשך שנים במערכת הבריאות הישראלית, ולפיה הרופא והצוות הרפואי יודעים טוב יותר מה טוב לחולה. החוק יצר מהפכה בגישה זו והחליף את התפיסה הפטרנליסטית בתפיסה המכירה בכך שלחולה, לפציינט, יש אוטונומיה על גופו ועל בריאותו.
על פי הקוד ובהתאם לחוק החל בין הצוות הרפואי והמטופלים ובין חברי הצוות עצמם, חובה על המטפל לדווח על טעויות שהתרחשו במהלך הטיפול הרפואי. על הדיווח חל חיסיון, ואין לעשות שימוש לרעה במידע זה נגד הרופא המדווח או נגד איש צוות רפואה שטעה.
החובה הזאת, שלפיה הרופא חייב לדווח על טעות בטיפול, הביאה לכדי גישה שרווחת היום רק במספר קטן של מוסדות רפואיים ונקראת "מפגש ההתנצלות". במפגש זה הצוות מוסר לפציינט מידע בדבר אבחנה או טיפול שגויים שבוצעו, ומאפשר לחולה לבחון אופציות נוספות ואחרות בטיפול.
אולם, קיימת בעיה גדולה מאוד ברצון הזה של ההסתדרות הרפואית והרופאים. חברות הביטוח המבטחות את הרופאים בביטוחי MALPRACTICE – ביטוח מפני טיפול כושל או רשלני – מאיימות על הרופאים שאם יודו בפני החולים כי טעו – הן, חברות הביטוח, תשעינה ותבטלנה את פוליסות הביטוח של אותם רופאים.
בסיטואציה שכזו נמנעים הרופאים מלדווח על טעויות. הכשלים נשמרים "במרתפים" ומתפתחת "תעשייה" של הסתרה וטיוח עובדות הגורמות נזק רפואי לחולים, מבלי שיש להם, למשפחותיהם ולקרוביהם יכולת לקבל החלטות מושכלות על תחליפי טיפול.
בישראל מתקיימים מדי שנה בשנה אלפי אבחונים, בדיקות וטיפולים שרובם מוצלחים, אבל גם אחוז קטן של טעויות באבחנה עבור הבודד, זו אינה סטטיסטיקה. מבחינת הפרט זהו 100 אחוז פספוס. במקרה הפחות רע תגרום הטעות לסבל מתמשך, ובמקרה הרע – הטעות עלולה להסתיים במוות.
התנהלות זו של חברות הביטוח, המונעות מהרופאים מסירת מידע אמתי ומדויק למטופלים, הנה עבירה על החוק מצדם, וגורמת לרופאים להפר חוק ולפעול בניגוד למצופה מהם על פי הקוד האתי של הארגון שלהם.
משרד הבריאות, הרגולטור הממשלתי, חייב להתערב מיידית ולקבוע כללי משחק חדשים שימנעו מחברות הביטוח את היכולת לבטל פוליסות ביטוח לרופאים הנוהגים על פי הקוד האתי, ומדווחים כנדרש למטופלים שלהם במקרה של טעות באבחנה או בטיפול.
8 תגובות
כל תובע וכל נתבע וכל חברת ביטוח וכל מבוטח ישיג את חוות הדעת הנוחה לו מרופא שיקבל תשלום שמן ויכתוב מה שאתה רוצה. וכל צד יגיע עם חוות דעת הפוכה שכתבו וחתמו רופטים. הפקרות שכולם מודעים לה.
יותר מידי עוצמים עיניים
כל רופא שלא מדווח למטופל על טעות שעה, או מסרב לתת מידע, או נותן מידע חלקי או לא נכון יש לשלול ממנו את רידיונו מלבד. גם פוגע בזכויות המטופל וגם יכול להביא לפגיעה רפואית בו.
1. ראשית זה malpractice ולא male practice.
2. בהחלט ראוי ונכון לדווח למטופל על טעויות.
3. המידע אינו חסוי ובהחלט יכול לשמש בתביעה. אפילו מידע מדיונים פנימיים של הצוות הרפואי משמש כחומר לתביעה.
4. לא שמעתי על רופא שלא זכה להגנה כי מסר למטופל על טעות.
5. בעיית היסוד היא שאין מנגנון (כפי שהוצע בעבר במדור זה) המאפשר פיצוי ללא תביעת נזיקין והתביעה היא אישית נגד הרופא ולכן פוגעת במוניטין שלו, אם כי לא ישירות בכיסו.
הטעות תוקנה
למי שעתיד לפצות אותך זכות להתגונן במסגרת החוק ולנקוט בכל הצעדים החוקיים. אין כוונת חברות הביטוח לעבור על החוק. מי שעובר על החוק הוא עבריין ויש דרכים לטפל בו.
לשלם למבוטחים זה כבר סיפור אחר.
מסכים מאוד