בשנים האחרונות התחלתי להגדיר את עצמי כלקטת וציידת של המאה ה-21. אם הציידים והלקטים של התקופות הקדומות יצאו לטבע לצוד מזון וללקט פירות, הרי שציידים ולקטים של המאה ה-21 יוצאים לטבע לצוד המצאות וללקט השראה. כלי העבודה של הציידים והלקטים הקדומים היו ודאי אבנים חדות, מקלות ועורות לאיסוף פירות. כלי העבודה כיום הם כלי חשיבה הנובעים מהתבוננות חקרנית ופליאה.
פליאה היא כוח מולד ומיומנות חשובה בחיים, והיא מובילה לגילויים ולהמצאות. סיפורי הילדות של גדולי הממציאים והחוקרים רצופים באירועי פליאה. כאשר אנחנו מתבוננים בסקרנות, מגיע רגע הגילוי של משהו נדיר, לא מובן, בלתי צפוי. מגיע הרגע הממקד את תשומת הלב שלנו, רגע הפליאה. ספר השיאים של הטבע לא פחות מרגש מספר השיאים של גינס, ומציג תכונות ומנגנונים שפשוט לא ייאמנו.
כלב נובח מן הסתם לא ירגש אתכם. העובדה שכלב מסוגל להריח ממרחק של כמה קילומטרים ודאי תעורר בכם עניין. אך אם יספרו לכם שכלב יכול לזהות נוכחות של תאים סרטניים באוויר שהוא נושם, כאן ודאי תגיעו לשיא של פליאה ועוררות לנוכח התכונה המופלאה והיכולת לרתום אותה לשירות האדם.
בתחילת דרכי בעולם הביומימיקרי טבעתי את המושג Bio-WOW, המתאר את הרגע שבו מזוהה תכונה מפליאה בטבע: תופעה המנוגדת לציפיות שלנו מהעולם, להנחות העבודה שלנו ולדרך שבה הורגלנו לחשוב. זיהוי רגע הפליאה וניסוח שאלת הפליאה מציתים את תהליך המחקר והחדשנות מהטבע. המצאות רבות בהשראת הטבע החלו ברגע של Bio-WOW ובניסוח שאלת פליאה. להלן שתי דוגמאות:
עמידות לחיידקים
שאלת הפליאה: איך חרקים מתמודדים עם חיידקים ללא אנטיביוטיקה?
חיידקים כידוע מסתגלים במהירות לחומרים אנטיביוטיים, ועמידותם לאנטיביוטיקה היא איום משמעותי על בריאות הציבור. חרקים חשופים לחיידקים מחוללי מחלות, אך מערכת החיסון שלהם מצליחה להשמידם באמצעות שחרור מהיר של פפטידים (חלבונים המורכבים ממספר קטן של חומצות אמיניות) אנטי-מיקרוביאליים למוקד הדלקת. פפטידים אלה גורמים נזק פיזי לממברנת תא החיידק – הם יוצרים בה חור וגורמים למותו של החיידק. הוכח כי החיידק אינו מפתח עמידות בפני נזק פיזי זה במירוץ החימוש האבולוציוני. פפטידים אלה אומנם אינם יציבים בטבע, אך חברת Omnix Medical פיתחה טכנולוגיה מוגנת פטנט המאפשרת סנתוז של פפטידים אנטי-בקטריאליים יציבים, מסיסים ובטוחים. עד כה פותחו מספר תרכובות אנטי-בקטריאליות, ובעתיד ניתן יהיה לפתח עוד לפי הצורך הטיפולי.
הרחקת קרח
שאלת הפליאה: איך לא מצטבר קרח על נוצות הפינגווינים?
הטמפרטורה באנטארקטיקה יכולה לצלול למינוס 90 מעלות צלזיוס, ולמרות זאת הפינגווינים החיים שם אינם קופאים. לעובדה מעניינת זאת נחשף מהנדס מאוניברסיטת UCLA לאחר שצפה בסרט טבע. הוא מספר על רגע הפליאה שהתעורר בו בזמן הצפייה: "הבחנתי שהפינגווינים יוצאים ממים קרים מאוד וחיים בטמפרטורות נמוכות מאוד, והתפלאתי לראות שלא הצטבר קרח על נוצותיהם." שאלת הפליאה הובילה למחקר שבו התגלה שנוצות הפינגווינים מכילות נקבוביות קטנות הלוכדות את האוויר והופכות את פני השטח לדוחי מים בצורה קיצונית. כשיש מים על הנוצות, הטיפות מתגלגלות או מנוערות על ידי הפינגווינים, והיווצרות הקרח נמנעת. תכונה זו תוכל לשמש בעתיד למניעת הצטברות של קרח על כנפי מטוסים. "קצת אירוני שציפור שאינה עפה תוכל יום אחד לסייע לאווירון לטוס בבטחה," סיכם המהנדס.
מאז שאני צועדת עם פליאה במאגר ההמצאות של הטבע, אני לא מפסיקה לראות המצאות סביבי. כל אורגניזם הוא פונקציה מהלכת, כל שטח צומח הוא שדה של אסטרטגיות. הרגל זה מעשיר את חוויית השהות שלי בטבע ומחבר אותי למאגר הפתרונות שלו.
26 תגובות
כיוון מחשבה חדש לגמרי בשבילי. מעניין
שמחה לשמוע. זה אכן תחום מחדש ומרענן ופותח את הראש. זה מה שאני אוהבת בו כל כך.
מאמר-וואו
תודה. תגובה וואו…
אני מבקש כול יום מאמר מסוג זה..
אשתדל…לא כל יום אבל לעיתים קרובות.
הנושא מטופל באקדמיה בצורה מסודרת ומובנית?
בהחלט. בחו"ל כבר יש תואר ראשון ושני בתחום. בארץ עדיין לא, אבל יש קורסים במספר אוניברסיטאות. יש גם מעבדות בתחום (גם בארץ) ומכוני מחקר (בחו"ל).
לאיזה מדעים? לאיזה פקולטה? זה שיך
יש בעיקר בבתי ספר להנדסה ובאקדמיות לעיצוב כמו בצלאל, שנקר, מכון טכנולוגי בחולון.
דהיינו התחום עדיין לא קיבל הכרה אקדמית אלא טכנית בלבד במכללות לעיצוב להנדסאות ולטכנאות.
קיבל הכרה אקדמית בחו"ל. יש תואר ראשון ותואר שני בתחום בארה"ב ובאירופה. בארץ- בעתיד.
מה שייחד פעם את חיות הבר היה זה שהן טרפו זו את זו. בני האדם למדו מהטבע וטורפים כעת אפילו יותר האחד את השני
גם כיום חיות הבר טורפות זו את זו. נכון – פעם גם בני אדם טרפו אחד את האחר. קראו לכך קניבליזם. כיום זה הרבה יותר גרוע. בני האדם לא טורפים אחד את השני לצורך הישרדות אלא הורגים אחד את השני בקבלנות. מצטיינים בכך בני דודינו הערבים, הורגים למען אללה.
כמה שאני אוהבת את המונח הזה שטבעת, אמצתי אותו מיד. ככה אני מרגישה מאז ומתמיד כשאני בטבע, גם בלי להכנס לפטנטים המופלאים שפיתח הטבע, פשוט חשה תחושת התעלות כשאני מתהלכת בו וביופיו האין סופי
תודה על המאמר הוואו הזה
תודה עדנה. בדיוק חזרתי מירדן וחשתי כפי שתיארת תחושת התעלות מול היופי האין-סופי. מעבר לזה הרבה WOW.
מאמרוואו
תודה. מאחלת לך לצאת לטבע עם הפליאה הזאת.
אפילו הטבע ואפילו מי שיצר את הטבע לא יצליחו להמציא הברקות כמו הפוליטיקה הישראלית
ל- חחחח – דהיינו שהפוליטיקה הישראלית היא בלתי טבעית לחלוטין. תהליך של השמדה עצמית של קיצונים דתיים שמתים להיפגש עם אלוהיהם.
ההמצאה שאני הכי אוהב, הכיס בכיסו של הנגרות לשם מכניסים את הגורים
ההריון שלהם מרתק.
מעניין אם אכן מתפתח כאן נתיב מדעי חדש או שזאת אופנה חולפת
מדובר על דיסיפלינה מדעית לכל דבר עם כל הסימנים: עיתונות אקדמית, פטנטים, מענקי מחקר, מכוני מחקר ועוד. זה כאן כדי להישאר.
יעל יקרה כייף לקרא אותך כרגיל, בזכותך נחשפתי לעולם הזה ומנסה להנחיל את התחום גם לדור הצעיר.
תודה יאיר. בטוחה שאתה עושה זאת נאמנה ואתה לגמרי שגריר של התחום.