ישראל בעידן חדש ומבטיח

בשלהי העשור האחרון של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 התחוללו כמה תהליכים פוליטיים באזורים אחדים בעולם, תהליכים שהלכו והתעצמו במסגרת זמן משותפת. תהליכים אלו מובילים לשינוי סדרי עולם, בעוצמה שלא נודעה מאז תום מלחמת העולם השנייה, לפני כ-70 שנים. התהפוכות בסדר העולמי משנות, בהכרח, את מעמדה של מדינת ישראל הן במרחב המזרח תיכוני והן בזירה הבין-לאומית הכללית.

אנו מצויים בעיצומן של תהפוכות בסדר העולמי המדווחות באמצעי התקשורת ובמערכות הפוליטיות, אולם אלו אינם "נשארים עם היד על דופק המציאות" במידה מספקת. המערכות הללו נותרות שבויות בקונספציות שהיו מקובלות בעבר. דהיינו, השינויים בסדרי העולם מתחוללים במהירות גדולה הרבה יותר מיכולת הקליטה וההפנמה של מנהיגים במערכות פוליטיות ושל אייקונים של אמצעי התקשורת.

הסיבות לכך די מובנות: לאמצעי התקשורת אין אחריות ביצוע. הם מוכווני רייטינג וייצור רווחים לבעלי מניותיהם. לעומתם, המערכות הפוליטיות והנהגותיהן, בין אם הן מרכיבות את השלטון או נותרות באופוזיציה, אפופות בסבך אינטרסים פרטיים ומוסדיים שמטרתם לשמור על הקיים הפוליטי ו/או לשמר את השלטון בידיהם. על כן מנהיגי המערכות הפוליטיות אינם מוכוונים לשנות פרדיגמות שמכוחן מתקיים ומתוחזק שלטונם. שהרי ממה נַפְשָׁך – אם פרדיגמה שלטונית מתהפכת הרי הסיכוי שאותם המנהיגים ומפלגותיהם יאבדו את השלטון הולך וגדל. לכן, כאקסיומה ראשונה, מתברר שמנהיגים ומפלגות שתפסו את השלטון, אם בבחירות דמוקרטיות ואם בדרך אחרת, ישאפו תמיד לגמד או אף לאיין תפיסות חדשות.

אם, לדוגמה, נתבונן בנעשה בזירה הפוליטית במדינת ישראל, נבחין בקלות שהליכוד וממשלת נתניהו ממשיכים להלך אימים על אזרחי ישראל. מגמתם לגרום לאזרחי ישראל להאמין שרק הליכוד יכול לשמור על ביטחון המדינה. לעומת זאת, מפלגת העבודה ממשיכה להטיף לשתי מדינות, אם לא עכשיו אז בעתיד, כאשר די ברור שרעיון זה אינו רלוונטי יותר. מפלגה זו ומנהיגיה מתקשים להפנים שהסדר העולמי משתנה ועמו גם מעמדה של ישראל. הבית היהודי מתקשה ביותר להשתחרר מה"קיצוניות של נוער הגבעות", הגם שברור למנהיגיו, לפחות על פי הודעותיהם לציבור, שקיצוניות זו גורמת לנזק חמור למדינת ישראל. מנהיגי הרשימה הערבית המאוחדת מחזיקים בדעות אנטי-ישראליות קיצוניות, והם אף מביעים אותן בפומבי. מחקרים שנעשו בקרב ערביי ישראל מראים שרוב הציבור הערבי מרוצה מחייו במדינת ישראל. מגמה זו התחזקה באופן בולט בחומש האחרון. כל המתבונן מבין מדוע. הגם שכך, מנהיגי המפלגה הערבית ממשיכים לדבוק בקונספציות מהעבר ואינם מסוגלים להתמודד עם מה שמתרחש במזרח התיכון בהווה.

מה הם אפוא השינויים המתחוללים במזרח התיכון ובעולם הגדול, המחייבים התבוננות והתייחסות חדשה למצבה של מדינת ישראל, ולמקומה המתעדכן בזירה הבין-לאומית?

למען הסדר הטוב אחלק את הדיון במאמר זה לשני תחומים: תהפוכות המתחוללות מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, ושינויים המתחוללים בתוך גבולות המדינה. בשל קוצר היריעה, אדון בעיקר בשינויים במגמה חיובית מבחינתה של מדינת ישראל. ברור כי קיימים גם שינויים במגמות שליליות, אולם אין לי ספק שהשינויים החיוביים תופסים עמדה דומיננטית משמעותית הרבה יותר לעומת השינויים במגמה שלילית.

סדרי העולם שהיו תקפים עד לאחרונה בעת החדשה החלו להתגבש עם חיסול הפיאודליזם באירופה והקמת שורה של מדינות לאום. בהמשך החלה להתגלגל נסיגת הקולוניאליזם מהחצי הדרומי של כדור הארץ. סוף עידן הקולוניאליזם הקלאסי (להבדיל ממה שכיום מגדירים כניאו-קולוניאליזם) הגיע אחרי מלחמת העולם השנייה. כך, במחצית השנייה של המאה ה-20, בתהליך הדרגתי, התחלק העולם לכ-230 מדינות. הוקם האו"ם שמייסדיו חלמו שיהיה מעין "ממשלה בין-לאומית" אשר תשקוד על השכנת שלום גלובלי.

לרוע המזל רוח הפיוס שהחלה לנשב אחרי מלחמת העולם השנייה, הלכה ודעכה בהדרגתיות. עם זאת התקדמות המדע בכל התחומים, בעיקר במדינות חצי הכדור הצפוני, התעצמה ויצרה סביבה אנושית חדשה שהחלה לזלוג גם לחצי הכדור הדרומי.

מחקרים בתזונת האדם, גילוי חשיבות הוויטמינים והמינרלים, המצאת האנטיביוטיקה וגילויים חדשים בתחום הגנטיקה האנושית הביאו לפחיתה דרמטית בתמותת תינוקות, הארכת משך החיים ושיפור דרמטי בבריאות בני האדם. כל הטוב הזה זלג, כמובן, גם לחצי הכדור הדרומי. אולם אל מול ריבוי אוכלוסין עצום באזור זה לא התפתחו בקצב תואם כלכלה וחקלאות מודרניים. נמצא אפוא ששיווי המשקל אוכלוסייה/מקורות קיום, שהיה קיים בעבר בחצי הכדור הדרומי, הלך והשתבש בקצב גובר עד שהגיע להתערערות מוחלטת בפתח המאה ה-21.

הדחף המיני להתרבות קיים אצל בני אדם מקדמת דנא. תגליות בתחום מחקר ההורמונים בבני אדם אפשרו ליצור את "הגלולה". מוצר זה שנכנס לשימוש המוני במדינות "העולם הראשון" הביא להפחתת מספר הלידות הממוצע לאישה, וכתוצאה מכך לעצירת ריבוי האוכלוסין ואף לנסיגה במספר האוכלוסין בארצות העולם הראשון. לעומת זאת, בארצות העולם השלישי לא הצליחה "הגלולה" לחדור לרוב שכבות האוכלוסייה. על כן השילוב של השיפור בבריאות ובתזונה עם הכישלון בתחום הפיקוח על הילודה העצים את הפרת האיזון והביא להתפוצצות אוכלוסין בארצות העולם השלישי.

תעשיית הנשק בארצות המפותחות הלכה וצמחה לממדי ענק. החל מטנקים, מטוסים, סוגי חימוש קונבנציונלי ואב"כי ועוד מיני מרעין בישין. בפני תעשייה זו נפתחו שווקיי ארצות העולם השלישי, ואלו החלו להקים צבאות גדולים וחמושים. אקדח, כמאמר הפתגם הידוע, שמונח על השולחן במערכה הראשונה, יורה לבסוף במערכה השלישית. כך בדיוק קורה בארצות התת-מפותחות בפתח המאה ה-21. כמויות הנשק הבלתי-נדלות החלו "לנגן". הכאוס, ההרג, ההרס והטרור התפשטו ברחבי העולם כמו אש בשדה קוצים. את הבערה הזו לא ניתן לכבות כל כך מהר. אפשר להניח שהאש תדעך, הגם שלא תכבה לחלוטין, כאשר ייכונו סדרי עולם חדשים.

מלחמות ואירועי טבח עם בממדים משתנים מתחוללים בארצות אסיה, אפריקה, ודרום מזרח אירופה. בארצות מערב אירופה וצפון אמריקה הולך ומתעצם הטרור מבית היוצר של האסלאם הרדיקלי. דווקא מדינת ישראל, הנמצאת במרכזו של המזרח התיכון העולה באש, מהווה אי של שקט ויציבות יחסית. אפילו הטרור, אשר לנו בישראל נדמה שאנו הנגועים בו ביותר בעולם, מכה ב-31 מדינות בעוצמה גדולה הרבה יותר מאשר בישראל. זאת אנו למדים מדו"ח (לשנת 2014) של מכון מחקר לונדוני העוסק בנושא זה.

נבואתו של הפרופסור למדע המדינה פרנסיס פוקויאמה, שהכריז אחרי 1989 על "קץ ההיסטוריה", לא מתגשמת. שלום אוניברסלי אינו נראה באופק. לעומת זאת העימות מזרח-מערב הפך לעימות של האסלאם נגד כולם. זה בהחלט משנה את כללי המשחק בפוליטיקה הבין-לאומית. אויבים משכבר הימים הופכים לשותפים אסטרטגיים במסגרת מאבק גלובלי. הדוגמאות לכך רבות. בשל כך מוצאת את עצמה מדינת ישראל במצב חדש. כיום נוצרת במזרח התיכון מפה חדשה. בשל כך מתפתחים יחסים חדשים בין ישראל למדינות אחרות.

ההתרסקות של סוריה ועיראק סילקה את סכנת הפלישה לישראל מצפון מזרח. ההתרסקות של לוב חיסלה תומך נלהב ועשיר בטרור הפלסטיני. ירדן הפכה למדינת חסות של ישראל. מצרים משתפת פעולה עם ישראל במאבקה באחים המוסלמים ובכנופיות הטרור שלהם בסיני. סעודיה יצרה קשר אסטרטגי עם ישראל מאחר שבממלכה חוששים מהאיראנים. אפילו טורקיה מבקשת לחדש את יחסיה עם ישראל, כנראה בשל הבעיות הביטחוניות שמהן היא סובלת. הפעם ישראל מעמידה תנאים בפני ארדוגאן וממשלתו ואומרת: רצונכם בחלקי חילוף למטוסים ולטנקים – חסלו את בסיסי חמאס שבשטחכם והסתלקו מדרישתכם להסיר את המצור הביטחוני מעל רצועת עזה.

על התפתחות היחסים עם הודו וסין כבר כתבתי באתר זה. לאחרונה אף התהדקו היחסים עם שתי המדינות האלה, שבהן מתגוררים כמעט שלושה מיליארד בני אדם. הרוסים משתפים עמנו פעולה – סגן הרמטכ"ל האלוף יאיר גולן דיווח על הוועדה הצבאית המשותפת לצה"ל ולצבא הרוסי. כל כמה שבועות מגיעה לישראל קבוצה של גנרלים רוסים. האם יש כיום בעולם עוד מדינה שמשתפת פעולה עם הרוסים באופן כל כך אינטימי? האם יש עוד מדינה בעולם שיש בה מושבה של כמיליון ורבע יוצאי רוסיה?

גם על היחסים המתפתחים עם מדינות כדוגמת קפריסין, יוון, רומניה, בולגריה, פולין ועוד מדינות שהיו פעם בחסות הגוש הסובייטי, כבר כתבתי באתר. השבוע מבקרת כאן משלחת של שישים בכירים, שמלווים את ראש ממשלת סינגפור, המבקר לראשונה בישראל. יותר מארבעים מדינות באפריקה חידשו את יחסיהן עם ישראל. רואנדה וניגריה עזרו לישראל להפיל הצעה פלסטינית נגד ישראל שהוגשה למועצת הביטחון על ידי הפלסטינים.

ישראל היא המדינה היחידה מחוץ לאירופה שהתקבלה לתכנית המחקר המדעית המתקדמת ביותר שמתנהלת באיחוד האירופי הנקראת "הורייזן 2020". על היחסים עם ארצות הברית אין צורך להכביר מילים. די אם נתבונן בפריימריס שנערכים עתה לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר. פרט לברני סנדרס, היהודי הסוציאליסט, שממילא לא יהיה נשיא, כל יתר המתמודדים מתחרים ביניהם בהשמעת הצהרות תמיכה בישראל והתוויית תכניות להעצמתה במקרה שהם יבחרו לנשיאות.

אי-אפשר לסיים רשימה זו מבלי לציין את מחקריו של הפרופסור גבי בן דור מאוניברסיטת חיפה, שהראה כי ההשלמה של ערביי ישראל עם המדינה ורצונם להשתלב בחברה הישראלית הולכים וגדלים. אמנם יש בקרב ערביי ישראל גורמים קיצוניים רבים שפועלים בעוצמה נגד האינטרס של מדינת ישראל. אולם אלו הולכים ופוחתים עם חלוף הזמן. הראיה לכך – נסו להציע לערבי ישראלי להגר ולחיות במולדתו הפלסטינית. אני בטוח שלקוראי שורות אלו אין צורך לפרט מה תהיה תשובתו.

נכון, יש BDS, יש פעילות סטודנטיאלית נגד ישראל בקמפוסים בחו"ל. פעילות זו מתבצעת בעיקר על ידי סטודנטים מארצות מוסלמיות. אליהם הסתפחו מיעוט קטן של ישראלים, צאצאי המפלגה הקומוניסטית בישראל. פעילות זו מסתייעת במימון ממשלתי נדיב של מדינות ערביות יצואניות נפט. מימון זה כבר מצטמצם בשל ירידה דרסטית במחירי הנפט בעולם. יש היתכנות שתמיכה כספית זו תצטמק ככל שיחסי ישראל עם סעודיה ועם מדינות המפרץ יתפתחו.

יד על הלב – האם חשבנו בעבר שישראל תטפס כה גבוה למעלה בימינו?

לא אלמן ישראל.