אביב עמים או שיבה לימי הביניים?

העולם הערבי משתנה, ולא לטובה
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

1848 הייתה שנת מפנה בפוליטיקה האירופית. גל של התקוממויות כנגד בתי המלוכה והנסיכויות שהחל בצרפת התפשט כאש בשדה קוצים ביבשת אירופה. גל התקוממויות זה סימן את ראשיתה של תקופה חדשה באירופה. מונרכיות נמוגו. מדינות לאום החלו להתגבש יחד עם ממד דמוקרטי חדש שהחל להתבסס ביבשת. על כן נקראה התקופה שהחלה ב- 1848 ונמשכה עד לשלהי המאה התשע עשרה "אביב העמים".

מכלול הנסיבות ההיסטוריות שהתנקזו לאמצע המאה התשע עשרה יצרו את האקלים החברתי שהביא לפרוץ אביב העמים. הישגי המהפכה הצרפתית (1789) החלו להתפוגג. מקונגרס וינה (1815), שנערך תחת השפעת הקנצלר האוסטרי הריאקציונרי מטרניך, יצאה בשורת הרסטורציה, דהיינו השבת המשטרים המלוכניים של הסדר הישן לאירופה. המלחמות הנפוליאוניות דיללו את עושרה של אירופה, והיבשת כולה גלשה אל משבר כלכלי. האבטלה גאתה. מחירי המזון עלו. מחלות התפשטו. העוני היכה וקטל בתושבי אירופה, ולעומת זאת אנשי המעמד העליון – המושלים, האצילים, הנסיכים והכמרים מנהיגי הכנסייה הקתולית – ניהלו חיי רווחה והוללות שהיו מנותקים ממה שהתרחש בקרב ציבור התושבים.

במקביל כבר החלו תהליכים אחרים לקנות שביתה ברחבי אירופה. באנגליה בשלהי המאה השמונה עשרה החלה להתפתח המהפכה התעשייתית. היא תפסה תאוצה ובמאה התשע עשרה עברה מהאי הבריטי אל היבשת. במקביל המשיכה להתרחב ולהעמיק תקופת ההשכלה, שהחלה להתפתח ברחבי אירופה עוד בתחילת המאה השמונה עשרה. כך הגיע "אביב העמים" לאירופה ב-1848. הייתה זו מהפכה חברתית כלכלית שהייתה ראשיתו של תהליך שינוי מן הקצה אל הקצה ברחבי אירופה בכיוון של דמוקרטיזציה, נאורות והגדרה עצמית של העמים. המושגים "חופש", "אחווה" ו"שוויון", כסיסמאות המהפכה הצרפתית, התפשטו ושינו את אירופה ללא דרך חזרה.

חלפו 163 שנים. הגענו לתחילת העשור השני של המאה העשרים ואחת. אמנם בפרספקטיבה היסטורית אין מדובר בתקופה ארוכה מדי. עולם של מונרכיות הפך לעולם שבו 235 מדינות. אירופה הפכה כולה לדמוקרטית. אולם בחלקים אחרים של העולם התקיימו משטרים מלוכניים, דיקטטורות צבאיות או אף אוליגרכיות אזרחיות מושחתות ומפגרות. כזה היה המזרח התיכון המוסלמי, בין שמדובר בערבים, בפרסים או בטורקים. בעולם הערבי התקיימו ועדיין מתקיימות מונרכיות כדוגמת ירדן, סעודיה, מרוקו ונסיכויות המפרץ. באזור התקיימו גם דיקטטורות כדוגמת עיראק של סאדם, סוריה של אסד, מצרים של מובארק, תוניס של בן-עלי ולוב של קדאפי. גם במדינות שאינן ערביות מתקיימים משטרים ממש לא דמוקרטיים: איראן של האייתוללות וטורקיה של ארדואן, שהולכת ומתרחקת מדגם המדינה המודרנית ששאף לייסד מוסטפא כמאל אטאטורק, "אבי הטורקים".

כל החוליים ששררו באירופה של לפני 1848 התקיימו ב"נדיבות" רבה ברחבי המזרח התיכון הערבי-מוסלמי של שנת 2010 (ישראל, כמובן, היא "וילה בג'ונגל", כדברי אהוד ברק). והנה, בשלהי דצמבר 2011 קרה משהו, ומכל המדינות דווקא בתוניס. רוכל בעל דוכן לממכר ירקות בשם בועזיזי,שלא היה לו מה להפסיד, שרף את עצמו למוות. שנת 2011 נפתחה במהומות בתוניס ואלו התפשטו במהירות כמעט לכל מדינות המזרח התיכון. האירופים והאמריקנים, שהכירו ויודעו שבכל מדינות המזרח התיכון אין ומעולם לא היה שמץ של דמוקרטיה, התפעמו מ"המרד הערבי" החדש. בתקשורת המערבית התחיל להופיע המונח "אביב העמים הערבי" ככינוי למרד העממי במזרח התיכון. כינוי זה סימל מעין תקווה או משאלת לב שהנה הקִדמה והדמוקרטיה מגיעות לאזור זה, שבאדמתו אצורות עתודות הנפט והגז הגדולות בעולם.

נראה שלא נזדקק לדמיון פרוע כדי להניח שממשל אובמה הוא שהפיח רוח גבית באשליית האביב הערבי. אובמה החל את תקופת נשיאותו במסע הרצאות של נאומי חזון נאיבי בפראג, בברלין ובקהיר. בנאומים אלו הוא – כנשיא אמריקני, על כל היוקרה והמוניטין שיש למשרה זו ברחבי העולם – ניסה לברוא עולם חדש. עולם של פייסנות, סובלנות, שלום, ביטחון ופירוק נשק גרעיני. ההמונים שהאזינו לנאומיו, ויש לציין שהוא רטוריקן מעולה, ראו בו מעין אליל חדש שיביא גאולה לעולם. את אחד מנאומיו, אולי החשוב שבהם, נשא באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר. אוניברסיטה זו היא מוסד אקדמי ראשון במעלה בעולם המוסלמי ויוקרתה רבה ביותר בקרב כל שועי האסלאם.

בנאום קהיר הפליג אובמה בזיכרונות מתקופת ילדותו כבן לאב מוסלמי וכילד שהתחנך בביתו של אב חורג שגם הוא מוסלמי באינדונזיה. הוא התבטא בנאום קהיר במשפט: "אני אחד מכם" (I am one of you), כפי שתיעדה רשת הטלוויזיה האמריקנית FOX, ששידרה את נאומיו. בנאום זה הוא הביע הערכה רבה לאסלאם, טען שהאסלאם הוא הפתרון ולא הבעיה והבטיח ליצור דיאלוג חדש בין ארצות הברית לעולם המוסלמי. כיום, לקראת סיום שתי הקדנציות לכהונתו כנשיא ארה"ב, מתברר יותר ויותר שתקופת נשיאותו של אובמה מאופיינת בנסיגה במעמדה של ארה"ב בעולם, שלא לומר בכישלונות בולטים בעולם המוסלמי והערבי. ההתפתחויות ההרסניות במצרים, בסוריה, בעיראק, בלוב ובאיראן (הסכם האטת תכנית הגרעין האיראנית ושחרור יותר ממאה מיליארד דולר שהוקפאו בשל הסנקציות שהוטלו על איראן קודם לכן) הגם שאי אפשר לתלות אותן במדיניות ארה"ב בלבד, מהוות ראיה חותכת לטיפשות הנאיבית שנחזתה להיות "אביב ערבי".

אין ספק שגישת ממשל אובמה כלפי הנעשה במדינות הנ"ל הייתה גורם מרכזי במה שנקרא האביב הערבי. בייחוד בולט הלחץ האמריקני על המצרים על מנת שידיחו את הנשיא מובארק ויקיימו "בחירות דמוקרטיות". בחירות אלה הביאו את האחים המוסלמים לשלטון ומצרים עלתה על המסלול שהיה מוביל אותה בביטחון למעמד של מדינה כושלת. למזלו של העם המצרי, ולמזלו של הסכם השלום עם ישראל, אחרי כשנה של משטר אסלאמיסטי מסויט חזר הצבא המצרי לתפוס את השלטון והביא לרגיעה בקרב ההמונים ברחוב המצרי. לאור התפתחויות אלו, לא רק במצרים, אפשר להניח ללא הסתברות לטעות שהמושכים בחוטים בממשל אובמה, וללא ספק גם אובמה עצמו, לא מבינים שבעולם מוסלמי אין כל היתכנות לניהול דמוקרטיה בסגנון מערבי ליברלי. זו אשליה שהביאה לאסונות, אולי ללא תקדים, בעולם המוסלמי ובייחוד בעולם הערבי.

מאות אלפי הרוגים, אין-ספור פצועים, מיליוני פליטים שחלקם מציף כיום את אירופה – כל אלה מהווים הוכחה כואבת להנחה זו. כיום אנו עדיין נמצאים בעיצומו של תהליך ההרס העצמי במזרח התיכון. להערכתי מוקדם לנבא לאן מוביל תהליך זה ומתי הוא יסתיים. מה שכן ברור לחלוטין הוא שהאביב הערבי אינו אפילו חורף. כפי הנראה, התחזית היא לסופת טורנדו, שבדרך כלל נוצרת בתקופת חילופי עונות ואשר משמידה וקוטלת את כל מה שניצב בדרכה.

יש להניח שבעתיד הלא רחוק יחקרו רבים מההיסטוריונים ומחוקרי מדע המדינה את תופעת האביב הערבי. הרושם הוא שהם ימצאו כי בתקופת נשיאותו של אובמה הוחמר מצב הביטחון הכללי בעולם. מעמד ארה"ב נפגע, ואם חשבו שהנה בא מזור דמוקרטי לעולם הערבי-מוסלמי, הרי שלא רק טעו מעט אלא טעו בממדי ענק. בשלהי 2015 וראשית 2016 נראה שהמזרח התיכון נמצא רק ב"תחילת העתיד". נביאי השקר של הדמיית המזרח התיכון לאירופה של 1848, מי ייטול קורה מבין עיניכם?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. כמה זמן לדעתך ישראל היתה מחזיקה מעמד ללא תמיכה של ארה"ב? כלומר האם ישראל היתה מתקיימת בכלל אם היתה מופקרת ע"י ארה"ב ובנות בריתה כמו גרמניה, אנגליה, צרפת ועוד כמה בודדות?

    1. לעדי
      ואתה מה דעתך – כמה זמן תתקיים ישראל אם "תופקר" כדבריך ע"י ארה"ב ובנות בריתה?
      בבקשה חשוב נא – ב- 1948 ישראל הייתה לבדה. ארה"ב ובנות בריתה הטילו אמברגו, ישראל הקטנה והחלשה נלחמה נגד חמשה צבאות ערביים ועשרות כנופיות מקומיות. נכון שאז היה לנו בן גוריון והיום אין. הגם שכך מה הייתה התוצאה ב 1948?
      עדי יקירי האם תוכל לענות תשובה לוגית לשאלתך?

  2. מסביבנו נעשה הכל עוד יותר שחור.אנחנו האור היחיד.אבל די לבג.

  3. לא ימי הביניים אלא תקופת האבן
    לשם מחסירה אותנו הדת המוסלמית שמובלת בידי הקיצונים
    ולמרבית הצער לשם מובילים אותנו גם קיצוני הדת היהודית שכוחם עולה
    בקיצור עתיד שחור

  4. בכל זאת לא תקופת האבן.
    עתיד שחור? למי? לכולם אותו שחור? אין גווני ביניים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך