פעמי משיח במוסקבה

מן העיתונות: מעט לפני ערב יום הכיפורים תשע"ו טס ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו למוסקבה לפגישה עם ולדימיר פוטין, נשיא הפדרציה הרוסית. נתניהו, לדבריו, ביקש מהרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט ומראש אגף המודיעין בצה"ל האלוף הרצי הלוי להצטרף אליו לביקור אצל פוטין. בהמשך התברר כי בעוד נתניהו יושב עם פוטין, נפגש הרמטכ"ל הישראלי עם הרמטכ"ל הרוסי. בין היתר החליטו הרמטכ"לים על הקמת ועדה משותפת לתיאום בין שני הצבאות. סוכם כי בראש הוועדה ישבו שני סגני הרמטכ"לים – הרוסי והישראלי.

על מנת למנוע אי הבנה ולהפנים את הנאמר, אני מבקש לחזור על הנאמר לעיל: תוקם ועדה משותפת לתיאום בין הצבא הרוסי לבין צה"ל אשר בראשה ישבו שני סגני הרמטכ"לים – של צה"ל ושל הצבא הרוסי. במה תעסוק אותה ועדה? מן הסתם בתיאום הפעולות הקרביות של שני הצבאות, בפעילותו האגרסיבית של הצבא הרוסי נגד המורדים במשטר אסד ובאבטחת נמלי החוף טרטוס ולטקיה אשר בשליטת הרוסים. כנראה יסייעו הרוסים גם בהקמת "עאלוויסטאן" ובהגנה עליה, במקרה שהעלאווים של אסד ייסוגו מאזורים אחדים במה שהיה בעבר המדינה הסורית, ויתרכזו בתחומי מגוריהם במסגרת תהליך ה"לבנוניזציה" של סוריה.

לצבא הישראלי ייוותר להגן על צפון ישראל, אם באמצעות פעילות יזומה ברמת הגולן הסורית ואם בדרום לבנון כנגד החזבאללה. על פי הבנתי ישראל גם תוכל לסכל, בעיקר באמצעות תקיפות מן האוויר, אספקת נשק לחזבאללה. הדעת נותנת כי המטוסים של חיל האוויר הרוסי ישדרו "קוד עמית" כדי שלא יותקפו על ידי מטוסי ישראל או אמצעי הנ"מ שלה אם יזוהו כ"טורף".

אינני יכול לתאר לעצמי כי הגיעו ימות המשיח, אולם אינני יכול שלא להיזכר בתחושתי בשנת 1980, כאשר צעדתי בגפי ברחובות קהיר, שוחחתי עם עוברים ושבים והתקבלתי באהדה במצרים. זו התחושה שאופפת אותי למשמע הידיעה כי צה"ל והצבא הרוסי, אשר בעבר פעלו משני צדי מתרס, זה כנגד זה, עתה יושבים יחד בוועדה משותפת, באופן יזום ופעיל, כדי לתאם עמדות ולחלק גזרות פעולה. עם יד על הלב, האם מישהו מיודעי ח"ן היה יכול, רק לפני זמן לא רב, לנבא שכך יהיה?

הפרופסור הנס מורגנטאו, מאבות הריאליזם במדע המדינה ויחסים בין-לאומיים, טען כי התופעה היחידה הקבועה בפוליטיקה הבין-לאומית היא תהליך השינוי. אכן, ההתפתחויות הפוליטיות במזרח התיכון במחצית הראשונה של העשור השני במאה העשרים ואחת מוכיחות בעליל שהנס מורגנטאו צדק לחלוטין. מלחמות האזרחים, ההרס והשחיטה הנוראה המתחוללים בעת הזו במזרח התיכון ובמה שקודם הייתה מדינת סוריה, יצרו מארג אינטרסים חדש ובלתי צפוי לחלוטין. אחד מביטוייו של מצב זה, כנראה החשוב ביותר מבחינת מדינת ישראל, הוא ההסכם של ערב יום כיפור תשע"ו בין צה"ל לצבא הרוסי.

הדברים אמורים במצב הגאו-אסטרטגי ההולך ומתהווה בתא השטח שמצפון למדינות ישראל וירדן, בדרום מזרח טורקיה ומדרום לה, בצפון מזרח הים התיכון וממזרח לו ומצפון עיראק ומערבה. המצב החדש יצר זהות אינטרסים מסוימת בין רוסיה, ישראל, החזבאללה, משטר אסד, איראן והכורדים. מהו אפוא הציר המרכזי ומכלול הגורמים מסביבו שיצרו את זהות האינטרסים בין ששת הישויות הפוליטיות הללו?

הציר המרכזי לעניין משטר אסד הוא הישרדות שלטון המיעוט העלאווי בשטחי מחייתו. אם יתאפשר לו אזי גם בחלקים גדולים ככל שיתאפשר במה שהייתה המדינה הסורית. הדבר מובן מאליו. העלאווים אינם יכולים להרשות לעצמם תבוסה ואובדן שלטון. במקרה כזה הרוב הסוני לא יהסס לבצע שחיטה נוראה במיעוט העלאווי, ולו רק כנקמת דם על השחיטה שביצע בזמנו חאפז אסד, אביו של בשאר, בסונים שמרדו כנגדו.

לרוסים יש אינטרס מובהק שמשטר אסד ישרוד. במקרה של נפילת משטר אסד השליטים שיבואו במקומו יהיו בוודאי גורמי אסלאם קיצוני. אלה אינם חשודים באהדה יתרה לרוסים. למצער, הם יסלקו את הרוסים מהמאחז האסטרטגי האחרון אשר נותר בידיהם במזרח התיכון, קרי נמלי הים בטרטוס ובלטקיה, הנמצאים בקטע החוף הסורי של הים התיכון.

במשך השנים השקיעו הרוסים מיליארדי רובלים בסוריה. הם לא זכו לראות את כספם ואין כל סיכוי שסוריה המתפרקת תחזיר את חובותיה. על כן הרוסים רקחו הסכם עם משטר בשאר אסד ולפיו הם יעשו שימוש בשני הנמלים הללו בים התיכון בתמורה לחלק מהחוב של סוריה כלפיהם. הרוסים בנו בנמל טרטוס מתקני עגינה, אספקה ותחזוקה לאניותיהם. אפשר להשוות את האינטרס של הרוסים בנמל טרטוס לאינטרס שלהם בנמל סבסטופול, שהוא אחד הגורמים העיקריים לסיפוח חצי האי קרים ולמלחמה המתנהלת כיום במזרח אוקראינה. אני מבקש לקבוע במידה רבה של ודאות שהרוסים לא יוותרו על אחזקתם בנמלים הסוריים שלחוף הים התיכון. מבחינתם בשאר אסד הוא בעל ברית ועליו ועל משטרו יש לשמור.

למדינת ישראל יש חשבון ארוך עם הסורים בכלל ועם משפחת אסד בפרט. אולם קברניטי מערכת הביטחון הישראלית מצאו את עצמם מתמודדים עם השאלה מה לעשות, או לא לעשות, כאשר מצפון מזרח לגבול המדינה מתחוללים שינויים בעלי משמעות ביטחונית מדאיגה. נכון החליטו הקברניטים לא להתערב בנעשה מצפון מזרח לרמת הגולן, למעט טיפול וריפוי פצועים רבים המגיעים לגבולנו מאזורי הלחימה בסוריה המתפרקת. כאשר נתגלו מקרי העברת נשק לחזבאללה או הכנה לפעילות חבלנית נגד ישראל ברמת הגולן הסורית צה"ל הגיב בתקיפות ובחומרה. בארבע השנים האחרונות חיל האוויר הישראלי תקף כתריסר פעמים והשמיד מטרות עוינות בשטח הסורי מבלי שמשטר אסד יעז להגיב. ברור לסורים שאם הם יגיבו ישראל יכולה לפגוע בהם קשות עד כדי הפלת המשטר.

לפיכך מסתבר שמשטר אסד הוא הרע במיעוטו מבחינת השיקול הישראלי. אין אנו יכולים לדעת מי יבוא במקומו אם משטר זה יתמוטט. מלבד זאת, כל זמן שמשטר אסד ממשיך להתקיים, אפילו בחלק מהשטח הסורי הקודם, הוא לא יפעל בגלוי נגד ישראל. קודם כול אסד ואנשיו חייבים לשרוד ולהגן על עצמם ועל בני משפחותיהם מפני הפלגים הסונים הקיצוניים. מוטב לישראל שיתקיים בסוריה המפולגת מאזן כוחות פנימי בין פלגים יריבים. הישרדות משטר אסד לתקופה ממושכת מבטיחה את קיום המתח הפנימי בסוריה המתפרקת ומתוך כך מצטמצם באופן ניכר הלחץ על ישראל. המסקנה מכך היא שישראל צריכה להיות מעוניינת שאסד והעלאווים שלו ישמרו על מעמדם השלטוני.

איראן היא בעלת בריתו של השלטון העלאווי עוד מתקופתו של חאפז אסד. האיראנים, באמצעות הזרוע המיליטנטית שלהם משמרות המהפכה, סייעו ומסייעים למשטר אסד ללחום כנגד המורדים במשטרו. במשך שנים הייתה סוריה בסיס עורפי וצינור קשר מטהרן לשיעים ולחזבאללה בלבנון. נפילת משטר אסד עלולה להביא לחיסולו של הבסיס העורפי השיעי ולקטוע את צינור הקשר הזה. ברור אפוא שגם לאיראנים וגם לחזבאללה יש אינטרס ישיר וחיוני בהישרדותו של משטר אסד.

שני הגורמים הללו אף משתתפים באופן פעיל בלחימה נגד המורדים באסד. החזבאללה איבד אלפי לוחמים – שנהרגו או נפצעו – בארבע השנים האחרונות בסוריה. כמובן שהתפתחות זו מקטינה את הלחץ מצד החזבאללה על ישראל. אולם הנני מבקש להדגיש: הגם שיש כאן זהות אינטרסים מסוימת של ישראל והחזבאללה – אין כל ספק שעשרות אלפי הטילים שאגר החזבאללה בדרום לבנון מסכנים את ישראל. יש להניח שבשלב כל שהוא בעתיד ישראל תצטרך לטפל בנושא זה, וכנראה ביד קשה.

בצפון מזרח סוריה, בסמוך לגבולות עם צפון עיראק ודרום מזרח טורקיה מתגורר מיעוט כורדי-יזידי גדול. כלל הכורדים, המונים יחד כ-35 מיליון בני אדם, מתגוררים בשטחן של ארבע ארצות: איראן, טורקיה ושטחים מעיראק המפורקת וסוריה המתפרקת. הכורדים לוחמים במשך עשרות שנים במטרה להשיג הגדרה עצמית ולהקים לעצמם מדינה (בשנות ה-70 של המאה הקודמת מדינת ישראל סייעה לכורדים של צפון עיראק במלחמתם נגד המשטר העיראקי הסוני בבגדד). הכורדים הסורים בדרך כלל שיתפו פעולה עם השלטון המרכזי בדמשק, כולל כמובן עם משטר אסד. כאשר פרצה מלחמת האזרחים בסוריה בחרו הכורדים בצד של אסד. כיום הם מותקפים ונרצחים בידי המורדים במשטר אסד ועל כן האינטרס שלהם הוא שמשטר זה ישרוד, יתגבר על המורדים ויציל אותם מכיליון של ממש. אציין שהסאגה של הכורדים רחבה ומסובכת הרבה יותר, וכאמור משתרעת על פני שטחן של ארבע ארצות. בצפון עיראק כבר קמה "כמעט-מדינה" כורדית. יש לשער שתהיינה התפתחויות בעניין הכורדי. במאמר זה קצרה היריעה מלהרחיב בנושא.

כאשר ברית המועצות התמוטטה ונעלמה בתהום הנשייה טבע הפרופסור פרנסיס פוקויאמה את המונח "קץ ההיסטוריה". אולם בניגוד למורגנטאו – שצדק, פוקויאמה טעה. אין קץ להיסטוריה. היא ממשיכה בזרימתה האטית. מדי פעם היא מגיעה בזרימתה לנקודות מפנה של זהות או ניגודי אינטרסים בין השחקנים בזירה. כתוצאה מכך ההיסטוריה משנה כיוון וממשיכה לזרום אל העתיד. ניתן להניח שהמפגש של ערב יום כיפור תשע"ו בין נתניהו לפוטין, ועוד יותר מכך פגישת העבודה בין הרמטכ"לים הישראלי והרוסי והחלטתם על הקמת ועדה משותפת, מהווים נקודת מפנה בהיסטוריה של המזרח התיכון. זהות האינטרסים שנוצרה באשר לשרידות משטר אסד עשויה לגבש מארג פוליטי חדש במזרח התיכון, שיביא להעצמה חסרת תקדים במעמדה של מדינת ישראל במרחב.