מצב של lose-lose

השלכות הלחץ שמפעילה ישראל בארה"ב בנושא איראן
פרופסור יהודה באואר

לישראל, מדינה קטנה במזרח התיכון עם כשמונה מיליון תושבים, יש השפעה עצומה בוויכוח הפנים-אמריקני על הסכם הגרעין עם איראן. שני הצדדים בוויכוח שם נשבעים כי יישמרו ביטחונה ושגשוגה של ישראל. סין, רוסיה ואירופה נזכרות מדי פעם כבדרך אגב, ובתקשורת מוזכרות גם ערב הסעודית ומדינות המפרץ כגורמים משניים. הגורם המרכזי בשיח הוא ישראל, ולצורך ענייננו לא חשוב מדוע. ממשלת ישראל מפעילה את כל השפעתה – באמצעות איפא"ק וכמה מיליארדרים יהודים, וכן באמצעות שגרירה בעל המבטא האמריקני הילידי – כדי לטרפד את ההסכם. כדאי לבדוק את השלכות המדיניות הזאת.

התרחיש האחד הוא שההשפעה הישראלית, קודם כל באמצעות הרפובליקנים, שממשלת ישראל מזדהה איתם, אבל גם בסיוע דמוקרטים שמטעם זה או אחר מתנגדים להסכם (ביניהם לא מעט יהודים), תצליח להיות גורם מרכזי בדחיית ההסכם בקונגרס. התוצאה תהיה התפרקות הקואליציה הבין-לאומית (הבעייתית גם כך) של המעצמות שהטילה סנקציות על איראן, ושחרור איראן מכל גורם בין-לאומי ממשי שיכול למנוע ממנה להתגרען, אם כך תחליט. הסנקציות נגמרו, עם הסכם או בלעדיו. השקעות אדירות יזרמו לאיראן, ושום קונגרס לא יוכל למנוע זאת. ארה"ב לא תוכל לשכנע את רוסיה ואת סין, וספק רב אם את גרמניה, לפעול למען הסכם טוב יותר. ומי יהיה אשם בהתמוטטות החזית האנטי-איראנית? בסופו של יום יבינו האמריקנים שאחת הסיבות המרכזיות לכך, אם לא העיקרית, הייתה ממשלת ישראל. ההשלכות עלולות להיות גם קרע עמוק בציבור היהודי האמריקני וערעור יסודי של התמיכה בישראל, וגם מחשבה מחודשת של הממסד האמריקני בנוגע לבעלת הברית הזו המתערבת במדיניות הפנים "שלנו" כאילו היא בעלת הבית של אמריקה. במקרה של הצלחה ישראלית למנוע את אישור ההסכם, תוכל ממשלת ישראל רק לקוות לניצחון רפובליקני ב-2016. אולם גם נשיא רפובליקני יצטרך להתעמת עם חוסר האפשרות להשיג הסכם טוב יותר, ועם הטענה שמי שהייתה אחראית לכישלון היא ישראל. אם ייבחר (תיבחר) נשיא (נשיאה) דמוקרטי(ת), לא יסלחו השליטים בוושינגטון למי שלחם בנשיאם מלחמת חורמה.

התרחיש האחר הוא שההסכם יאושר, בקושי כמובן, אולי אפילו על חודם של כמה קולות. גם במקרה זה תיחשב ישראל למי שהתערבה בגסות קיצונית בתהליך הפוליטי האמריקני וכמעט מנעה את ההסכם. היא תמצא את עצמה מובסת בזירה האמריקנית ומבודדת לגמרי בזירה הבין-לאומית.

טענת הממשלה שאין כל קשר בין ההסכם לבין העובדה שישראל שולטת על מיליוני פלסטינים בניגוד לרצונם, אינה מתקבלת על דעתם של מכווני המדיניות, לא במערב ולא בכל מקום אחר. הפעילות הישראלית למניעת ההסכם ומדיניות הכיבוש מתקבלות כשני צדדים של אותה המטבע.

בשני התרחישים כאחד, האיום האיראני הממשי על ישראל, זה הקונבנציונלי, שהוא חמור וקיים בלא כל ספק באמצעות שליחיה של איראן, אסד, חיזבאללה וחמאס – עלול להתגבר. לו נקטה ממשלת ישראל מדיניות של איפוק תוך הבטחת ביטחונה (כפי שהציע לאחרונה תום פרידמן בניו יורק טיימס, 12.8.15), היא הייתה יוצאת נשכרת. אולם במקום להיות במצב של win-win, הגיעה ישראל למצב של lose-lose. הביקורת אצלנו מדברת על אישיותו של ראש הממשלה, אולם לכך באמת אין חשיבות, שכן הוא אינו מהמר על חייו הוא, אלא על חיי כולנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. אלא שזה מוצג כאן ברור ומשכנע
    אני כבר האמנתי כך מזמן
    השאלה אם נצליח לשכנע גם אחרים
    רוב העם נוהה אחרי המנהיג ובטוח שצריך לא לשתוק לרשעים מארה"ב שרוצים רק את רעתנו
    או כמו שהם אומרים: מיהם בכלל?

  2. כמו רוב הסטודנטים אני לא מרבה לקרוא דברי מחשבה של פרופסורים מהדור הקודם
    גם לא על נושאים כאלה פוליטיים
    קראתי ואני לא מצטער

  3. אתמול שודר בטלוויזיה ראיון עם אובמה. הוא משדר שהוא בעד ישראל ושהוא מחוייב לנו. הוא עושה הרבה מאמצים כדי שהישראלים והיהודים בארצו יאמינו בכוונותיו. הוא מוכן לתת סל סיוע בטחוני ומדיני. אז אולי התגובה האגרסיבית של מנהיגינו הועילה ולא הזיקה?

  4. ממשיכים המנהיגים שלנו להתנהג בצורה לא הגיונית מול הממשל האמריקני ומנהיגיו
    ממש מחפשים צרות בכוח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים