"ברכות" מהמשטר הרוסי לזוג זביאקו-קסטקינה

שחקנית הטניס האוסטרלית, ובמקור רוסייה, דריה קסטקינה נשואה! הספורטאית, בת 29, נישאה לבת זוגה נטליה זביאקו, בת 31, ספורטאית המתמחה בהחלקה אומנותית על הקרח. האירוע נערך בטקס מפואר ביוון, כמה שבועות לאחר שהודחה קסטקינה מווימבלדון בעקבות ההפסד לנעמי אוסקה, אשר הפכה את מגרש הטניס לתצוגת אופנה. שתי הכלות רוסיות, ובשעה שהתמונות מהחתונה ביוון רצו ברשתות החברתיות הן אמרו שחגגו "אהבה, חופש וקבלה של אחר". בתגובות לפוסט קיבל הזוג ברכות ושפע של אהבה ותמיכה, ואחד המעריצים כתב, ״בנות, שתיכן מהממות, האושר הזורח בעיניים שלכן וזה פשוט מדבק!״ טקס הנישואים שקיימו צמוד לחופי יוון העמיק את הנרטיב הייחודי של יחסיהן, סיפור אהבה כנגד כל הסיכויים, אשר מוסיף להכות שורשים ולשגשג גם בגלות.

במרחב הדיגיטלי הרוסי (ru.net) ההודעה על החתונה קיבלה מסגור שונה בעליל. ביטויים דוגמת "נישואים חד-מיניים", "זוגיות להטב״ית" או "יציאה מהארון" מזוהים על ידי ״האח הגדול״ בתור הצהרה משפטית המשייכת באופן אוטומטי את כותביהם ל"תנועת הלהט"ב הבין-לאומית". תנועה זו מוכרת בימים אלה ברוסיה בתור ארגון טרור, בהגדרה המשווה את מעמדו המשפטי של הנאשם למעמדם של ארגונים כדוגמת דאע״ש או אל-קאעידה. יש כאן דילמה רצינית: מצד אחד, שתי נשים התחתנו והן נשואות, אך מצד שני, החוק הרוסי הופך את האיחוד הזה לבלתי אפשרי ואף מסוכן.

דריה ונטליה החלו לצאת בשנת 2021 וחשפו בפומבי את מערכת היחסים שלהן לאחר שנה. ביוני 2025 הודיעו בנות הזוג ​​על אירוסיהן באמצעות כיתוב קצר באינסטגרם: "פשוט ככה", בצירוף הצגת טבעת היהלום של נטליה למצלמה. אירוע הנישואים הגיע בשיאה של שנה משמעותית בקריירה הספורטיבית של דריה. במהלך 2025 היא קיבלה את הזכות לייצוג הלאומי הרשמי של אוסטרליה בעקבות קבלת מעמד תושבות קבע, ובכך קטעה את קשריה המוסדיים והספורטיביים עם מדינת הולדתה, רוסיה.

מעבר זה השלים תקופה שהחלה ב-2022, שבה התחרתה תחת דגל ניטרלי בשל הסנקציות שהוטלו על רוסיה ובלארוס ובשל האיסור על ייצוגן הממלכתי בעקבות הפלישה לאוקראינה. בתהליך של החלפת הלאום וקבלת האזרחות החדשה, דריה חוותה שינוי אישי, והיא טוענת שחיים גלויים מחוץ לארון כאישה להט"בית מילאו תפקיד משמעותי בהחלטתה. לאורך כל הקריירה שלה נחשבה דריה לדמות יוצאת דופן בנוף הספורטיבי, מכיוון שהיא עשתה שימוש במעמדה הציבורי על מנת למתוח ביקורת על המדיניות הרגולטורית של הקרמלין נגד הקהילה הגאה ברוסיה והביעה עמדה נחרצת נגד התוקפנות הצבאית באוקראינה. עבור הקרמלין מדובר בדילמה: להתגאות בדריה בגלל ההישגים הספורטיביים שלה או לגנות אותה בגלל שיוכה לגוף שברוסיה מוגדר כארגון טרור?

המונח "ספורטוקראטורה (Sportokratura) משמש בתור קונספט אנליטי לתיאור פעולותיו של פוטין לניכוס ולהכפפה שיטתית של הספורט ההישגי והעממי ברוסיה לצרכיו הפוליטיים, התעמולתיים והתוקפניים של המשטר. ביטוי זה משלב בתוכו את התחום של ה"ספורט" (Sport) ההישגי לבין המונח "נומנקלטורה" (Nomenklatura), קרי המנגנון הבירוקרטי-ניהולי שהחזיק במונופול העוצמה בברית המועצות, והוא מצביע על המשכיות מבנית בהפעלת עוצמה רכה (soft power) ומנגנוני פיקוח מדינתיים. מאז התגבשות משטרו תפס פוטין את הזירה הספורטיבית ככלי אסטרטגי לשחזור היוקרה הלאומית ולבניית הנרטיב של רוסיה כמעצמה יציבה ועוצמתית אשר מנצחת בכל הזירות. אירועי ספורט גלובליים, כמו אולימפיאדת החורף בסוצ'י (2014) וגביע העולם בכדורגל (2018), שימשו כפלטפורמות להפגנת עוצמה רכה ולתיקוף הלגיטימציה של המשטר בזירה הפנים-מדינתית והבין-לאומית כאחד.

המנהיג עצמו ניצל את הדיסציפלינות הספורטיביות, כמו ג'ודו, הוקי קרח, שחייה וציד/דיג, על מנת לקבע פרסונה של "איש חזק" (Macho). פרסונה זו, לצד המנגנון הספורטוקרטי כולו, שירתה נרטיב דיכוטומי המעמיד את העוצמה והחוסן הרוסיים מול הדימוי של המערב כ"חולני, נחלש וניווני". במסגרת זו ההישג הספורטיבי והמדליה משקפים נרטיב של עוצמה מדינתית, שבה גוף הספורטאי הופך לפלטפורמה סמלית לייצוג המשטר ולהעצמת יוקרתו. לארכיטקטורה זו יש מבנה מגדרי עמוק, המבנה את "הגוף האידיאלי" כסובייקט בריא, יצרני ופטריוטי, המשועבד נורמטיבית לצורכי הריבון והאומה. שתי נשים שלא מתכנסות תחת הקטגוריות האלה ומקימות משפחה שבראייה של פוטין אינה יצרנית, נופלות מהשיח הזה בתור ״נשים פגומות״. השיח נגד מה שהוא מכנה "תעמולה להט"בית" ודמוניזציה של ״סוטים וסוטות״ משלים באופן טבעי את הספורטוקראטורה.

החקיקה של הדומה הרוסית משנת 2013 המוגדרת כ"חוק האיסור על תעמולה להט"בית" מגלמת אבן דרך קונספטואלית ומבנית בתהליך הרה-אוריינטציה השמרנית של המערכת המשפטית והמדיניות החברתית של הקרמלין. החקיקה מטילה איסור מוחלט על שיח ציבורי, ייצוג ויזואלי או הפצת מידע העוסק בדינמיקות של זוגיות חד-מיניות בכל זירה הנגישה לקטינים. הגבלה זו חלה באופן גורף על פלטפורמות דיגיטליות, על אמצעי תקשורת המונים ועל תוצרי תרבות ואמנות ואף כוללת איסור על התקהלויות של הקהילה הלהט״בית ופרקטיקות מחאה גאה במרחב הציבורי. המערך העונשי שהתווה החוק כולל סנקציות כספיות נרחבות על יחידים ועל ארגונים וכן את הצרת צעדיהם של גופי תקשורת ופלטפורמות מקוונות עד כדי סגירתם, לצד אמצעי אכיפה דורסניים כלפי נתינים זרים, לרבות מעצר מנהלי וגירוש מן המדינה.

המהלך החוקתי שימש כפלטפורמה להבניית נרטיב איום דיכוטומי, פנימה והחוצה, על הלכידות המוסרית וההמשכיות הדמוגרפית של האומה. ייצור "האויב המובנה" שירת את הקרמלין בהידוק מנגנוני הפיקוח והשליטה החברתית (Social Control), תוך כדי יצירת קואליציה ערכית וגיוס לגיטימציה מצד האגף השמרני והכנסייה האורתודוקסית הרוסית. להט"ביות ברוסיה, כמו זביאקו וקסטקינה, נדחקו ״חזרה לארון״ ולמעמד של סודיות והסתרה מחשש לפגיעה בביטחון אישי ולאובדן מקומות עבודה או משמורת על ילדים. חודשים ספורים לאחר קבלת החוק שקבע את המדיניות השמרנית כלפי להט״בים, ניצל הקרמלין את המשחקים האולימפיים והפאראלימפיים בסוצ'י כדי להקרין נרטיב של מודרניזציה, עוצמה והצלחה לאומית. זאת תוך הדרה אקטיבית והשתקה בכפייה של הקהילה הלהט"בית במרחב הציבורי והתקשורתי.