במשך העשורים האחרונים עמדה הרב-תרבותיות בבסיס המאמץ המערבי להתמודד עם ההגירה עצומת הממדים ממדינות העולם השלישי. מטרתה הייתה לאחד בצורה טובה יותר את הקבוצות השונות בחברה כדי לנסות ולהפיג את המתחים בה. גישה זו מדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות, במיוחד במסגרת של מדינות קולטות הגירה. התפיסה הרב-תרבותית מניחה כי האדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ומעגלים של זהויות ולנוע בחופשיות ביניהם.
מרכיב חשוב ברב-תרבותיות הוא האכיפה. בשל נטייתן הטבעית של משטרות להפלות מיעוטים ומהגרים (בדרך כלל משטרות מייצגות את המצב הקיים ומגנות עליו), התפתחה תורה שלמה במדעי המשטרה בתחום של "שיטור בחברה רב-תרבותית" (Policing a Multicultural Society), בעיקר בקנדה ובאוסטרליה. כיום גישה זו מנחה מדינות ומשטרות באיחוד האירופי, ומוצאת את ביטויה במסמך עקרונות משנת 1996 הקרוי "אמנת רוטרדם לשיטור חברות מולטי אתניות".
אבל כוונות לחוד ותוצאות לחוד. לא היינו זקוקים לגל הפיגועים בתחילת ינואר 2015 בצרפת על מנת להבין שהרב-תרבותיות נכשלה. יש לכך הבנה מקיר לקיר, הן באקדמיה והן בקרב קברניטי מדינות המערב. ביטוי לכך נתנה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל עוד באוקטובר 2010 כשאמרה כי "מודל הרב-תרבותיות לאינטגרציה בגרמניה נכשל לחלוטין". גישה זהה הובעה בהצהרתו של ראש ממשלת בריטניה קמרון בתחילת 2011 בהקשר זה.
למה קרסה ספינת הדגל של המדיניות המערבית באופן המאיים היום ישירות על הסדר הקיים באירופה?
אחת השגיאות המוכרות בתכנון היא ההפשטה של הבעיה: המתכנן מפשט את המורכבות ליחסי "סיבה אחת לתוצאה אחת", ומייצר מענה ליניארי שאיננו רלוונטי למורכבות הבעיה. כתוצאה ישירה מכך, אולי בשלב הראשון נוצרת הקלה מסוימת של התסמינים, אולם עד מהרה הגלגל מתהפך והמצב מחמיר הרבה מעבר למצב הראשוני. זה סיפורה של הרב-תרבותיות.
רב-תרבותיות רלוונטית (אולי) לקליטת עולים יהודיים בישראל (גם עניין זה בעייתי מאוד, אבל זה נושא לפוסט אחר), אולם היא הרסנית כאשר היא מופעלת מול אוכלוסייה שאיננה מעוניינת במצב הקיים ושואפת להחליפו במסגרת שונה לחלוטין (למשל ערביי ישראל אצלנו). התוצאה של המצב הנוכחי היא שהבירוקרטיה הנוהלית והחוקית של הרב-תרבותיות מונעת התמודדות מהירה עם הבעיה וגוזרת על המערכות שיתוק. היחידים שמשוחררים מהחוק והנוהל "לקרוא לילד בשמו" הם הפשיסטים, ואם האיחוד האירופי לא יצליח להציל את המהות מתוך הפרוצדורות, עלייתן לשלטון מובטחת כנראה, ועמן הרס המסגרות הקיימות של גן העדן האירופי (שמתפתח לגן עדן של שוטים).
וכתמיד, יש תוצאות בלתי צפויות כתוצאה מהסלמת האנטישמיות והפיגועים. זה שנים מספר שאלפי עולים מאוכלוסיות חזקות, בעלי השכלה טובה המחזיקים בנרטיב ציוני מובהק, מגיעים לכאן טיפין-טיפין, והטפטוף יכול להפוך לשיטפון. אין מתנה טובה מזו לישראל, שאחרי שהשיגה התמתנות של האיום הדמוגרפי הערבי, נפתח בפניה פוטנציאל ענק של עלייה משובחת. אם תיערך נכון ובזמן, תוכל להרוויח את נתח הארי שלו.
רמז: מחירי הדירות בגוש דן, באשדוד ובנתניה לא ירדו בעתיד הנראה לעין. להפך!
*
ד"ר פנחס יחזקאלי עוסק במורכבות בביטחון לאומי ובניהול בכיר. שימש בעבר כמנכ"ל וכנשיא חברת ההיי טק TECI. לפני כן היה ראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל, ומנהל הידע שלה.
6 תגובות
בישראל אין כלל ניסיון לקבל את התרבות האחרת למרות שקרוב לרבע מהאוכלוסיה הנו ערבי.יש כאן לכן קיצוניות ערבית הולכת וגוברת שלא בטוח שנוכל להכיל אותה.למרות שאתה מציין התמתנות באיום הדמוגרפי הערבי אני לא יודע על מה אתה מדבר.באף מדינה באירופב אין אפילו שליש מהשיעור של ערבים כמו בארץ.
מסכימה עם כל מילה שלך.כל כך הגיוני ונכון לדעתי.אולי זה לא אופנתי לדבר כך. אולי לא "מתקדם".אבל זו האמת.
גיל, שים לב שכל המדינות שניסו נכשלו. משמע, לא הרב תרבותיות הוא המשתנה המשפיע בהקצנה. ולגבי היכולת להכיל כאן, אני סבור שאתה טועה. ההקצנה נובעת מכך שחלק משמעותי הופך ישראלי. קצוות אף פעם לא מתחדדים לצד אחד. לגבי שיעור הערבים בארץ מול אירופה, אם המגמה הנוכחית תימשך, אירופה הולכת לסיוט דמוגרפי. אנחנו דווקא לא. דמוגרפיה הפכה לחלק מהמשחק הפוליטי, אבל משני הצדדים מסכימים שמזה 15 שנה נעצר הריבוי הערבי (גם אצלנו וגם בגדה המערבית) וקצב הילודה היהודי, גם אצל חילונים, גבוה יותר מהערבים. ראה כאן: http://goo.gl/DMulFp
זה שיש פה ושם תקלה לא מעיד על כישלון. המערב הוא החלק המוביל בעולם. הארצות שבהן אין רב תרבותיות הן ארצות שרע וקשה לחיות בהן מכל הבחינות.
יש להם כושר הכלה.
יש להם עוצמה.
לא בטוח שאנחנו נתגבר.
במיוחד לאור העובדה שיותר ויותר אנחנו מתעקשים על סיפוח יהודה ושומרון.
יש לה מעלות ומורדות אבל המערב בסופו של דבר מצליח לעקל את גלי המהגרים אליה ההולכים ומוטמעים בה לאורך הזמן