מה בין בתי המשפט הבינלאומיים לזכויות אדם?

בתקופה האחרונה צצים ועולים חששות מצד חוגים מסוימים בארץ הטוענים שהם נמצאים בסכנה חוקית. החשש העיקרי הוא שאזרחים ישראלים שהיו מעורבים בפעילות צבאית כל שהיא עלולים למצוא את עצמם נאשמים בפשעי מלחמה, או בפשעים נגד האנושות, או בהפרה כל שהיא של זכויות אדם. רוב רובם של אזרחי ישראל מודעים לבתי המשפט הבינלאומיים בהאג. רוב התלמידים בישראל למדו את "אמנות ג'נבה", מסמך שהוא מעין עשרת הדיברות של חוקי המלחמה הבינלאומיים.

ברם האם כולם מודעים לקיומם של כמה בתי משפט בינלאומיים, אזוריים, שתפקידם לשפוט ולדון בהפרות של זכויות אדם באזורים מסוימים בעולם? סמכויות בתי המשפט הללו נרחבות מאוד, והם יכולים לשפוט אזרחים ממדינות שונות שהפרו את החוק הבינלאומי לזכויות אדם.

מדוע היה צורך להקים בתי משפט בינלאומיים אזוריים לזכויות אדם כאשר יש לנו מערכת מובילה ובעלת משקל של בתי משפט בינלאומיים בהאג? הצורך עלה מתוך ההבנה שיש הבדלים מהותיים בין התרבויות של מדינות שונות בעולם, הבדלים בהתייחסותן לפשיעה, והבדלים בהתייחסותן לנושא "העונש". למשל, בתי משפט לזכויות אדם באפריקה נותנים משקל לנתונים כמו עוני, בעיות בריאות, ואי-שוויון כלכלי-חברתי.

בתי המשפט העיקריים לזכויות אדם הם אלה: בית המשפט של האיחוד האירופי לזכויות אדם; בית המשפט לזכויות אדם של ארגון מדינות אמריקה; בית המשפט לזכויות אדם של איחוד מדינות אפריקה; ובית המשפט לזכויות אדם של ארגון מדינות אסיה.

במה דנים בתי המשפט האזוריים לזכויות אדם? להלן דוגמאות אחדות: מקרה מפורסם שדן בו בית המשפט של האיחוד האירופי היה בשנת 1989 כאשר גרמניה סירבה לבקשת הסגרה של פושע גרמני לארה"ב משום שבארה"ב הוא צפוי לעונש מוות, ואילו האיחוד האירופי אוסר עונש מוות. לדעת האיחוד האירופי עונש מוות מבוצע בצורה לא הומנית ומהווה עינוי, האסור בחוק נגד עינויים.

מקרה מפורסם נוסף קרה בהונדורס. בשנת 1981, סטודנט צעיר, מתנגד לשלטון הדיקטטורי של הממשלה, נחטף על ידי השירותים החשאיים, נעצר, נחקר בעינויים וכעבור כמה שנים הוגדר כ"נעדר". משפחתו פנתה לבית המשפט הבינלאומי האזורי, אולם המדינה טענה שלבית המשפט הבינלאומי אין סמכות לדון בבעיה. בסופו של דבר בית המשפט הבינלאומי ניצח ואושרה סמכותו לדון בעניין, מאחר שאי-אפשר היה לסמוך על תפקוד הוגן של הממשלה המקומית, ועל רצונה האמיתי לחקור את הנושא. בית המשפט הבינלאומי האזורי לא התחשב בהתנגדות המדינה ופסק שהמדינה הפרה את זכויות האדם של רודריגז והאחריות היא עליה, וכי היא חייבת לפצות את אלמנתו ושני היתומים ב-$375,000 ולהמשיך לחקור איך ולאן נעלם רודריגז.

באפריקה חקר בית המשפט הבינלאומי האזורי תלונות על הפרת זכויות אדם כתוצאה משחיתות, מאחר שנפוטיזם והענקת זכויות יתר למקורבים מהווים הפרת זכויות אדם של המועמדים אשר לא הוענקו להם התפקידים הראויים, או שלא זכו במכרזים, משום שלא היו מקורבים לשליטים. התנהגות זאת אינה חוקית ומהווה הפרה של זכויות אדם.

באמנות השונות של זכויות אדם מפורטות ההפרות שכוללות לא רק רצח, אונס ועינויים, אלא גם שחיתות שלטונית, זאת משום שהיא מונעת מהאנשים הישרים לקבל את מה שמגיע להם בעבודה, בקידום ובמכרזים. השחיתות השלטונית היא הפרה חמורה וגסה של אמנות זכויות האדם. מעניין אם חברי הכנסת וחברי הממשלה שלנו קראו את האמנות הללו. אני חוששת שלא.