בין הערכת חסר להערכת יתר מחמירה

ב-19/3/2023 מלאו עשרים שנים לתחילת "מבצע הלם ומורא" (Shock and Awe) שפתח את מלחמת המפרץ מול עיראק. הייתה זו מלחמה מיותרת, יקרה וארוכה.

בפרספקטיבה של עשרים שנים ניתן היום לנתח את כישלונה של ארה"ב במלחמה זו. מייד לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר החליט נשיא ארה"ב שיש להכות הן בעיראק והן באפגניסטן. לשם כך נדרשה עילה לו כלשהי. באפגניסטן הסתתרו אנשי אל-קעידה. אולם לגבי עיראק, היה צורך ליצור את הסיבה. עיראק הייתה ברשימת המדינות תומכות הטרור על פי הגדרת מחלקת המדינה של ארה"ב, אך בפועל לא היה לעיראק שום קשר לפיגועי ה-11 בספטמבר.

לאחר מתקפת הפתע של ה-11 בספטמבר הכריז הנשיא בוש על מלחמה עולמית נגד הטרור (GWOT – Global War on Terror) וביקש מכל מדינות העולם לחבור אליו. כמו כן הכריז בוש על אסטרטגיה ליברלית התקפית שלפיה יש להחליף משטרים רודניים במשטרים דמוקרטיים. מטרתו הייתה החלפת המשטר בעיראק (Regime Change). לטענת בוש, מלבד היותה מדינה הנשלטת על ידי עריץ ותומכת בטרור, עיראק גם מחזיקה בנשק להשמדה המונית ובעיקר נשק כימי.

כדי לתמוך בכל הטיעונים הללו גייסו האמריקאים למטרה זו את גורמי המודיעין. בימי קדם המנטרה הייתה כי על קצין המודיעין לומר למקבלי ההחלטות את מה שהוא צריך לדעת. במרוצת השנים וכאשר ראשי המודיעין הם מינויים פוליטיים, הם אומרים למקבלי ההחלטות את מה שהם רוצים לשמוע.

גורמי המודיעין של ארה"ב העבירו למקבלי ההחלטות מידע שתמך בכך שלעיראק יש נשק להשמדה המונית. נוסף על כך שמקבלי ההחלטות רצו לשמוע הערכה זו כלגיטימציה לפתיחת המלחמה נגד עיראק, הייתה להערכה מחמירה זו סיבה נוספת. קציני מודיעין בארץ ובעולם למדו את לקחי המודיעין הישראלי שסיפק הערכת חסר על כוונות המלחמה של מצרים, ואחר כך, כידוע, עמדו בפני ועדות חקירה. לפיכך סברו קציני המודיעין כי עדיף לתת הערכת יתר מחמירה. נוספו לכך גם סיבות אובייקטיביות: בתחילת 1998 אסר סדאם חוסיין על פקחי האו"ם לעשות את עבודתם ולוודא את פירוקה של עיראק מנשק להשמדה המונית. היה אפוא מחסור אמיתי במידע על הנעשה בעיראק, ועל יכולותיה בתחום האב"כ.

מזכיר המדינה קולין פאול הציג במועצת הביטחון של האו"ם צילומי לוויין המתעדים את הנעשה בתחום האב"כ, כדי לשכנע את הקהילה הבינלאומית לנקוט פעולה צבאית נגד עיראק. הדברים שודרו בטלוויזיה בשידור חי. אני מודה כי לא הבנתי הרבה מהצילומים, וכך כנראה גם נציגי המדינות החברות במועצת הביטחון, אך הם התנגדו לפעולה צבאית מול עיראק. בריטניה הייתה היחידה ששיתפה פעולה עם ארה"ב, כולל יציאה למלחמה. כדי להשפיע על דעת הקהל הבריטית לתמוך באופציה צבאית מול עיראק, התבסס המודיעין הבריטי על עבודת מאסטר של סטודנט אמריקאי שנכתבה בשנות התשעים, ולפיה לעיראק יש נשק להשמדה המונית.

לישראל היה אינטרס ברור להורדת עיראק מהזירה הבינלאומית, מה גם שזה נעשה על ידי ארה"ב. לפיכך גם המודיעין הישראלי העביר לארה"ב הערכות על הימצאות נשק להשמדה המונית בעיראק. בסופו של דבר התברר כי גם להערכת יתר של איומים יש מחירים: האחד, אמינות המודיעין; השני, מחיר פסיכולוגי של הכנסת מדינה שלמה לפאניקה; והשלישי, מחיר כלכלי של פתיחת ערכות האב"כ שלא לצורך. פרופ' גון מירשהיימר כתב בספרו כי היהודים בממשל האמריקאי, וביניהם תת-מזכיר ההגנה היהודי פול וולפוביץ, היו אלה שהמריצו את הממשל לצאת למלחמה מיותרת ויקרה מול עיראק למען אינטרס ישראלי של הפלת סדאם חוסיין.

כבר באוקטובר 2001 ישראל הייתה מעוניינת מאוד לדעת אם ארה"ב תפתח במלחמה מול עיראק. אולם בהיעדר מידע קונקרטי מארה"ב, ניסו באמ"ן, בראשות האלוף עמוס מלכא, להעריך זאת על פי המקורות הגלויים. ראשית, באמ"ן קראו היטב את העיתונים האמריקאיים המובילים (וושינגטון פוסט וניו יורק טיימס) המשקפים את דעת הקהל בארה"ב. התברר שדעת הקהל תמכה בהמשך המלחמה שהחלה מול אפגניסטן גם לעבר עיראק. שנית, ההצלחות במערכה מול אל-קעידה באפגניסטן שימשו כאינדיקציה לגבי אפשרות הצלחה מול עיראק, וזה היה משגה חמור.

נוסף על המחדלים המודיעיניים מול עיראק היו גם מחדלים מבצעיים. ארה"ב, השרויה באופוריה של היותה מעצמת-העל היחידה לאחר המלחמה הקרה, הסתבכה בשתי חזיתות בו-זמנית (אפגניסטן ועיראק). ארה"ב כילתה את משאביה בכסף, באמצעי לחימה ובכוחות לוחמים מול עיראק. הייתה זו מלחמה מיותרת ויקרה והיא אף פגעה בהמשך ביכולת ההתמודדות של ארה"ב לבלימת סין המתחזקת ורוסיה המנסה להתחזק גם היא.

כיבוש עיראק במרץ 2003 היה קל. אולם המשך השליטה בה היה כבד מנשוא. סדאם חוסיין צדק כאשר אמר לפני המלחמה כי ארה"ב תוכל לכבוש את עיראק אך לא תוכל לשלוט בה. אומנם משטרו של העריץ סדאם חוסיין הופל, אך הוא הוחלף במשטר "דמוקרטי" רעוע ושברירי שבו כל אחד מגורמי הכוח מנסה להשיג שליטה. את המצב הזה ניצלו גורמים שיעיים וגורמי דאעש שניסו והצליחו לתקוע יתד בעיראק.

אחד הלקחים מהתנהלות ארה"ב מול עיראק הוא שהכיבוש נעשה בידי חיילים צעירים בשנות העשרים לחייהם. תוך כדי המלחמה ושלא במתכוון מתרחשים גם פשעי מלחמה. הטלת משימות אזרחיות של בניית מדינה מתפקדת על חיילים בני עשרים, שבבוקר אמורים להגיש סיוע ומזון לאוכלוסייה, ובלילה נדרשים לאחוז בנשק ולהילחם בגורמי הטרור הרבים שצצו בעיראק התבררה כטעות. למטרת שיקום עיראק היה צורך בכוח אזרחי של בני ארבעים פלוס.

הלקחים העיקריים מהמלחמה בעיראק הם כי אל למודיעין להפריז במתן הערכת חסר של איומים מחד גיסא וגם לא במתן הערכת יתר של איומים מאידך גיסא. הערכות המודיעין צריכות להיות מקצועיות ואחראיות, ועל גורמי המודיעין לומר למקבלי ההחלטות את מה שהם צריכים לדעת ולא את מה שהם רוצים לשמוע.

לקח נוסף הוא שיש מגבלות לכוח, וגם המעצמה הגדולה ביותר לא מסוגלת לכפות משטר חדש, מתפקד ויציב על מדינה שלא חוותה דמוקרטיה מעולם.

טוב שמשטרו של סדאם חוסיין הופל, אך על פי כל ההערכות הוא היה נופל גם ללא התערבות צבאית אמריקאית כמה שנים מאוחר יותר, באביב הערבי.