אוקראינים ללא פשרות

המשורר האוקראיני וולודימיר ציבולקו ממשיל את המלחמה המתנהלת כבר שנה שלמה באוקראינה למאבק מעמדי שבמסגרתו זהויות קמות ומתייצבות: בזכות המלחמה האוקראינים מבינים כעת את המשמעויות הפוליטיות והסמליות של זהותם האוקראינית, בשעה שהרוסים מגבשים ביתר שאת את זהותם המעמדית, המבוססת על קנאה של המעמדות הנמוכים המופנית כלפי המעמדות המבוססים יותר. החיילים הרוסים המגויסים, המגיעים מתחתית החברה של האימפריה הרוסית, מקנאים באזרחים אוקראינים על כך שחייהם טובים ונוחים יותר. במילים פשוטות, האוקראינים, בזכות המלחמה, החלו להבין שהם אוקראינים ללא פשרות, בשעה שהרוסים החלו להבין עד כמה מצבם ברוסיה עגום. זו הסיבה לכך שברשתות החברתיות מופצים סרטונים רבים שבהם רואים כיצד החיילים הרוסים נכנסים לבתים האוקראיניים ולא מבינים את ייעודן של אסלות, משום שהם לא ראו כאלה מימיהם. 

בשנה שחלפה מתחילת הלחימה נרשמו באוקראינה תמורות משמעותיות ביחסי הכוחות בין הגישות המתחרות לזהותם של האוקראינים שתמיד נעות על הרצף שבין (1) לאומנות, המעדיפה את האוקראיניות על פני הדמוקרטיה; (2) המרכז הליברלי המאפשר לשלב בין האוקראיניות לבין הדמוקרטיות; (3) המתנגדים ללאומיות האוקראינית – אלה שרואים ברוסיה את המסגרת העיקרית לנאמנותם. באוקראינה של 2023 יש הרבה יותר אזרחים ואזרחיות אשר משייכים את עצמם לשתי הקבוצות הראשונות, בשעה שהקבוצה השלישית, הפרו-רוסית, הולכת ומצטמקת. פוטין, באופן שגוי, תלה תקוות בקבוצה השלישית, הפרו-רוסית, ואף השקיע הון עתק על מנת לטפח בה מנהיגות רדיקלית וחתרנית אשר תקבל את הטנקים הרוסיים בזרועות פתוחות עם כיכרות לחם של ניצחון אל מול המצלמות. פוטין לא העריך נכון את גודלה של הקבוצה הראשונה ואת מידת התארגנותה. אם ערב המלחמה, בטרם הכניסה המאסיבית של הרוסים לאוקראינה, היוו שתי הקבוצות הלאומיות – הלאומנית והליברלית –כ-60% מהאוכלוסייה, הרי היום, אחרי שנה של לחימה, הן מהוות כ-85% מהחברה האוקראינית. 

במילים אחרות, אוקראינה של היום היא בעלת זהות לאומית מובהקת יותר. בחלוקה גסה, בשני העשורים הראשונים לקיומה של אוקראינה, אשר נוסדה בשנת 1990, שגשגה הלאומיות האוקראינית הליברלית, ואילו בעשור השלישי, ובמיוחד בתקופתו של הנשיא וולודימיר זלנסקי, מתחזקת באוקראינה לאומיות שהיא יותר פרטיקולרית ופחות ליברלית. זלנסקי, למרות יהדותו, התברר כיותר לאומי מהאוקראינים עצמם. השליטה שלו בשפה האוקראינית השתפרה פלאים מאז 2019 והוא מוכן להילחם על הטריטוריה ועל הזהות האוקראיניות באופן חסר תקדים. הכוחות הפרו-רוסיים ירדו מהבמה הפוליטית וכבר אינם מהווים חלופה לסדר האוקראיני הלאומי הקיים. המפלגות הפרו-רוסיות הגיעו לשלטון בתקופת נשיאותו של ויקטור ינוקוביץ', אך בימים האלה כמעט ואין להן משקל פוליטי.

למרות הוויכוחים הפנימיים, המערכת הפוליטית האוקראינית מגויסת כרגע נגד התוקפן הרוסי האלים ודואגת לשאלות של חיים ומוות. מבלי להשקיע מאמץ מיוחד בתהליך של בניית זהות, המלחמה היא זו שעשתה את העבודה. המלחמה חידדה באופן נמרץ את ההבחנה בין חבר לאויב והסירה התלבטויות רבות לגבי שיוכם של האוקראינים לאומה האוקראינית. בזכות המלחמה באוקראינה של היום, לצד ההרס הטוטלי ברחובות ובתשתיות, קיימת הבנה עמוקה הרבה יותר של מהי אוקראינה ונגד מי היא נלחמת. כשפוטין שולח טילים שהורסים תשתיות של המדינה הוא מקווה להכפיף את האוקראינים בכוח, קרי לגרום להם לצאת לרחובות ולהפיל את משטרו של זלנסקי. בפועל, התמיכה בזלנסקי רק גדלה. האוקראינים מוכנים לחיות בקור וללא חשמל, רק לא להיות כפופים לאימפריה הרוסית.

הטלטלות שחוותה אוקראינה מאז 24 בפברואר 2022 הובילו לשינויים אידיאולוגיים זהותיים, והכוחות החתרניים הפרו-רוסיים לא הצליחו לנצל את המלחמה על מנת לעצב את דמותה העתידית בהתאם לתפיסות עולמם: הם לא הצליחו לגרום לתהליכי פדרליזציה המסוכנים לריבונותה של אוקראינה. אחת המטרות של פוטין, ערב הפלישה, הייתה להשיג פדרליזציה של אוקראינה. המטרה הזאת לא הושגה. אוקראינה תישאר מדינה אוניטרית (unitary) ונושא הפדרליזציה ירד מסדר יום.

החוקרים הפרו-רוסים הטיפו לכינון פדרציה אוקראינית שתבטיח אוטונומיה לדוברי רוסית ואף דרשו מקייב להתמקד בקידום אינטרסים של שתי הרפובליקות הבדלניות – דונצק ולוהנסק. מנגד, החוקרים הפרו-אוקראינים ביקשו וממשיכים לבקש לכונן באוקראינה מדינה אוניטרית אשר תבטיח שוויון אזרחי מלא לדוברי רוסית במזרח המדינה, אך תשלול מהם את האוטונומיה הפוליטית המהווה, לדידם, גורם לבדלנות ולמלחמה. כלומר, לפי החוקרים הפרו-אוקראינים, יש לשלב את דוברי הרוסית בחברה האוקראינית באמצעות תמריצים חברתיים כמו השכלה, בריאות ומקומות עבודה. היום רוב העולם מקבל את העמדה האוקראינית ודוחה את הרעיון של פדרליזציה של אוקראינה. זהו מצב חדש מכיוון שעד לפני שנה מנהיגי העולם לחצו על אוקראינה לבצע תהליכי פדרליזציה.

מפלגת "משרת העם", אותה ייסד זלנסקי לקראת הבחירות באפריל 2019, הובילה את אוקראינה ביעילות יחסית במהלך משבר הקורונה, אך היא הייתה בסך הכול תנועת נגד, שמאחוריה לא עמדה חלופה אידיאולוגית סדורה ומוסכמת. עדיין קשה למקם את מפלגת "משרת העם" של זלנסקי ברצף האידיאולוגי הרגיל בין ימין לשמאל כפי שנהוג לעשות בדמוקרטיות המערביות. הרעיון שליכד את מרבית חבריה של מפלגת "משרת העם" היה הצורך המיידי לתת מענה לתוקפנות הרוסית.

כיום אנו עדים לדחיקתם של כוחות המתנגדים הפרו-רוסיים ממעגלי ההשפעה. שמות של פוליטיקאים שהיו מזוהים עם הקרמלין ירדו מהשיח הפוליטי. המלחמה העניקה לזלנסקי ולמפלגתו צ'ק פתוח בכל מה שקשור לשמירה על הדמוקרטיה. זלנסקי נתפס כלוחם עבור הדמוקרטיה, ויהיה מצער לראות אם עוגן הדמוקרטיה יהפוך לדיקטטורה. בינתיים זלנסקי עשה שימוש לרעה בצ'ק הפתוח שהעניק לו ידי המערב: הוא נוקט אקט של צנזורה ומשתמש בתקנות שעת חירום על מנת לסגור אתרי אינטרנט של האופוזיציה. בסוף דצמבר 2022 זלנסקי חתם על תקנה בעייתית אשר מאפשרת לו לסגור ערוצי תקשורת אופוזיציוניים – הפרשנים פירשו זאת כצעד חמור נגד הדמוקרטיה. על זלנסקי לשמור על אוקראינה דמוקרטית ולא לאומנית אף שבזמן מלחמה – הדרך לשם קצרה מאוד. התמיכה הגורפת של העולם המערבי גם היא לא יכולה להיות אינסופית והמערב ישמח לצמצם אותה אם אוקראינה תמשיך להראות סימנים של אוטוריטריזם. חשוב שאוקראינה תמשיך לשמור על דמוקרטיה ליברלית לא-לאומנית גם בתקופות המאוד לא פשוטות של הלחימה.