בחודשים האחרונים מתמודדת איראן עם גל מתמשך של הפגנות ומחאות, שעשוי לערער את המשטר במדינה ואולי אף להפילו. אם זה יקרה תהיה לכך חשיבות קריטית לישראל, כי היא ואיראן הן כידוע יריבות מרות.
איראן מהווה אתגר מרכזי לישראל, בכמה מישורים, החשוב ביותר הוא תוכנית הגרעין האיראנית. לישראל, לפי מקורות זרים, יש נשק גרעיני. אם גם איראן תחזיק בנשק גרעיני, עלול להתרחש בין שתי המדינות עימות הרסני מאוד, לשתיהן, ולא בהכרח בגלל יוזמה איראנית, אלא אולי אף בגלל טעות של ישראל או איראן בהערכת המצב בעת משבר חריף ביניהן. די בכך שהמשטר באיראן, שהוא גם כך פראנואידי, יחשוב שישראל עומדת לתקוף אותו בנשק גרעיני, כדי לתקוף אותה. כך או אחרת, ברור לגמרי כי על ישראל לעשות כל שביכולתה כדי למנוע מאיראן להחזיק בנשק גרעיני.
המשא ומתן בין איראן לארצות הברית ומדינות נוספות על עתיד תוכנית הגרעין האיראנית, נמצא כעת בקיפאון, אבל הפערים בין הצדדים אינם כה גדולים. רק לפני חודשים ספורים הם היו על סף חתימה. לאיראן ולארצות הברית, וגם למדינות אירופיות אחרות, יש אינטרס ברור להגיע להסכם.
אין חולק על כך שישראל זקוקה לממשל ביידן במאבקה נגד איראן. ארצות הברית תוכל להכיל ולרסן את שאיפות ההתפשטות של איראן במזרח התיכון, ואף לסכל או לעכב כמה שניתן את פרויקט הגרעין האיראני, ולמנוע מאיראן לייצר נשק גרעיני מבצעי. על ישראל לתמרן כדי לסייע לארצות הברית, בתמורה לתמיכה מרבית בסכסוך עם איראן.
ארצות הברית מפולגת. יש מדינות שמזוהות עם הרפובליקנים, בעיקר בדרום ובמערב התיכון, כמו ויומינג, ואילו אחרות מזוהות עם הדמוקרטים, בעיקר בחוף המערבי והמזרחי, כמו מסצ'וסטס. בהתאם לכך גם בחירות האמצע שנערכו לאחרונה הבהירו את הפיצול: הנשיאות והסנאט, ברוב זעום ביותר, בידי הדמוקרטים, ובית הנבחרים בידי הרפובליקנים, ברוב קטן יחסית לציפיות שלהם. ממשל ביידן מעודד יחסית מהתוצאות, לאור תחזיות שצפו ניצחון רפובליקני סוחף יותר. אבל עדיין הרפובליקנים עשויים למרר את חייו של ממשל ביידן, והם כבר הצהירו על כך. הם עשויים להשתמש בסמכות של בית הנבחרים כדי לחקור בכירים בממשל ביידן וגם לצאת נגדו ונגד בנו, שהסתבך בשערוריות שונות. הרפובליקנים גם יכולים לחסום מהלכים של ביידן בתחום הפנים.
צרות וקשיים מבית עשויים לדחוק בביידן לעסוק בענייני חוץ, שם יהיה לו יותר חופש פעולה. במקרים מסוימים הוא עשוי לקבל תמיכה, ולו עקיפה ולא רשמית, מחלק מהרפובליקנים, למשל נקיטת גישה תקיפה נגד איראן, מה שישרת כמובן את ישראל. במשך שנים רבות ישראל שואפת להוכיח לממשל האמריקאי את הסכנה הנשקפת מאיראן. נוסף על כך, ביידן כיהן כמעט ארבעים שנה בסנאט ויש לו ניסיון רב בענייני חוץ.
הבחירות לנשיאות יתקיימו בעוד כשנתיים. ביידן אותת כי הוא ירוץ שוב, אבל הפופולריות שלו אינה גבוהה במיוחד מבחינת הערכת הביצועים שלו כנשיא, אם כי היא השתפרה קצת לאחרונה ואולי אף תשתפר עוד יותר עד לבחירות לנשיאות. אם טראמפ יהיה שוב המועמד של הרפובליקנים ב-2024, רבים מהאמריקאים, כמו ב-2020, אולי יצביעו בעד ביידן, ולו כברירת מחדל. למרות זאת ביידן עשוי בסופו של דבר להחליט לא להתמודד שוב על הנשיאות, או שינסה וייכשל בכך. אי לכך, בשנתיים שנותרו לו כנשיא הוא יוכל להשקיע את מרב מאמציו ביצירת מורשת במדיניות החוץ שלו. על ישראל לחתור לכך שמורשת ביידן תהיה, בין היתר, עיכוב מרבי של פרויקט הגרעין האיראני.
כעת ארצות הברית מתעניינת יותר במלחמה באוקראינה מאשר במזרח התיכון ובסביבתו, וזאת לאור המשקעים שיש בארצות הברית בעקבות המחיר הכבד ששילמה במלחמות בעיראק ובאפגניסטן. אף שישראל לא הייתה קשורה כמעט למלחמה בעיראק, ובוודאי לא למלחמה באפגניסטן, היעדר תשומת לב אמריקאית למזרח התיכון יקשה על ישראל לגייס את ממשל ביידן נגד איראן.
ביידן עשוי לרצות להתמקד בסין או ברוסיה, במיוחד לנוכח המלחמה באוקראינה. על ישראל לנסות לשכנעו כי עליו לרכז מאמצים גם נגד איראן, גם אם לא יהיה זה הדגש המרכזי במדיניות החוץ שלו. התמיכה של איראן ברוסיה במלחמה באוקראינה מסייעת לישראל להציג את איראן כמי שגורמת לזעזועים ופועלת נגד ארצות הברית לא רק במזרח התיכון אלא גם באירופה. ישראל מסתייגת מתמיכה ברורה באוקראינה, כדי שלא להרגיז את רוסיה, מה שגובה מישראל מחיר, כולל ביחסיה עם הממשל האמריקאי. ישראל לא רוצה לעסוק באוקראינה בעת דיוניה עם הממשל האמריקאי, אבל התייחסות למלחמה באוקראינה היא דרך להראות את תמיכתה של איראן ברוסיה, כלומר נגד ארצות הברית.
עבור ישראל איראן היא יריב מרכזי, אולם איראן היא לא היריב העיקרי של ארצות הברית. ישראל מוטרדת הרבה יותר מארצות הברית מהאפשרות שאיראן תחזיק בנשק גרעיני, ובצדק. נקודות מבט שונות אלו מקשות על ישראל לשכנע את הממשל האמריקאי בחשיבות של סיכול תוכנית הגרעין האיראנית, או לפחות עיכובה המרבי. לכן על ישראל להציע תמורה כלשהי. ייתכן שממשל ביידן ירצה תמיכה מאסיבית ורשמית יותר של ישראל באוקראינה, ומכך חוששת ישראל. אבל זה יהיה עדיף על לחצים מצד ממשל ביידן שישראל תנהל משא ומתן עם הרשות הפלסטינית. יתרה מזאת, ישראל לא יכולה לחכות. השנתיים הבאות, שבהן ממשל ביידן יגבש את המורשת שלו, יהיו קריטיות לגבי תוכנית הגרעין האיראנית. על ישראל לתמרן בין אילוצים שונים ולהיות מוכנה לשלם מחיר על מנת להגשים את מטרת-העל שלה: עיכוב מרבי של תוכנית הגרעין האיראנית.
16 תגובות
סיכום מדוייק של המצב, ומסקנה נכונה.
ללא תמיכה רחבה של ממשל ארצות הברית בישראל, לא נוכל לנטרל את אירן. אין דום אופציה אחרת. אם זה באמת חשוב, צריך לתת לאמריקאים כל מה שרק יבקשו
מה זה הדפיטיזם הזה? לא נוכל לנטרל את איראן? לתת לאמריקאים כל מה שיבקשו? אם זו המסקנה שלך אין לנו מה לעשות כאן.
לד"ר אהוד עילם הנכבד,
ברוך הבא לכתיבה באתר זה וכל הכבוד על הנכתב. עם זאת, ברשותך אני מקווה, אבקש להציע תיקון – מטרת העל של ישראל היא לסכל לחלוטין את תכנית הגרעין האיראנית ולא לעכבה עיכוב מרבי כפי שכתבת בסיום המאמר. אסור בתכלית האיסור לאפשר לאיראן להחזיק בנשק גרעיני. לארה"ב יש יכולת צבאית לבצע זאת ע"י "אש מנגד". בהחלט עדיף שישראל תשתף פעולה עם ארה"ב בעניין זה. אבל אם יתברר שארה"ב אינה רוצה לסכל את הגרעין האיראני על ישראל לבצע זאת לבדה. עד כה ישראל פעלה בעניין זה במסגרת המב"מ בהצלחה לא מבוטלת. יש להמשיך בכך ואפילו להעלות פאזה ולנצל את מה שמתחולל כיום באיראן כדי לפגוע קשות במשטר האייטולות.
מטרת העל צריכה להיות החלפת השלטון באיראן, שהוא מקור כל הצרות. החתירה של האייטולות אל הגרעין
היא בראש וראשונה מסיבה זו: להבטיח את שלטונם, על פי המודל של קים ג'ונג און. מכיון שמדובר בקיומם ובקיום המטרה הדתית שלהם, הרס אפילו מוצלח של יכולותיהם הגרעיניות עכשיו לא יחסל התחדשות חתירתם, בדיוק כמו שאין לנו כבני אדם סיכוי לעצור את מותנו הביולוגי אלא רק לעכב אותו ככל האפשר.
אביבה היקרה
צודקת. מטרת העל צריכה להיות חיסול משטר האייטולות באיראן. יש באיראן מסורת של הפיכות לסילוק משטרים רודניים. גם הפעם זה כבר התחיל. חיסול יכולותיהם הגרעיניות (שעדיין לא הבשילו) יקדם באופן משמעותי את הפלת משטר האייטולות. פעולה ישראלית בעניין זה תחזק באופן דרמטי את מעמד ישראל במרחב ואת היחסים הרשמיים עם מדינות ערב שכבר נמצאים בעיצומם. אסור להירתע ולהתלבט בעניין זה. גם אם נניח שאין לישראל יכולת לעשות זאת לבד (הנחה שאינני מקבלה) יש ביכולתה של ישראל להמשיך לפעול בעניין זה ואף לבנות אמצעים נוספים תוך ניצול היכולת המדעית-טכנולוגית שלה והרזרבות במט"ח שמוחזקות בבנק ישראל.
ובאמת אביבה היקרה – אין לכך קשר עם "מותנו הביולוגי" כפי שכתבת. ממשיכים בדרכנו בנינו ואח"כ נכדינו שהם טובים מאיתנו ועוד היד נטויה.
אכן כך יצחק היקר. לגבי האנלוגיה למותנו הביולוגי הכוונה היתה שאם משטר האייטולות יתמיד, גם מכה אדירה למפעל הגרעין שלהם לא יחסל את חתירתם לפצצה שהיא ערובה לקיומם. מבחינה זו אין ניצחון, אלא דחיה, כשם שאנו כבני תמותה לא יכולים לנצח את המוות, רק לדחות אותו.
בקיצור צפויה תקופה קשה מאוד מאוד. וכולם נראים אדישים.
"לשלם מחיר" זאת אמירה של פוליטיקאי, לאיזה מחיר אתה מתכוון, ועד כמה?
תודה לכולם על התגובות ותודה גם על הניסוח המאופק שלכם (אחד היתרונות של אתר זה, ביחס לאתרים אחרים, שאין בו קטטות מילוליות בלתי נגמרות. אפשר למתוח ביקורת גם בלי להטיח אחד בשני קללות ונאצות נבזיות, לא חבל על העצבים?) לעצם הביקורת עצמה: לישראל יש למעשה כמה מטרות על (לא הייתי כולל בזה הגעה עתידית למונדיאל, זה יהיה זריעת מלח על הפצעים, במיוחד בתקופה זו..) וברצינות, יתכן והמפגינים האמיצים באיראן יעשו לישראל את העבודה ויפילו את המשטר המסוכן והמרושע שם. אם זה יקרה תהיה זו אחת התפניות החשובות ביותר לטובת ישראל בעשורים האחרונים, ועוד בלי שישראל תצטרך לפעול בנידון אם כי עליה לסייע להם. גם אם המשטר הבא באיראן לא יהיה פרו – ציוני ואף עוין במידה מסוימת נגד ישראל הוא לא יהיה כנראה כה אובססיבי באיבה שלו נגד ישראל כמו המשטר הנוכחי. למעשה כל משטר איראני עדיף על זה הנוכחי. זה הימור כדאי מבחינת ישראל, מה גם שבכל מקרה זה לא בשליטתה. אם ההפגנות באיראן ידוכאו, אז על ישראל להתמקד בעיכוב מירבי של תוכנית גרעין האיראנית, וגם לשקול תקיפה שם בלית ברירה, עם כל מגבלותיה. אפשרות אחרת היא שעל ישראל "לשלם מחיר", כפי שישראל גם כך עושה למעשה בכל תחום וכאן הכוונה ליחסיה עם הממשל האמריקאי. מבחינת הממשל האמריקאי זו עשויה להיות עיסקה, רשמית או לא בין מעצמת העל והדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, עם כל הבלגן בה (ישראל) כדי שיפעלו ביחד נגד איראן. לממשל ביידן אמנם יש אינטרס לפעול נגד איראן אבל יש לו עדיפויות חשובות יותר מאיראן כמו המלחמה באוקראינה (באותה מידה שאיראן היא אתגר חשוב יותר לישראל בהשוואה לעיסוק במלחמה אוקראינה). בתמורה לסיוע מוגבר של ממשל ביידן נגד איראן ישראל עשויה להידרש על ידי ממשל ביידן לשלם מחיר כלומר לעשות ויתורים כמו למנוע קריסת הרשות הפלסטינאית, ומבחינת חלק בישראל זה גם כך אינטרס ישראלי.
הפתרון היחידי הישים הוא להביא בשיתוף עם עוד מדינות, להפלת המשטר האיסלמיסטי הקיצוני הנוכחי
נקווה רש שהממשלה החדשה לא תעשה טעויותמול הממשלה של ביידן. אחרת לא נוכל להצליח מול איראן.
האם נראה לכם שהשרים הקובעים שעומדים להכנס לתפקיד בקרוב יוכלו לנהל את ההתמודדות הזאת בתבונה?
אני דווקא חושש מהלחצה של האיראנים. מי שלחוץ ואין לו מה להפסיד עלול לעשות שטויות
תהיה לוחמה בין הצדדים, אבל לא גרעינית. שני הצדדים למרות הבדלי הגישות בניהם, לא יעזו להבין חורבן שכזה. מתקפה ישראלית משמעותית יכולה בהחלט להביא להתקוממות העם האיראני והחלפת המשטר.
אם הדמוקרטים יציבו ממועמד ראוי לנשיאות במקום ביידן הם יזכו בנשיאות, ואיתו מדינת ישראל צריכה ל,צע התקרבות ממשית.