המלחמה באוקראינה והקשר לירושלים ובייג'ין

כשהחלה הפלישה לאוקראינה לפני כשמונה חודשים, לא ציפו שני הצדדים הניצים כאחד לתוצאה שבפניה הם נמצאים עתה. מפח הנפש של פוטין מביצועיו העלובים של צבאו, גרמו לו להחליף את מפקדי הכוחות באוקראינה בקצב מסחרר, וכן לשנות לחלוטין מעת לעת את טקטיקות הלחימה בשטח.

בעת מלחמת האזרחים בסוריה, הועברו יחידות רוסיות רבות ומגוונות לסוריה על מנת שיצברו שם ניסיון קרבי ויבחנו מערכות נשק חדשות. כשהחלה הלחימה באוקראינה, הופנו כוחות מנוסים אלו, על הגנרלים שלהם לאוקראינה, אך שם הם נחלו כישלון מוחלט. הסיבות לכך רבות ומגוונות. אציג שתיים עיקריות: ראשית, האויב הסורי מורכב בעיקרו מכנופיות הרכובות על רכבי שטח, ורבים מחייליו הם בכלל שכירי חרב; שנית, שטח הלחימה בסוריה מתאפיין במדבריות חשופים ורחבי ידיים, בניגוד לאוקראינה שמרבית שטחיה מכוסים יערות, שדות וערבות מוריקות. לשון אחר, אין שום קווי דמיון בין הלחימה בעבר בסוריה לבין זו המתנהלת עתה באוקראינה, ולכן הניסיון הרוסי שנצבר בסוריה, התגלה כלא מועיל באוקראינה.

להערכתי, גם הצד האוקראיני, אף שהיה נחוש להילחם ולהגן על המולדת למן הרגע הראשון, לא ציפה למצוא עצמו בסיטואציה הנוכחית לאחר שמונה חודשי לחימה. למעשה הצבא האוקראיני עבר הליך מזורז שהדהים גם את פוטין, משום שהוא לא האמין ביכולתה, אולי אף ברצונה של ברית נאט"ו, להתאחד כאיש אחד ולתמוך באופן מסיבי באוקראינה ולספק לצבאה מערכות נשק מהותיות. יתרה מזאת, פוטין הופתע אף יותר משום שהעריך כי מדינות נאט"ו ימאסו בתוך זמן קצר בתמיכה באוקראינה משום שהן ייאנקו תחת הנטל הכספי הכרוך בכך, ואז יפנו ללחוץ על קייב כדי שתתגמש ותיכנס למשא ומתן להשגת הפסקת הלחימה, ולא כך קרה.

ראוי לציין שתי עובדות שדי בהן כדי להבין איזה מהפך עבר הצבא האוקראיני בשמונת חודשי הלחימה, אותו צבא שפוטין והגנרלים שלו זלזלו בו וביכולותיו. בשל גיוס החובה שהוכרז באוקראינה וההיענות הרבה מצד האזרחים, הפכה היום אוקראינה, מבחינת כוח אדם, לאחד משני הצבאות הגדולים באירופה (השני הוא צבא צרפת, ולהוציא צבא רוסיה). זאת ועוד, רק ארה"ב לבדה העבירה לאוקראינה בשמונת חודשי הלחימה סיוע צבאי בסכום דמיוני של כמעט 18 מיליארד דולר! כדי להבין עד כמה הסיוע הכספי הזה יוצא דופן, אציין שמדינת ישראל שנמצאת באופן מסורתי בראש רשימת מקבלי הסיוע הצבאי מארה"ב, מקבלת מדי שנה 3.3 מיליארד דולר "בלבד".

במצב העניינים הנוכחי ולנוכח התמורה שחלה בחזית הלחימה, הצבא הרוסי מנהל עתה מגננה על הקרקע, ונטש למעשה כל יוזמה התקפית. יותר מכך, אפילו מינויו של מפקד חיל האוויר למפקד הכוחות הרוסיים באוקראינה, מעיד על כך שהרוסים החליטו לפעול בעיקר וכמעט רק "מנגד" (מרחוק) וזאת באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, רקטות וטילים שאינם מחייבים התנגשות פרונטלית בשדה הקרב וכמובן חוסכים אבדות בחיים וציוד. מאחר שלמיטב ידיעתי הצבא האוקראיני אינו מפעיל בלחימה מסגרות אחודות גדולות כשל חטיבות ו/או דיביזיות, אזי גם מטרות צבאיות כבדות משקל לתקיפה לא בדיוק נמצאות בידי הרוסים.

למעשה האוכלוסייה האזרחית האוקראינית נותרה כעת כיעד עיקרי לתקיפות הרוסיות. הרוסים, שהחוק הבינלאומי אינו בדיוק בראש מעייניהם, מנסים ואף ימשיכו לרכז מאמצים בתקיפת אוכלוסייה אזרחית ותשתיות אזרחיות, זאת במטרה לגרום לדמורליזציה בקרב האזרחים שייוותרו בחורף האוקראיני הקשה ללא גז, חשמל, ולא אחת אף ללא מזון בסיסי. תקוותם של הרוסים היא שלבסוף יעלה בידם לשבור את רוחם של האזרחים האוקראינים עד אשר זעקתם תגרום לשלטון בקייב להרים ידיים.

כאן המקום להזכיר שני כוחות נוספים הפועלים ברקע: איראן וסין. ראשית, כמה מילים לגבי סין. רבות כבר נכתב על הנשיא ביידן. עסקו בגילו, בהתנהלותו ואפילו היו מי שפקפקו בצלילותו. אולם הנשיא האמריקאי הוכיח לעולם וגם לסינים כי הקו הבדלני שאפיין את הנשיאים שקדמו לו, הוא ממנו והלאה. התמיכה האמריקאית חסרת הפשרות באוקראינים באספקת מערכות נשק ומתן תקציבי עתק, נועדו בין היתר גם לצנן את הרצון הסיני לעשות כ"מעשה פוטין" ולהשתלט בכוח על טאיוואן, אם מסיבות היסטוריות ואם בשל הבונוסים הצפויים לסינים שם, כגון השתלטות על חלק מהותי מתעשיית השבבים העולמית. שבבים חכמים אלו הפכו בשנים האחרונות למרכיב יסודי וחיוני בכל פיתוח של אמצעי לחימה מודרניים. למסר האמריקאי יש להוסיף כמובן את ביקורה של יו"ר בית הנבחרים הגב' ננסי פלוסי, ביקור שהתקיים חרף האיומים הסיניים שקדמו לו, שכללו אף איומים בפעולה צבאית.

באשר לאיראן, ברור למדי שהאיראנים ניצלו היטב את העובדה שהצבא הרוסי ואף מערכות הייצור הצבאיות שלו התגלו במלוא מערומיהם. הידוק היחסים בין טהראן ומוסקבה, אמוּר, בראייה האיראנית, להפוך את רוסיה לבת-ברית קרובה עוד יותר, כזו שיקל עליה לשמור להבא על האינטרסים האיראניים במזרח התיכון בדגש על סוריה. למשל אולי לגרום לרוסים להצר ולצמצם סוף סוף את צעדיו של חיל האוויר הישראלי בסוריה.

לגבי המל"טים האיראניים, הרי שמדובר בכלים פשוטים וזולים יחסית, שמהירותם איטית ומכאן שגם פגיעותם רבה. אולם אל יקל בעינינו הניסיון המבצעי שהאיראנים צוברים עתה באוקראינה, ושתוצאותיו יבואו ללא ספק לידי ביטוי בכלי הטיס ושיטות ההפעלה של כלים אלו, לכשנמצא אותם כאן מולנו. למרות זאת ומבלי להמעיט ביכולות האיראניות, עלינו לזכור כי גודלה של מדינת ישראל (בניגוד לאוקראינה) מאפשר הגנה טובה בהרבה מבחינת איתור חדירות יירוט והפלות כטב"מים, זאת בעיקר משום שלרשות מדינת ישראל עומדת מערכת מודיעין משובחת, מערך ל"א מתקדם ועימם משולב מערך הגנה אנטי-אווירית, שכמוהו אין בנמצא בשום מדינה אחרת בעולם.

בחודשים הקרובים, כשיגיע לאוקראינה השלג ולאחריו הבוץ, תיעצר הלחימה הפרונטלית בחזית (להוציא פעילות גרילה כזו או אחרת) ואת עיקר האש יספגו מהאוויר אזרחיה האומללים של אוקראינה. לכטב"מים / מלט"ים האיראניים יצטרפו כנראה גם טילי קרקע-קרקע איראניים לטווחים בינוניים (טילי "פאתח 110" ו"זולפיקאר") הנושאים ראשי נפץ במשקל מאות קילוגרמים, בניגוד לכלי הטיס המתאבדים הנושאים ראשי קרב במשקל של כ-40 קילוגרמים.

מאחר שאינני מחויב לאובייקטיביות בסכסוך זה, אומר רק שליבי ליבי עם אזרחיה האומללים של אוקראינה ולצפוי להם בחודשים הקרובים, אם כי לזכותם יש לומר, שכבר הוכיחו עד כה פטריוטיות ורוח קרב ראויים לציון.