ה"ממד הפרפורמטיבי" בביקור הנשיא ביידן במזה"ת

עצם הביקור היה העיקר ולא הישגים שלא הושגו במהלכו
תמונה של דגני
ד"ר יצחק דגני

המונח הסוציולוגי "ממד פרפורמטיבי" נגזר מהמילה האנגלית performance, שמשמעותה מופע, הצגה או ביטוי מוחצן של מהויות ורעיונות בפני הציבור, בדרך כלל באמצעות מופעי במה על ידי שחקנים מקצועיים. ניתן ליישם אירוע פרפורמטיבי באמצעות כל מי שמופיע על במה ציבורית, גם אם אינו שחקן מקצועי. כאשר מתקיימים מופעים פרפורמטיביים בעלי זיקה פוליטית, המחשבה העומדת מאחוריהם היא הכוונה להשפיע על ציבור ללכת בכיוון מסוים, על פי הפילוסופיה המונחת בבסיס השקפת עולמם של יוזמי המופע הפרפורמטיבי.

בחלק מהמקרים מופעים פרפורמטיביים מצליחים ליצור תנועה ציבורית על פי רצון יוזמיהם. כאלה למשל הם נאומי מנהיגים פוליטיים במהלכי מסעי בחירות, או מבצעי פרסומת להאדרת שמה של חברה מסחרית מסוימת או להעצמת המכירות של מוצר כזה או אחר. במקרים רבים המופעים הללו אינם ממלאים את המאוויים של יוזמיהם או שמתעוררים סימני שאלה באשר ליעילותם. במקרים אלו ניתן להסיק שהמופע עצמו הפך לעיקרו של האירוע הפרפורמטיבי, דהיינו שהשפעתו מוגבלת או למצער אינה ברורה כל עיקר. במקרים כאלה, בעיקר בתחום הפוליטי, האירוע עצמו עובר באופן כמעט סתמי, והשלכותיו והיכולת לשנות או לשפר מציאות באמצעותו אינן ברורות או לפחות מוטלות בספק.

כזה היה ביקורו הספקטקולרי בן היומיים של נשיא ארצות הברית ביידן בישראל. האירוע עצמו עבר בהצלחה יוצאת מגדר הרגיל. לא נרשמו בו תקלות כלשהן. כושר הארגון והביצוע של כל הגורמים הישראליים, בשיתוף פעולה עם הגורמים האמריקניים, היה מעל ומעבר למצופה. על כך מגיעות למארגנים כל המחמאות. לפני שניכנס להערכת הביקור בהיבט הפרפורמטיבי ברצוני להאיר שתי נקודות שהתבלט בהן טעם לפגם. בראשונה, ביום לפני הביקור ואפילו ביום הביקור עצמו שודרו ברשתות הטלוויזיה בישראל "צימוקים" על מצבו הפיזי של הנשיא ביידן. הציגו את נפילתו מאופניים ואת מעידתו בעלייה במדרגות המטוס "אייר פורס וואן". אולם העורכים והשדרנים לא הסתפקו בתזכורת אחת אלא שבו וחזרו על שידור הקטעים המביכים פעמים אחדות ובמהדורות חדשות נוספות. מה הרציונל העיתונאי בהצגת הקטעים הללו? את מי רצו "אבות הטלוויזיה הישראלית" להביך ומדוע? לדעתי מאחורי הצגת הקטעים הללו מסתתרים טיפשות, רוע לב וחיפוש רייטינג ללא גבולות של טעם טוב. הנקודה השנייה היא סירובה של הזמרת יובל דיין, ששרה את "לו יהי" בטקס קבלת הפנים, ללחוץ את ידו של הנשיא ביידן, אפילו אחרי שידו הושטה אליה. הסבירו לנשיא שהיא חזרה בתשובה ו"שומרת נגיעה". עוד מופע של טמטום שאין לו פשר, מלבד אי הבנה בסיסית של כללי שמירת הנגיעה.

באשר לביקור עצמו ולתוצאותיו: יש להניח במידה רבה של סבירות שבין הנשיא ביידן והצוות הבכיר שנלווה אליו לבין ההנהגה הישראלית התקיימו שיחות בעניינים הקשורים לביטחון ישראל. לא ברור שנמצאה הסכמה בין שני הצדדים בכל הנושאים. הנשיא ביידן הדגיש בדבריו שארה"ב תמשיך לתמוך בגישת "שתי המדינות לשני עמים". בישראל רוב האזרחים מתנגדים לגישה זו. גם ברשות הפלסטינית מתנגדים לגישה זו כל עוד מדינת ישראל אינה מוותרת על עקרונות ונכסים אסטרטגיים שיבטיחו את ביטחונה. הדברים ידועים גם לאמריקנים. למרות זאת הם שבים לאוקסימורון הזה ולמעשה תוקעים מקלות בגלגלי הניסיונות להתקדם בסוגיה הפלסטינית. לגבי הסוגיה האיראנית הנשיא ביידן הצהיר קבל עם ועולם שארה"ב מעדיפה בכל מקרה "פיתרון דיפלומטי", דהיינו השגת הסכם גרעין חדש עם איראן או חידוש ההסכם שנחתם ב-2015 על ידי הנשיא אובמה וצוות מחלקת המדינה האמריקנית. למעשה למרות הצהרתו של הנשיא ביידן שלא יהיה לאיראן נשק גרעיני, ברור שהוא אינו מתכוון לערב את ארה"ב בפעילות צבאית נגד הגרעין האיראני. אפשר להבין שבכוונתו להעביר את ה"מפלצת" הזאת מלשבת על כתפיו לישיבה על כתפי הנשיא שיבוא אחריו לבית הלבן, כנראה בעוד כשנתיים וחצי.

בשיחות עם הסעודים ועם מנהיגי מדינות ערביות נוספות, כנראה הנשיא ביידן לא הצליח להשיג את מה שרצה. הוא לא קיבל התחייבות של הסעודים להגדיל את הפקת הנפט כדי להוזיל את מחירו בשוק העולמי. משום מה הוא ועוזריו לא הצליחו להבין שלסעודים אין אינטרס להגדיל את הפקת הנפט, כדי שיוכלו להמשיך ליהנות ממחירו הגבוה. בארה"ב כבר נמתחת ביקורת קשה על כישלונו של נשיאם בסעודיה, ובכלל על נסיעתו לשם, שיש בה מתן הכשר ליורש העצר הסעודי, שהואשם ברצח העיתונאי חשוקג'י.

הנשיא שב לארה"ב. בישראל חברי סגל א' שקיבלו את פניו שבו איש איש למקומו. נשאלת השאלה מה יצא מביקור זה, לנו או לאמריקנים. לאור הדיווחים על תוצאות הביקור כנראה לא יצא ממנו הרבה, הגם שבישראל הביקור עבר בהצלחה רבה. המסקנה היא שעצם הביקור והטקסים שהתקיימו סביבו בישראל, אלה היו עיקרו של הביקור. בעת הביקור ניתן היה להתרשם בחיוב רב ואף לחשוב שהנה היחסים של ארה"ב עם ישראל עולים בכמה דרגות. אפילו נחתם "פרוטוקול ירושלים" בין הנשיא לראש ממשלת ישראל. דהיינו תצוגה מרהיבה של "הממד הפרפורמטיבי" במיטבו. אומרים שהנשיא ביידן יציג את הביקור שהוא ערך בישראל, את השיחה המדהימה עם שתי ניצולות השואה ואת השתתפותו בטקס פתיחת המכביה בפני היהדות האמריקנית. בכך הוא עשוי לזכות ביותר תמיכה פוליטית וכספית מצד היהודים בבחירות אמצע הקדנציה, שיתקיימו בעוד כארבעה חודשים. אשרי המאמין.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. הנקודה הכי חשובה אליה צריך לשים לב. הממשל בארהב מאמין בפתרון של שתי מדינות. גם ביידן, גם טראמפ.

  2. אם בסבב הבא נבחרים ביידן וביבי
    האמריקאים יעשו לנו בעיות

  3. אני חושש שביבי אחרי בחירתו ינסה להתחכם מול ביידן, ואז בייגן יגלה דוקא מולו נוקשות

    1. לניר קשת. תגובה מעניינת מאד. מסתבר שהנך מניח "שביבי אחרי בחירתו ינסה להתחכם מול ביידן".
      דהיינו אתה מניח שביבי יבחר. אין לדעת. אולם יודוע שביבי חבר הרבה יותר טוב של ביידן מאשר שהיה של אובמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך