הבסיס האידיאולוגי לתוקפנות הרוסית

בנאומיו הרבים של ולדימיר פוטין הוא יצא נגד היסודות של הציוויליזציה המערבית, שאותה אף כינה "אימפריית השקרים". המושל האבסולוטי של קרמלין ציטט לא פעם את הפילוסוף הרוסי הידוע איוון אילין, ממייסדי הפאשיזם הרוסי, הנודע בביקורת חריפה נגד המשטר הצארי ובקריאתו לכינון דיקטטורה ברוסיה.

ההיסטוריון האמריקני טימותי סניידר, מהמחלקה להיסטוריה ע"ש ריצ'רד לוין באוניברסיטת ייל, טוען כי ההשפעה המכרעת על האמונות של פוטין באה מאיוון אילין, שביקר הכול במערב, כולל את השיטה הכלכלית. לא במקרה באוקטובר 2021 בכנס חשוב שנערך בסוצ'י הכריז פוטין כי "הקפיטליזם הליברלי מת". לפני ימים אחדים, כשדיבר על המלחמה באוקראינה, אמר פוטין כי רוסיה טרם התחילה לעשות משהו רציני מבחינת המבצע הצבאי – ובכך שוב עורר זעם במערב. התבטאות זו, לצד אחרות, חושפת כי המאבק התודעתי שמנהל נשיא רוסיה אינו מתמקד רק במאבק נגד נאט"ו, שלטענתו התקרבו מדי לגבולותיה של רוסיה, אלא עוסק בנסיבות קיומו של המערב בכלל כמו גם בזהותו הליברלית. במקום אחר נאמר כי לאחר הטלת הפצצה הגרעינית המערב יירקב בגיהינום, בשעה שהנתינים שלו (ולא אזרחים) יגיעו לגן עדן כמו שהידים טובים.

בבסיס התבטאויותיו של פוטין עומדת אידיאולוגיה חדשה יחסית המבקשת לבטל את ההישגים של הציוויליזציה המערבית, ושמה – רשיזם.  אידיאולוגיה זו עומדת ביסוד של הפרופגנדה הרוסית אשר מכוונת לדה-לגיטימציה של אוקראינה והמערב, שלדידו של פוטין עושה באוקראינה שימוש ציני, ובמילים שלו "המערב נאבק ברוסיה באמצעות חימושה של אוקראינה עד לאוקראיני האחרון". במסגרת האולטימטום שהגיש פוטין לנאט"ו בפרט ולמערב כולו בכלל דרש נשיא רוסיה ממדינות חברות בארגון להודות בטעות שלהן, להתנצל בפני הרוסים על ההתפשטות ועל הכנסת שחקנים חדשים, ולבסוף, במילותיו, "לעוף חזרה לגבולות של 1997". בעקבות התבטאויות אלה החלו חוקרים ופרשנים רבים לעסוק ב"רשיזם" בתור אידאולוגיה ייחודית אשר מסבירה את התוקפנות הרוסית באוקראינה לצד שרשרת האירועים שהובילה לכך. הבנת הרשיזם מאפשרת לנו לפענח כיצד רוסיה דורשת מהאוקראינים, ללא כל אפשרות לפשרה, לא רק לשלם לרוסיה פיצויים – כאילו אוקראינה היא זו שתקפה, אלא גם להכיר ברפובליקות הבדלניות שאותן היא "משחררת מהמשטר הנאצי" שיושב בקייב.

רשיזם היא תופעה פוסט-מודרנית ובו-זמנית תגובת נגד, מעין אנטי-תזה, לאידיאולוגיה של פוסט-מודרניזם. היא מעלה על נס שלושה יסודות: סובייקטיביות, שוויון אתני וקוויריות. המאפיין הראשון של רשיזם הוא ניסיון להציג נרטיב היסטורי סובייקטיבי של ייחודיות. רשיזם משתמש בזכות הסובייקטיבית של אומות להרגיש ייחודיות, אך שוכח שגם לאוקראינים יש בדיוק את אותה זכות להיות ייחודיים. פוטין, הרשיסט המרכזי, לא מכיר באומה אוקראינית: מבחינתו מדובר ב"אי-הבנה היסטורית" – יצור משונה שנוצר על ידי הבולשביקים והאימפריה האוסטרו-הונגרית על מנת לחתור תחת האימפריה הרוסית.

אידיאולוגיית הפוסט-מודרניזם, שלפיה כל נרטיב הוא סובייקטיבי ויש לו זכות קיום, מזכה את פוטין בהבנה מסוימת. לא במקרה המאמרים שלו מתפרסמים בכתבי עת מערביים ומנהיגי מערב כמו מקרון ושולץ מוכנים לנסוע למוסקבה ולשמוע בין היתר את הנרטיב הזה. הדבר מסביר את אמירת פוטין ש"אתם (המערב) לא רציתם לשמוע לנרטיב שלנו, אז עכשיו, בעקבות המלחמה, אין לכם ברירה אלא להקשיב לנו". הרשיזם מאשים את המערב בפייק ניוז ובשם הסובייקטיביות מרשה לעצמו לשקר בכל סיטואציה. הרשיסטים טוענים שאם המערב משקר אזי גם להם מותר לעשות זאת.

המאפיין השני של רשיזם הוא שוויון אתני בנוסח מערבי. מצד אחד רוסיה היא מדינה רב-אתנית, ואתנוסים שונים לצד קהילות דתיות שונות אינם מרגישים מאוימים. התקינות הפוליטית שעומדת בבסיסה של אידיאולוגיית הפוסט-מודרניזם תקפה גם ברוסיה. המיעוט הצ'צ'ני נהנה מזכויות יתר בדיוק כמו המיעוטים המוסלמיים בגרמניה, בבריטניה ובצרפת. גם היהודים באימפריה הרוסית הפוסט-מודרנית נהנים מאהדה ומקבלה. מצד שני ערך השוויון נשבר ברגע כשמדובר במדינות אחרות. "הגרוזינים, הארמנים, האזרים, הקזחים, ובמיוחד האוקראינים אינם שווים לנו", אומרים הרשיסטים. הם מוסיפים כי הם – במיוחד בני הרפובליקות הסובייטיות לשעבר – "נחותים מאיתנו". כלפי פנים הרשיזם הוא רב-תרבותי וגם שוויוני יחסית, אך הוא שוביניסטי וגזעני מאוד כלפי חוץ. לשם השוואה, הנאציזם הגרמני היה שוביניסטי הן פנימה והן החוצה, ואילו הרשיזם אינו בונה היררכיות פנימיות. הדבר מסביר מדוע רוב הקורבנות הרוסים באוקראינה הם, למרבה הפלא, לא רוסים אתניים. מי שאיבד את חייו במבצע הצבאי ברוסיה בדרך כלל שייך למיעוטים, כגון בורטים, טטרים וצ'צ'נים. נדיר למצוא רוסים אתניים תושבי הערים הגדולות בין כ-37,000 קורבנות של רוסיה במלחמה (נכון ל-14.7.2022). יש שיגידו כי לשלוח למלחמה את בני המיעוטים על מנת לשמר על האתנוס הרוסי בשלמותו – זוהי למעשה גזענות פנימית.

המאפיין השלישי של רשיזם הוא קוויריות. פוטין ומקורביו אינם מנהלים חיים מסורתיים עם משפחה מסורתית. בהיותם קווירים, הרשיסטים נלחמים בקוויר המערבי בכל הכוח. האליטה הפוליטית ברוסיה, שהיא קווירית ביסודה, מעלה על נס את המלחמה באידיאולוגיה הלהט"בית והקוויר המערבי נחשב לאויב של רשיזם. מאז שנת 2000 דחו מנהיגי רוסיה הצעות מערביות לכינון מדינה סובלנית לדרישות הפוליטיות והחברתיות של הקהילה הלהט"בית. פוטין עצמו אמר שכל עוד הוא נשיא הוא לא ייתן למערב להחדיר לחברה הרוסית את "הרצף של יותר מ-50 מגדרים" אשר נמצא בין גבר ואישה. רשיזם, בדומה לפאשיזם ונציונל-סוציאליזם, מחייב אויב שעליו אפשר לתלות את כל בעיות החברה, במיוחד את אלה הכלכליות. ללא אויב לרשיזם אין שום משמעות. יום ולילה התעמולה הרוסית עוסקת בדמוניזציה של האויב. ההתנגדות של רשיסטים לרטוריקה המערבית של ריבוי זהויות עשויה להסביר מדוע ההנהגה רוסית אינה מקבלת את הדרישה המערבית להיות סובלניים לבני הקהילה הלהט"בית. המאבק בקהילה נעשה גם הוא תחת עיוות של עקרון הסובייקטיביות: רשיסטים מדגישים את הייחודיות שלהם על ידי ההנגדה לקוויר המערבי.