מצא מין את מינו

מפגש רוסיה-איראן-טורקיה – משמעויות ומסרים לעולם
תמונה של סטיב
סטיב בלחסן

ימים אחדים לאחר ביקורו של הנשיא ג'ו ביידן במזרח התיכון (בישראל ובערב הסעודית), התקיים מפגש פסגה מדיני של נשיאי רוסיה, איראן וטורקיה באיראן. האם המפגש הוא מקרי או שמא רב הנסתר על הגלוי?

המפגש המשולש של ציר רוסיה-איראן-טורקיה הינו מפגש לחיזוק הקשרים הבילטרליים. הוא נועד להעביר מסר לממלכה הסעודית ולעומד בראשה, יורש העצר מוחמד בן סלמאן, וכן לשאר מדינות האזור ולמערב, שלמרות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ולמרות הסנקציות הכלכליות שארה"ב ומדינות אירופה הפעילו עליה, רוסיה נשארה חזקה ויציבה.

האיתות לממלכה הסעודית, יצואנית הנפט הגדולה שספגה מכות רבות בשנים האחרונות מצד החותי'ם בתימן, ושתיקתה של ארה"ב אל מול מתקפות אלו, הובילו את הממלכה הסעודית לחשיבה מחודשת.

בעשור האחרון הולכת וגוברת מעורבותה של רוסיה בנעשה באזורנו. יש לה אינטרסים צבאיים וכלכליים חובקי עולם, בפרט מאז בריחת ארה"ב מהמזרח התיכון והותרת הוואקום. הראייה האסטרטגית של פוטין היא ראייה של מנהיג ריאליסטי ופרגמטי מובהק, אשר גדל  והתחנך על ברכי הקומוניזם ועל יסודותיה של בריה"מ דאז. אין זה סוד שפוטין אינו סולח לקודמיו בתפקיד, אשר החלישו את אימא רוסיה ונכנעו לארה"ב ולמערב.

פוטין נמצא בשיח שוטף עם טורקיה ואיראן גם יחד, המנהלות בינן לבין עצמן את חזון הגשמת ההגמוניה האזורית. מצד אחד, הסולטן הקטן (רגי'פ ארדואן), המבקש כל העת להחזיר את תקופת המשילות והכוח העות'מאני (כתבתי על כך בהרחבה במאמר "טורקיה בוחשת בלוב"), ומצד שני, המנהיג העליון ח'מינאי המבקש ליישם הגמוניה שיעית אזורית ולהחזיר את חצי הסהר.

המפגש המדיני בין "המשולש הקדוש" רוסיה-איראן-טורקיה הוא מסר לארה"ב ולמערב, אך כאמור גם מסר לממלכה הסעודית: יש לכם על מי להישען, אנחנו כאן ונייצר הגמוניה אזורית ללא ארה"ב.

רוסיה בוחרת בעת הזו להשתמש בטורקיה ככלי ניגוח נגד ארה"ב ושאר המדינות החברות בנאט"ו, הרי אנקרה בחרה שלא להטיל עיצומים על רוסיה במלחמה עם אוקראינה, למרות חברותה בברית נאט"ו. וגם איראן, מדינת סף גרעינית, בחרה ברוסיה כבת ברית מסיבות אסטרטגיות שונות.

לסיכום, היחסים בין שלושת השחקנים המדיניים האלו אומנם ידעו עליות וירידות לאורך ההיסטוריה, אך הם מאמצים את האמרה "האויב של האויב שלי, הוא חברי הטוב", ומתאחדים מתוך אינטרס משותף ברור. הרצון העז להילחם בארה"ב ומדיניותה הוא תקיעת אצבע בעיני מדינות המערב כולן.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. כרגיל- ניתוח מצב מעניין, יחד עם זאת נסה בבקשה נסה להסביר את האינטרס המשותף של טורקיה הסונית ואירן השיעית (הירובות על ההגמוניה באזור) בציר עם רוסיה שציינת שאינו עושה שכל במבט ראשון. שכן לכאורה טורקיה וסעודיה הסוניות אמורות לשת"פהת מול אירן השייעית, ואילו אתה אולי טוען שטורקיה מעדיפה שאירן תחליש את סעודיה עד כדי כך שטורקיה תקבל את הבכורה.. נשמע כמו סדרת טלוויזיה ..

  2. מי שמתנחם כביכול בעובדה שמדובר במשטרים שצפויים להתחלף משלה את עצמו לדעתי. אני לא בטוח שהמשטרים בארצות הדמוקרטיות לא רעועים יותר

  3. אף גאון מתמטיקה או מומחה באינטליגנציה לא יכול לפתור את התעלומה איך שלושת המדינות האלה גם יריבות וגם חברות בפלונטר שלא מובן לאנשים נורמליים

    1. לשמעון דנינו
      לשלוש המדינות הללו יש אינטרס משותף במה שהייתה פעם מדינה ריבונית שנקראה סוריה.

  4. יש מי שקרא להם כאן הרעים. אבל תזכרו שכל אחד רואה את הרעים בצד האחר

  5. יש להם אינטרס כנגד המערב, שעשוי להתאחד יותר, ולשלושתם זה לא טוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עדו

מי אמר קיפוח?

על קיפוח רוב, קיפוח מיעוט ומה שביניהם