הבטחות שהופרו והבטחות שקוימו

מה היה קורה אילולא התפרקה אוקראינה מנשקה הגרעיני
תמונה של כהנא
פרופסור אפרים כהנא

עד שנות ה-90 של המאה הקודמת הייתה אוקראינה המעצמה הגרעינית השלישית בגודלה בעולם מבלי שפיתחה כלל נשק גרעיני, היא ירשה מברית המועצות שהתפרקה 4400 ראשי קרב גרעיניים (1900 מתוכם אסטרטגיים ו-2500 טקטיים וגם טילים בליסטיים בין-יבשתיים ומטוסי הפצצה). בתחילת יוני 1996 יצאו לרוסיה מאוקראינה שתי רכבות עמוסות בכל הארסנל הגרעיני שהיה מוצב על אדמתה. מהלך זה הפך את אוקראינה למדינה ללא יכולת גרעינית צבאית.

עשרים ושש שנים חלפו מאז התפרקותה של אוקראינה מהארסנל הגרעיני. בימים אלו, לנוכח המתקפה המסיבית מצד רוסיה, שנמשכת כבר למעלה משלושה חודשים, תוהים רבים באוקראינה האם היה נכון לוותר על היכולת הגרעינית הצבאית כאשר מולם ניצבת רוסיה כמעצמה גרעינית.

האוקראינים סבורים שאלמלא היו מתפרקים מהיכולת הגרעינית הצבאית, המערכה מולם כלל לא הייתה נפתחת ופני הדברים היו נראים אחרת.

מאז שהכריזה על עצמאותה וריבונותה ביולי 1990 הביעה ממשלת אוקראינה את כוונותיה להיות מדינה לא גרעינית, אך דרשה ממדינות המערב ערבויות לביטחונה ולשמירה על גבולותיה ופיצוי על העברת החומרים הבקיעים (אורניום מועשר) לרוסיה. כמו כן דרשה אוקראינה מארה"ב שתקדם מהלך לפירוק הדדי של נשק גרעיני בין ארה"ב לרוסיה.

בשנים 1992–1993 ניהלה קייב מו"מ מורכב וקשוח מול מוסקבה באשר לאי-התקפה צבאית רוסית על אוקראינה. המו"מ הסתיים כאמור בהעברת הארסנל הגרעיני לרוסיה. אוקראינה קיוותה שארה"ב תספק לה את הביטחונות – GURANTEES לכך. ארה"ב מצידה נאותה לספק לאוקראינה הבטחות בלבד – ASSURANCES. כידוע, על הבטחות פוליטיות, ובמיוחד בינלאומיות, לא ניתן לסמוך.

בספטמבר 1993, בעקבות פגישת פסגה בין נשיא אוקראינה קרבצוק ונשיא רוסיה בוריס ילצין, הצהירו המנהיגים חגיגית כי ההסכם להעברת הארסנל הגרעיני הצבאי מאוקראינה לרוסיה הושלם. ההסכם עם התחייבויותיה של רוסיה כלפי אוקראינה קרס תוך מספר ימים.

וכאן נכנסה לתמונה ארה"ב שדרשה מאוקראינה להצטרף לאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני כמדינה לא גרעינית. רוסיה הביעה את שביעות רצונה ממהלך אמריקאי זה וכך נסללה הדרך להסכם START שמטרתו הייתה פירוק נשק גרעיני חלקי בין ארה"ב לרוסיה.

ב-14 בינואר 1994 חתמו קרבצוק, קלינטון וילצין במוסקבה על הצהרה משולשת שכללה התחייבות של אוקראינה להצטרף לאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני כמדינה לא גרעינית ובו זמנית להעביר לרוסיה את הארסנל הגרעיני שברשותה.

אוקראינה דרשה מרוסיה פיצוי על העברת הארסנל הגרעיני לרבות החומרים הבקיעים: בניית כורי כוח גרעיניים למטרות ייצור אנרגיה. ומארה"ב דרשה אוקראינה ביטחונות לשמירה על ביטחונה ושלמותה הטריטוריאלית.

ארה"ב סייעה לוגיסטית לאוקראינה לפירוק שאריות הארסנל הגרעיני שנותר על אדמתה. ההסכם המשולש ארה"ב-רוסיה-אוקראינה כלל הבטחות לאוקראינה לשלמותה הטריטוריאלית ולא ביטחונות כפי שדרשה אוקראינה. פיזור הבטחות הוא דבר קל ולפיכך הצטרפה גם אנגליה להבטחות לשלמותה הטריטוריאלית ולביטחונה של אוקראינה. הבטחות אלו סוכמו ונוסחו במזכר בודפשט BUDAPEST MEMORANDUM OF SECURITY ASSURANCES, שנחתם בדצמבר 1994.

על פי מזכר ההבטחות, השלמת העברת הארסנל הגרעיני מאוקראינה לרוסיה אמור היה להסתיים ב-1 ביוני 1996, אך התחייבותה של רוסיה למתן פיצוי לאוקראינה נשמטה מהמזכר. בפברואר 1994 נפגשו פקידים רוסים ואוקראינים וסיכמו על לוח זמנים ועל פרטי העברת הארסנל הגרעיני האוקראיני לרוסיה.

בנובמבר 1994 אישר הפרלמנט האוקראיני את הצטרפות אוקראינה לאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני כמדינה לא גרעינית.

בפברואר 2014 הפר פוטין באופן בוטה ביותר את מזכר בודפשט, כבש את חצי האי קרים מידי אוקראינה וסיפח אותו לרוסיה, ובמרץ 2014 התערב צבא רוסי בסכסוך בדונבאס במזרח אוקראינה. מעורבות צבאית זו גבתה את חייהם של 14,000 אוקראינים. בפברואר השנה פתחה רוסיה במתקפה רבתי נגד אוקראינה.

אומנם קיים מיתוס שלפיו היסטוריונים לא שואלים מה היה קורה אילו, אולם לנוכח המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מתעוררת ביתר שאת השאלה מה היה קורה אילו אוקראינה לא הייתה מתפרקת מהגרעין הצבאי שהיה ברשותה ועל אדמתה? האם רוסיה הייתה תוקפת את אוקראינה כפי שתקפה ב-2014 וב-2022? אגב, שאלו פעם פרופסור להיסטוריה כיצד העולם היה נראה אילו במקום לרצוח את קנדי היו רוצחים את חרושצ'וב. הפרופסור השיב כי אין באפשרותו לדעת כיצד העולם היה נראה, אך בדבר אחד הוא בטוח: אונאסיס לא היה מתחתן עם אינה חרושצ'וב.

ארצות הברית, מצידה, לא סיפקה ערבויות לאוקראינה, אך את הבטחותיה היא מקיימת באמצעות חבילת סיוע כלכלי וצבאי בסך ארבעה וחצי ביליון דולר, שאושר לפני כחודש בקונגרס האמריקאי.

לוויתור האוקראיני על הארסנל הגרעיני יש מוסר השכל, אחד לפחות, והוא שלמדינה בעלת יכולת גרעין צבאי העומדת מול אויבים המאיימים עליה, אסור להתפרק מיכולת מרתיעה זו, לעולם. מסקנה נוספת מהתפרקות אוקראינה מיכולת הגרעין הצבאי היא שבנושאי ביטחון אל לה למדינה לסמוך על בעלי ברית, אלא עליה להשתית את ביטחונה על יכולותיה שלה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

21 תגובות

  1. תרגילים ושטיקים, הכל בסדר
    אבל תמיד לקחת בחשבון שלסמוך אתה יכול רק על עצמך
    וגם זה לא תמיד בטוח

  2. לד"ר אפרים כהנא הנכבד,
    מאמר חשוב במקום ובזמן. ברשותך אבקש להוסיף נתונים אחדים. עם קריסת בריה"מ נותר נשק גרעיני, כולל אמצעים לשיגורו, בשלוש מדינות שקודם לכן היו חלק אינטגרלי מבריה"מ: אוקראינה, בלרוס וקזחסטאן. הנשק הנ"ל היה שייך לצבא הסובייטי, כולל השליטה על המחסנים ועל קודי ההפעלה. ממילא גורמים בשלוש הארצות הללו שהיו מעוניינים לעשות שימוש בנשק גרעיני זה לא היו מסוגלים לבצע זאת. בנוסף הצבא הרוסי אשר ירש את נכסי הצבא הסובייטי דרש במפגיע את העברת נשק זה לשטח רוסיה הפדרלית החדשה. עד 1996 הושלמה העברת כלי משחית אלה לרוסיה. בעת העברת הנשק הגרעיני מאוקראינה לרוסיה, שהחלו לחשוב עליה ב- 1994, אף אחד לא היה יכול לנחש שכעבור כ- 30 שנים יתפתח עימות צבאי בין רוסיה לאוקראינה. בכל מקרה לא הייתה היתכנות לשימוש בנשק זה על ידי האוקראינים.
    עם המשפט האחרון במאמרך יש להסכים לחלוטין – שבענייני ביטחון כל מדינה חייבת לסמוך על עצמה. הדבר נכון בייחוד לגבי ישראל. עד כמה שניתן להבין אכן כך ישראל נוהגת. למדנו את הלקח מערב מלחמת ששת הימים כאשר ארה"ב התחמקה מההתחייבות שהנשיא אייזנהאואר נתן לבן גוריון לפני הנסיגה הישראלית מסיני לאחר מבצע סיני. כשבא היום וביצוע ההתחייבות נדרש, וכאשר שר החוץ אבא אבן פנה לאמריקאים שיקיימו את התחייבותם, הם ענו שהזמנים השתנו ואין ביכולתם למלא את התחייבותם. כמה ימים אחרי זה פרצה מלחמת ששת הימים שאחריה ארה"ב שינתה את מדיניותה כלפי ישראל לטובה. כל היתר כתוב בספרי ההיסטוריה.

  3. בדיחה טובה (לגבי אונסיס).
    מוסר ההשכל כאן לגבי אי ויתור על יכולת גרעינית צבאית הוא ברור ונכון.
    איך אמר רוזוולט או אל קפונה :
    speak softly but carry a big stick
    העולם הוא זירה למאבקי כוחות, תמיד היה וכנראה תמיד יהיה, למגינת ליבם של האידיאליסטים
    החולמים על אוטופיה עולמית.
    ויתור על כוח תוך הסתמכות על הבטחות ומתוך הנחה שדברים לא ישתנו, זו איולת.
    אם להסתכל על המצב באוקראינה היום, בראיה ריאליסטית ולא בשיפוט מוסרי כל שהוא, המסקנה
    היא שזלנסקי גרם אסון נורא לעמו ולארצו ובמובן מסויים חזר על הטעות של 1994 . הוא לא למד
    שארה"ב הבטיחה אבל לא הבטיחה לקיים, וללא חיילים אמריקאים על אדמת אוקראינה אין למדינה
    זו סיכוי. הדוב הרוסי נחוש, פצוע ככל שיהיה, והמערב – החמוש גרעינית – אינו רוצה במלחמת עולם שלישית.

    1. לאביבה
      את צודקת לחלוטין בהנחתך שזלנסקי גרם לאסון נורא לעמו. כנראה שזלנסקי הוא בעצם בובה שמופעלת על ידי אינטרסנטים שלא אכפת להם מהעם האוקראיני. ברור שרוסיה, למרות הקרבנות שלה תצא וידה על העליונה. הטלת הסנקציות על ידי המערב על רוסיה למעשה הזיקה מעט מאד לרוסים. מי שחטף מהסנקציות האלה הוא דווקא המערב. ראה עליית מחירי הנפט, המחסור בגז במערב אירופה והאינפלציה שהחלה להשתולל במערב.

  4. מאמר מצויין, שממחיש היטב את המסקנה של כהנא, ש״אל לה למדינה לסמוך על בעלי ברית, אלא עליה להשתית את ביטחונה על יכולותיה שלה״.

  5. מאמר מצויין, עם מסקנות ברורות. לא מסכימה עם מה שכתבו קודמי לגבי זלנסקי. האם היה עליו להיכנע מראש ?

    1. לדפנה
      כן. היה עליו להיכנע מראש. אין טעם לצאת למלחמה ביחסי כוחות כאלה. ובשביל מה?
      זלנסקי פועל למען אינטרסים מסוימים שקשורים עם שוק האנרגיה באירופה.
      אנא שימי לב לתפקידו של מר האנטר ביידן בסאגה הזו.

      1. יתכן שהטעות של זלנסקי היתה בהתעלמות מענייני ה"כבוד" של פוטין הנרקסיסט:אילו היה מרכך את ההצטרפות לנאט"ו אולי לא היה "מאלץ"את כבוד הצאר להגיב בזעם.

    2. צריך להפריד כאן בין שאלות אידיאולוגיות לבין ניתוח מציאותי.
      מבחינת המציאות מדובר היה בפוטין וברוסיה והמשך המלחמה מ- 2014. בתמונה הגדולה מדובר בעימות
      בין שתי מעצמות רודניות (סין ורוסיה) לבין מדינות המערב החופשי ובראשן כמובן ארה"ב. סין מחכה לטרוף
      את טייוואן ופוטין אינו מוכן שאוקראינה תיפול לידי המערב. אנחנו – אידיאולוגית – כמובן בצד המערב, אבל
      בריאל פוליטיק המערב אינו רוצה בעימות צבאי ישיר עם הרודנים, אך שמח שהאוקראינים מתישים את רוסיה.
      זלנסקי הוא בובה של ארה"ב, בדיוק כמו שינקלביץ 8 שנים קודם לכן היה בובה של רוסיה. זלנסקי לא
      העריך נכון את המצב, או הימר ביודעין כי רצה להישאר בשלטון. כך או כך הוא אחראי למוות ולהרס של ארצו
      כי אילו התפטר והניח לבובה רוסית לבוא במקומו, כל זה היה נמנע. לאור (או לחושך) נחישותו של פוטין והימנעות המערב מעימות ישיר, אוקראינה גם מקבלת את המלקות, גם אוכלת את הדגים המעופשים וגם תגורש בסופו של דבר (כל' רוסיה תשתלט).

  6. מאמר מצויין אפי. אכן מוסר השכל שגם עתידנו הבטחוני הכלכלי ואיגום אסם המזון של מדינת ישראל
    תלוי אך ורק בנו.
    אני חושב , שלאחר שנים רבות של שלום עם ירדן ומצרים אנחנו עדין לא רואים את תרומת השלום להיקפי המסחר הכלכליים והתיירותיים בין המדינות.

  7. חברים טובים יותר חשובים מכלי נשק טובים.
    מדינות לא יכולות לסמוך רק על עצמן, זו למשל התובנה של פינלנד ושבדיה.

  8. מזכיר לכם שהאמריקנים לא קיימו הבטחות לאפגניסטן, לכורדים, לאופוזיציה הסורית, ועוד

    1. לאורי
      האמריקאים לא קיימו הבטחה נשיאותית לישראל – הם לא פתחו את השייט לאילת ב- 1967 כפי שהתחייבו כשהכריחו את ישראל לסגת מסיני ב-1957.

  9. לנתי,

    ראיתי פעם כרזה על אוטובוס בלונדון ועליה כתוב:

    The politician: I promise to promise everything.

  10. ואני אומר – אל תחבור למי שלא קים הבטחה או למי שלא קים הבטחה אפילו לאחרים

  11. רוב המדינות המשמעותיות הן פחות או יותר דמוקרטיות. מידי פעם השלטון מתחלף. והתחייבות של שליט אחד לא תמיד מקויימת על ידי מי שמחליף אותו שבא מכיוון שונה בקשת הפוליטית

    1. לפקיסטן אסור להחזיק בנשק גרעיני, כך גם להודו. שתי מדינות אחו הן מדינות גרעיניות דה-פקטו ואינן מוכרות במדינות בעלות נשק גרעיני.

  12. גם אם לאוקראינה היה נשק גרעיני היא לא היתה מפעילה אותו. אם היתה עושה בו שימוש היתה הרי נמחקת מיד מכדור הארץ על ידי הרוסים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

חוק הנאשם

מדוע חוק הנאשם בפלילים אינו סביר ואינו ראוי