החזון הכלכלי מלפני 80 שנה התממש

בין ה-1 ליולי ל-22 ביולי 1944 התכנסו בברטון וודס בניו האמפשייר 730 נציגים של 44 מדינות שהיו חלק מבעלות הברית שנלחמו במלחמת העולם השנייה. מטרת הכנס הייתה לדון בהקמת המערכות הכלכליות, המוניטריות והמסחריות שעתידות היו להתקיים בעולם שאחרי המלחמה.

המטרה האסטרטגית העיקרית של הדיונים בברטון וודס הייתה להבטיח מציאות כלכלית גלובלית שתאפשר מסחר בין-לאומי באמצעות קיומם של שערי חליפין בין-לאומיים. אלו נוצרו על ידי הצמדת שערי המטבעות של המדינות המשתתפות לדולר האמריקניף, והדולר עצמו הוצמד לזהב במחיר של 35 דולר לאונקייה. מהלך מוניטרי זה נועד להבטיח יציבות כלכלית, בתקווה שזו תמנע את הבעיות הכלכליות שנוצרו בעולם במהלך שנות ה-30 של המאה העשרים, אשר אופיינו בפרוטקציוניזם כלכלי ומכסי מגן. נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט בעצמו אמר בפתיחת הוועידה: "שיתוף פעולה בין-לאומי בעניינים כלכליים יגביר את היציבות של הסדר העולמי, הבריאות הכלכלית של כל מדינה היא עניינה של כל אחת משכנותיה, הקרובות והרחוקות."

נוסף להחלטות המוניטריות הוחלט על הקמת מוסדות כלכליים בין-לאומיים, שאמורים היו למנוע מתחים כלכליים שעשויים להוביל לעימותים צבאיים נוספים, וזאת לאחר הלקחים שנלמדו משתי מלחמות העולם. לשם כך הוחלט על הקמת הבנק העולמי לפיתוח (היום חלק מהבנק העולמי) ועל הקמת קרן המטבע הבין-לאומית.

לאחר ירידת מסך הברזל בין הגוש המזרחי לגוש המערבי, התשתיות שהוקמו בברטון וודס הפכו לבסיס להקמת מבנים פוליטיים נוספים שנועדו לשמר את היציבות הכלכלית בעולם כולו ובפרט באירופה המחולקת. כך ב-1951 הוקמה קהילת הפחם והפלדה האירופית, כדי לאגד את המשאבים של שש מדינות אירופיות. קהילה זו הובילה בהמשך להקמת הקהילה האירופית הכלכלית ב-1957 ולהקמת סוכנות האטום האירופית.

במהלך שנות ה-80 וה-90 הלכה והתרחבה הקהילה האירופית וננקטו עוד ועוד צעדים פוליטיים וכלכליים שעיקרם יצירת אינטגרציה פוליטית-כלכלית בין חברות האיחוד. המניע לאינטגרציה זו היה קודם כול פוליטי, קרי מניעה של היווצרות מתיחויות בין המדינות השונות באירופה ורצון ליצור אזור כלכלי עם סחר ותנועה חופשית, שגם היא תתרום לחיזוק כלכלי של המדינות החברות.

ואכן גישה פוליטית זו הוכיחה את עצמה במידה רבה. מאז 1945 לא התקיימו כל עימותים צבאיים וכלכליים בין מדינות אירופה. יתרה מזאת, ב-2004 הורחבה הקהילה האירופית כאשר קיבלה עוד 11 מדינות חברות, כגון פולין, סלובקיה, צ'כיה וקפריסין. גם הפרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי עברה בצורה חלקה, ואף מדינה אחרת לא פרשה אחריה. כיום האיחוד האירופי הוא איחוד פוליטי-כלכלי אינטגרטיבי עם מוסדות וגופים פוליטיים.

הפלישה של רוסיה לאוקראינה ב-2022 הייתה האירוע הצבאי המשמעותי ביותר באירופה מאז סיום מלחמת העולם השנייה. לראשונה הועמדו למבחן היחסים בין המדינות השונות החברות באיחוד האירופי על רקע ההשלכות הכלכליות כבדות המשקל של המלחמה, כגון אספקת הגז הרוסי לגרמניה, אשר מהווה 40% מסך הגז הנצרך בגרמניה, אספקת הנפט מרוסיה למדינות אירופה השונות והיחסים הכלכליים בכללותם עם רוסיה.

המלחמה גם פגעה כלכלית בכל העולם, משום שבעקבות הסנקציות הכלכליות שהוטלו על רוסיה מטעם ארצות הברית, בריטניה, קנדה ואוסטרליה, חברות בין-לאומיות רבות השעו או הפסיקו את פעילותן עם רוסיה. כמו כן המצור שהוטל על נמלי אוקראינה, ובראשם אודסה, פגע בייצוא החיטה לעולם כולו, אשר ממילא סובל זה זמן רב משיבושים בשרשראות האספקה העולמיות בשל מגפת הקורונה.

על רקע ההתרחשויות הכלכליות המשמעותיות עלתה וצצה השאלה: האם הבריתות הפוליטיות שנוצרו עוד במאה שעברה יחזיקו מעמד לאור האינטרסים השונים של המדינות השונות, בייחוד באירופה?

שלושה חודשים לאחר הפלישה הרוסית, כאשר דומה שלא נראה שיש סוף קרוב למלחמה, הרי שהאיחוד האירופי מאוחד מתמיד בתיאום ובפעילותו הפוליטית והכלכלית כנגד הרוסים. אף מדינה מהאיחוד לא ביקשה לפרוש, אף מדינה לא ביקשה להעביר הצעת החלטה שנוגדת את הקונצנזוס הכללי ואף מדינה לא שברה או ניסתה לשבור את הסנקציות.

לכן דומה שניתן לומר בפה מלא כי החזון של 730 האנשים נציגי 44 המדינות של בעלות הברית שהתכנסו בברטון וודס ביולי 1944, התממש באופן חיובי ביותר, אף שאיש לא האמין שיחזיק מעמד 80 שנה לאחר מכן. המוסדות שהוחלט על הקמתם קיימים ופועלים, ומעבר לכך ברטון וודס שימש כתשתית הרעיונית להקמתם של מסגרות וארגונים רבים שכל תכליתם הייתה לנסות למנוע עוד מלחמות וסכסוכים בהיקפים דומים למלחמות העולם. נקווה כי זה יהיה הכיוון גם בהמשך.