עליית הפופוליזם בדמוקרטיות

בעקבות ההישג של מארין לה פן בבחירות בצרפת
תמונה של מרדכי
ד"ר מרדכי לוי

צהלות השמחה שנשמעו במחנה של מארין לה פן, נציגת הימין הפופוליסטי בצרפת, מיד עם פרסום תוצאות הבחירות לנשיאות, לא אמורות להפתיע אף אחד. אמנם עמנואל מקרון, הנשיא המכהן, זכה בכהונה נוספת, אבל העובדה שמועמדת שדוגלת במדיניות של שנאת האחר הצליחה לזכות ב-41% מקולות הבוחרים, ועוד במדינה שחרתה על דגלה את ערכי החירות, השוויון והאחווה – זהו הישג לא מבוטל שאמור להטריד את חסידי הדמוקרטיה הליברלית ולאותת שמשהו עובר על אומת ה-Tricolore.

עד לאחרונה נראה היה שהדמוקרטיה הליברלית היא הדגם הטוב ביותר לארגון של חברה ומדינה. אזרחים ברחבי הגלובוס אימצו בזרועות פתוחות את השיטה הפוליטית שמשלבת כלכלה חופשית וזכויות האדם וראו בה דרך להגשמה עצמית ולחיים טובים יותר. יחד עם זאת, בעשרים השנים האחרונות החלו לצוץ סדקים בשיטה עם עלייתם של מנהיגים פופוליסטים, ומתקבל הרושם כי הדמוקרטיות חוֹווֹת משבר אידאולוגי. תמיכתו של הציבור בכללי המשחק הפוליטיים ובעיקר ברעיונות הליברליים נחלשה, עד לכדי עוינות הולכת וגוברת שמופנית אל הממסד הפוליטי. במובן זה צרפת אינה מקרה יוצא דופן – בארצות הברית נבחר דונלד טראמפ, נשיא שבז לנורמות הדמוקרטיות, בפולין והונגריה עלו מנהיגים שהחלו לפעול נגד המוסדות הנבחרים והתקשורת החופשית, באוסטריה, בספרד וביוון כוחן של מפלגות הימין הפופוליסטי מתחזק, ואפילו בגרמניה ובהולנד, שנחשבות לדמוקרטיות מבוססות, יש מגמה של התחזקות המפלגות הקיצוניות.

לאורך המאה ה-20 רמת החיים במדינות הדמוקרטיות עלתה בקצב מהיר והן נהנו מפריחה, משגשוג ומיציבות כלכלית. כל עוד מציאות זו נשמרה, הציבור הביע אמון בשיטה הדמוקרטית ובמוסדות הנבחרים. אולם תחושות של כעס כלפי הממשלות וחוסר אמון כלפי המערכת הפוליטית נרשמו כאשר העלייה ברמת החיים נבלמה, בין היתר בגלל השינויים של הכלכלה הגלובלית. הפגיעה הקשה ביותר הייתה במעמד הביניים ובציבור הפועלים – זהו הציבור שנאלץ להתמודד לבדו עם אובדן מקומות עבודה, יחד עם מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית שהותירה אותו עם הרבה ערכים נאורים מצד אחד אבל ללא סיוע ממשלתי מהצד השני. כך התפתחו תחושות קשות של כעס ומיאוס ממקבלי ההחלטות, והן החלו לעלות אל פני השטח ולהזין את המערכת הפוליטית.

השינויים הכלכליים מלווים בשינויים דמוגרפיים בשל הנהגת מדיניות ההגירה החופשית ופתיחת הגבולות למהגרי עבודה ולפליטים. כניסתם של מהגרים אל המדינות הדמוקרטיות הגבירה את החיכוך בין קבוצות תרבות שונות. מראה שונה, לבוש שונה, מנהגים שונים או דת שונה מעצימים את תפיסת האיום מצד האוכלוסייה המקומית, שמרגישה שהזהות הקולקטיבית שלה בסכנה. יתרה מכך, אותן קבוצות מיעוט לא רק שביקשו הכרה סמלית בזהותן השונה, אלא הוסיפו תביעה לחלוקת משאבים שוויונית יותר. אם כך לא פלא שהתפתחה המגמה של התחזקות הכוחות הלאומיים, שכן כוחה של הזהות הלאומית הוא בהשראת ביטחון ותחושות שייכות לאוכלוסייה המקומית הכמהה לקרקע יציבה ומשמעות.

כאן נכנסים השחקנים הפופוליסטים, שמצליחים לתרגם את תחושות הכעס והתסכול של הציבור לאלטרנטיבה פוליטית חדשה ורעננה המשווקת כהיפוכן של המפלגות הוותיקות. מארין לה פן, דונלד טראמפ, ויקטור אורבן או אנדז׳יי דודה, לכולם אותה משנה פוליטית: חלוקת החברה לשני מחנות – העם לעומת האליטה, עוינות כלפי המוסדות הפוליטיים ושלילת הלגיטימיות שלהם, טיפוח רגשות גאווה לאומיים, עוינות כלפי קבוצות מיעוט אתניות והגדרתן כאויב, הצגת פתרונות פשוטים לבעיות פוליטיות מורכבות ועוינות לערכים הדמוקרטיים הליברליים. בניגוד לאידאולוגיות המסורתיות, המבקשות לתקן את האדם והחברה, הפופוליסטים מעוניינים לתקן את השיטה הדמוקרטית, שלטענתם מונעת את הגשמת רצון העם האמיתי.

גם אם נניח שהפופוליסטים מוליכים שולל את הציבור ומציעים נקודת השקפה פשטנית של החברה, תהיה זו טעות להתעלם מכוחם ולא פחות חשוב מהבעיות שהביאו לעלייתם. במישור החוקתי יש הכרח לעגן את כללי המשחק ולהבטיח את השיטה הדמוקרטית, כדי למנוע את נסיגת המשטר אל עבר מאפיינים אוטוקרטיים. במישור החברתי יש לגלות רגישות כלפי הציבור שנפגע ולהכיר בצרכים הסמליים שלו לא פחות מהצרכים החומריים – וזה הדבר שעמנואל מקרון הבטיח לעשות מיד לאחר זכייתו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. שאלה להבהרה
    פרטת נכונה את מרבית הכשלים של הדמוקרטיה הליברלית פרוגרסיבית ויכולתה להוסיף גם את אלימות והטרור
    המוסלמי המאיים בתוך צרפת, שלא לדבר על האנטישמיות הגוברת, שהביאו חלק ניכר מהציבור הצרפתי למאוס בשיטה. ואם הבנתי נכונה אתה מזהיר מפני ההצעות לתיקון הנתפסים "פופוליזם ולאומנות" בקונטציה שלילית
    אני תוהה האם הרגשת הצורך לשמר את התרבות הצרפתית ולהימע מרב- תרבותיות שללא ספק ניכשלה באופן מוחלט בקרב כול מדינות האיחוד האירופאי (כולל הסקנדינביות!!) היא כול כך מסוכנת עד כדי שלילתה?

    1. ד״ר שניר היקר, אנסה להשיב למרות שאני חושש שלא הבנתי לגמרי את שאלתך.
      ברמה החוקתית אני בהחלט חושש משינוי כללי המשחק הפוליטיים מצד מנהיגים פופוליסטים, שאמנם משתמשים ברטוריקה של רצון העם, אבל המוטיבציה העומדת מאחורי יוזמות החקיקה, היא שאיפה לשלטון בלתי מוגבל.
      ברמה התרבותית אני סבור שכרגע אין תחליף לזהות הלאומית מבחינת היכולת שלה ליצור שייכות ואמצעי מלכד של החברה. תגובות שליליות של זעם, אלימות, ותסכול משקפים חשש מפני אובדן זהות ופגיעה בכבוד, לא פחות מאשר חשש מפני אובדן מקום עבודה, וניתן לראות שהזהות הגלובלית או במקרה של צרפת הזהות האירופית לא ממש ממלאת את הצורך של האדם להרגיש שייך למקום, אל העבר או אל עתיד משותף.

      1. מורדכי – הבנתי ותודה להארותיך. ועדין אני תוהה מה יכול לתקן את כשלי הדמוקרטיה/ הליברלית/ פרוגרסיבית אם לא מחאת הציבור הנחשב "פופוליזם" במובן הנגטיבי אף שהוליד את המהפכה הצרפתית

  2. מאמר נהדר
    כולם מתלהבים מנצחונו של מקרון
    לא שמים לב למה שמתרחש מתחת לפני השטח ומי בעצם הגיעה להישג גדול משל מקרון
    ועוד יותר לא שמים לב לגורמים שהביאו לכך
    וגם לא לכך שזוהי תופעה עולמית

  3. מציאות מפחידה ממש. ואם נסתכל קרוב גם בישראל הינו בדרך לשם.

  4. לד"ר מרדכי לוי הנכבד,
    תודה על מאמר אקטואלי אשר נוגע בעצם בתהליך שהחל בשלהי המאה העשרים והתעצם בעשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת. עוד לפני כ-200 שנים מלומד אנגלי בשם תומס מלתוס פרסם תאוריה שעל פיה בני האדם בעולם מתרבים בקצב הרבה יותר גדול מאשר צמיחת מקורות המזון (חקלאות). במחצית המאה העשרים החלו להיכנס לשימוש בני האדם מזיני הקורט ואנטיביוטיקה. עם זאת עוד התעצם ריבוי האוכלוסייה בעולם אבל לעומת זאת בשל סיבות אקולוגיות וזחילת המדבר ייצור המזון המשיך לפגר אחרי ריבוי האוכלוסייה. משלהי המאה העשרים ועוד יותר בעשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת התעצמה תופעת הגלובליזציה שמשמעותה הייתה יותר חופש של תנועת מוצרים, בני אדם, הון ותרבות. כיוון שהמדינות העשירות הטילו מגבלות על כניסת מהגרים מהארצות העניות. התפתחה תנועה בלתי חוקית של מהגרים את הארצות המפותחות. כך החלו להצטבר בארצות המפותחות שבהן הונהגו משטרים דמוקרטיים-ליברליים ריכוזים של עשרות מיליוני מהגרים שהחלו לשנות את התרבות החברתית-כלכלית בארצות המפותחות. כך זה בצפון אמריקה ובמערב אירופה. אחת התופעות הקרדינליות שהתפתחה בארצות המפותחות היא הרעת תנאי המחיה של השכבות הנמוכות והעניות במדינות הללו. לעומת זאת תנאי המחיה של השכבות הגבוהות לא השתנו בשל האופי הליברלי של המשטרים בארצות הללו. התוצאה – התמרמרות שהלכה והתעצמה בקרב עשרות אחוזים מהאוכלוסייה בארצות המפותחות ומכאן הדרך לתופעות שמתאר ד"ר מרדכי לוי במאמרו החשוב קצרה ועוד יותר מתקצרת עם חלוף הזמן.
    אין בעניין זה בשורות טובות לעתיד. כך בארה"ב, בבריטניה, בצרפת, בגרמניה ואפילו בסקנדינביות ועוד. כך גם ברוסיה וזה מהווה חלק מהגורמים שהביאו לפרוץ פלישתה לאוקראינה. בישראל השכילה הממשלה לבנות מחסום מצוין בגבול עם מצרים כך שההגירה הבלתי חוקית משם אל תוך ישראל פסקה. לסיכום – התהליך שד"ר מרדכי לוי מתאר במאמרו צפוי להתמשך ואף להתעצם. ראוי שמי שמנהלים את מדינת ישראל יפנימו את מה שמתחולל בעולם המפותח וידעו לגבש מנגנוני הגנה בהתאם.

  5. ניסיון החיים שלי כמו גם ההיסטוריה מלמדים אותנו כי ההמונים תמיד מחפשים ממש מישהו שיגיד להם איך לחשוב ומה לעשות ויעודד התלהמות קולקטיבית.

  6. העובדות מראות כי ככל שהמשטר פחות דמוקרטי ושיטותיו יותר פופוליסטיות דווקא השכבות העניות שלא נהנות מפירות המדינה, תומכות במנהיג בעיניים עוורות

  7. מאמר מעניין. אבל על נקודה אחת אני רוצה לחלוק. ברוב הארצות המתקדמות חסרות ידיים עובדות ולא ההיפך

    1. מר זיו שלום, בחלק אחד של דבריך אני מסכים: במקצועות הפשוטים אכן חסרות ידיים עובדות, וזה הבסיס להגירת העבודה אל המדינות המפותחות. זוהי ההגירה המאיימת על הזהות המקומית והיא מעוררת כעס מצד האוכלוסייה המקומית (״הסודנים הן סרטן..״). אבל, נתוני הכלכלה העולמית מראים כי בשנים האחרונות מאות אלפי מקומות עבודה בעיקר בענף התעשייה והייצור אבדו במדינות המפותחות לטובת מפעלים במדינות המתפתחות. התוצאה היא שמעמד הביניים הוא זה ששילם את מחיר הגלובליזציה, ניתן לראות זאת ב״גרף הפיל״ של ברנקו מילנוביץ. הכעס המזין את הפופוליזם מגיע בעיקר ממעמד זה, ראה לדוגמא את תומכי דונלנד טראמפ מהמערב התיכון.

  8. השאלה הגדולה היא מי מקור הבעיה. המנהיגים שדוחפים לפופוליזם, או האזרחים שבוחרים את המנהיגים הללו

    1. מר לידר שלום,
      השאלה במקומה, אבל היא נכונה לכל מערכת יחסים בין מנהיג למונהגים.
      הפופוליזם הוא סגנון פוליטי של מנהיג המנצל מציאות מסויימת, ומעביר את מסריו באופן ״מנחם״ ומשכנע לציבור המתאים. ניתן לומר שבכל חברה יש פוטנציאל מוגבל של מצביעים פופוליסטיים. לדוגמא, בארצות הברית הפוטנציאל הוא סביב ה 50% (אולי מספיק כדי שטראמפ ינצח אבל לא לסחוף את כל הציבור), באקוואדור הפוטנציאל יכול להגיע ל 80% מהמצביעים. ובישראל? אשאיר את ההערכה לקוראים..

  9. הבעיה היא שהכלכלה החופשית פוגעת ביותר ויותאר אנשים. גם במדינות דמוקרטיות וליברליות חייבים לחתור ליותר שיוויון ולא לאפשר פערים כלכליים קיצוניים שהם מרור הבעיות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של גדעון

הפתעה שלא הייתה

החלטות שגויות של הדרגים המדיני והצבאי ערב המלחמה