הברק לא היכה פעמיים

בליל ה-21 באוגוסט 1968 פלש צבא ברית המועצות לצ'כוסלובקיה כשאליו נלווים כוחות מצבאות פולין, הונגריה, מזרח גרמניה ובולגריה. היה זה כוח בסדר גודל עצום שכלל כ-200,000 חיילים וכ-2,000 טנקים. השם שניתן לפלישה זו היה "מבצע דונאי".

פעולת הפתיחה של המבצע כולו הייתה מקורית ונועזת: ברית המועצות שלחה 100 סוכנים חשאיים שהוסווו כתיירים, בטיסה "תמימה" כביכול מברית המועצות אל שדה התעופה הבין-לאומי של פראג. סוכנים אלו, שבמטענם האישי הוסלק נישקם, השתלטו בתוך דקות וללא כל התנגדות על שדה התעופה כולו. בתוך דקות החלו לנחות בשדה כמויות של מטוסי תובלה סובייטיים מדגם אנטונוב 12 שנשאו כוחות מוטסים וכלי רכב משוריינים, ואלו המשיכו משם היישר לעיר פראג וביצעו בה את משימתם, קרי החלפת שלטון. המהלך כולו בוצע במהירות ובהצלחה מרשימה, בעיקר משום שההתנגדות בצ'כוסלובקיה הייתה עממית ופאסיבית ולא נשאה כל אופי אלים. אפילו הצבא הצ'כוסלובקי נותר סגור ונצור במחנותיו בהנחיית ממשלתו.

בשבועות האחרונים מיקדה את תשומת ליבם של רבים בעולם תמונת שרידיו של מטוס התובלה הגדול בעולם "אנטונוב 225", שצולם לאחר שהותקף בשדה התעופה הבין-לאומי ע"ש אנטונוב, הממוקם בעיירה הוסטומל שמצפון מערב ובסמוך לעיר הבירה קייב.

אך רבים אינם יודעים שבדיוק בשדה התעופה הזה, הידוע במסלוליו הארוכים, החלה תכנית הפלישה שהייתה אמורה להחליף את השלטון בקייב בתוך יום-יומיים בלבד, בדיוק כפי שעשו הרוסים ובני בריתם בשנת 1968 ובהצלחה רבה בפראג. כפי שניווכח מיד, לא היה שום דמיון או הלימה בין שהתרחש ב-1968 בפראג לבין מה שהתרחש ובעיקר השתבש ביום ה-24 בפברואר השנה בשדה התעופה הבין-לאומי ע"ש מתכנן המטוסים הנודע אולג אנטונוב.

מי ששיבש את התכנית הרוסית ולמעשה מנע ממנה להצליח היו ארגוני המודיעין של ארצות הברית ובריטניה, שעלו על התכנית מבעוד מועד ומיהרו לעדכן את האוקראינים בפרטיה. אלו האחרונים מיהרו לפנות בחשאי משדה התעופה את לוחמי המשמר הלאומי, שלפי התכנית הרוסית היו אמורים להיתקף ראשונים. מיד לאחר מכן היו אמורים להגיע מסוקי תקיפה רוסיים, אחריהם מסוקים נושאי גייסות וכוחות מיוחדים. אחריהם ולאחר גמר ההשתלטות המלאה על השדה היו צפויים לנחות במקום מטוסי תובלה כבדים רבים, שהיו אמורים להנחית את הכוחות כדי שינועו במהירות אל העיר הסמוכה קייב. במבחן המציאות המודיעין המוקדם האמריקני-בריטי התברר כמדויק להפליא והלוחמים האוקראינים, שהתארגנו מבעוד מועד בהתאם, הצליחו להפתיע את הרוסים ולרסק לחלוטין את תכניתם ואף גבו מהם מחיר כבד הן בדם והן בציוד, בעיקר מסוקים ומטוסי תובלה.

אני מתקשה להבין מה עבר במוחם של הרוסים (חוץ מזלזול מוחלט ביכולות הלחימה והמוטיבציה של הלוחמים האוקראינים) שגרם להם לחשוב שמה שעבד לפני 54 שנים, כמעט בתנאי מעבדה אופטימליים לחלוטין, ינחל שוב הצלחה, והפעם בתנאי פתיחה שונים לחלוטין. עם זאת, כשבוחנים את ההתנהלות של הצבא הרוסי עד כה, מלוחמי השטח והרמה המקצועית המביכה והמוטיבציה הנמוכה שמאפיינת אותם, דרך התכניות המבצעיות המוזרות למדי ועד דרגי הפיקוד הבכירים, שככל הנראה מנותקים מהקורה באמת בשטח, הרי שכל אלו מתיישבים היטב גם עם פעולת הפתיחה הכושלת. שרידיהם המפוחמים של המשתתפים בפעולת פתיחה זו פזורים עתה לאורכו ולרוחבו של שדה התעופה אנטונוב, שדה שידע ימים יפים יותר בעת שהיה בבעלותה של חברת אנטונוב, יצרנית סדרה מגוונת ומוצלחת למדי של מטוסי תובלה.

אני מבקש לייחד כמה מילים על אופן תפקודם החריג למדי (לפחות בעיניי) של ארגוני המודיעין – זה של ארצות הברית ובמיוחד זה של בריטניה. יש להניח שבשל ערפל הקרב ובעיקר בשל דיסאינפורמציה הרוסית, ועל מנת לסייע בידי האוקראינים, הארגונים הללו נכנסו במודע לנישה אזרחית לחלוטין, והם משחררים כמעט על בסיס יומי "עדכונים לעיתונות" ולמעשה לעולם כולו, עדכונים הכוללים תמונת מצב עכשווית מהשטח, מגמות ותכניות של הצבא הרוסי, שיעורי אבדות, וכל זאת לעיתים במחיר של סיכון חשיפת מקורותיהם. לזכותם של גורמי מודיעין אלו יש לומר שברוב המקרים המידע שחשפו והפיצו התגלה בדיעבד כמדויק.

באשר להמשך הלחימה באוקראינה, אין לי ספק שהימים הקרובים יהיו מכריעים, משום שפוטין משווע להישג מהותי שיוכל לנופף בו ביום ה-9 למאי, המועד שבו נחגג מדי שנה ברוסיה ברוב פאר והדר הניצחון ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה", היא מלחמת העולם השנייה. על כן להערכתי, כפי שכבר ציינתי בעבר, ככל שיקרב מועד זה והדשדוש הרוסי בשטח יימשך, יגבר מאוד הסיכוי שפוטין ינחה את צבאו לעשות שימוש בנשק שובר שוויון, קרי נשק כימי או אף גרעיני טקטי.