הרוסי לא הפך את עורו ואת חברבורותיו

המערכה באוקראינה מלמדת שאין חדש ברוסיה
תמונה של דגני
ד"ר יצחק דגני

אין בעולם עוד מדינה כמו רוסיה, שהמשטר בה התהפך ארבע פעמים במשך כשבעים שנים. במשך כשלוש מאות שנים עד 1917 שלטו ברוסיה מלכים מבית רומנוב ונספחיהם, שנקראו "צארים". הם שלטו באכזריות בולטת, ואת עבודת הדיכוי של כל התנגדות לשלטונם ניהלה משטרה חשאית שנקראה "אוכראנה". אכזריות, שחיתות, דיכוי מיעוטים ומעמדות נמוכים בימי הצארים עברו את כל הקווים האדומים. במלחמת העולם הראשונה התחוללה ברוסיה מהפכה. משטר הצארים חוסל. מנהיג בשם אלכסנדר קרנסקי ניסה להקים בה משטר אחר.

לאחר תקופה קצרה שבמהלכה נרצחו מאות אלפים מקרב המעמד שניהל את המונרכיה הצאריסטית, שוב התהפך שם השלטון. החבורה הקומוניסטית שהדיחה את הצאר תפסה את השלטון והקימה בשנת 1922 דיקטטורה של הפרולטריון. את השם והאידיאולוגיה שהקומוניסטים בחרו למדינתם "המציא" חוזה המדינה הסובייטית קרל מרקס. הוא היה הוגה דעות גרמני שנמלט ממולדתו וחי עד מותו בבריטניה. הקומוניסטים ייסדו משטרה חשאית שנקראה "צ'קה", שאף היא דיכאה ביד רמה ואכזרית כל התנגדות למשטר – הפעם המשטר הקומוניסטי – ממש באותן שיטות ולפי אותה פרקטיקה שהפעילה ה"אוכראנה" של הצארים. כעבור כמה עשרות שנים קרס הקומוניזם ברוסיה, וב-1991 קם במקומו משטר רפובליקני-פדרטיבי במדינת ענק זו.

אם כן ארבעה סוגי משטרים התחלפו ברוסיה בין העשור השני לעשור התשיעי של המאה העשרים, ועל פי הרקע האידיאולוגי-פוליטי השונה שלהם היה על המדינה להתנהל על פי פרקטיקות שונות. אלא שאופן ההתנהלות הבין-לאומית של כל המשטרים הללו היה דומה להפליא. במדיניות הפנים אכן היה שוני רב בין תקופות והתנהלות המשטרים השונים. אבל במדיניות החוץ ניתן להבחין באותו דפוס התנהלות בסיסי אצל הצאריסטים, הקומוניסטים והרפובליקנים. כל המנהיגים ברוסיה המלוכנית, הקומוניסטית או הרפובליקנית שאפו להרחיב את גבולותיה, להשתלט על עמים אחרים, להקים אימפריות ולנצל את השטחים והעמים שנכבשו על ידם, בדומה לניצול שניצלו בריטניה, צרפת, פורטוגל, ספרד או בלגיה את האימפריות שלהם.

בעבר הרחוק שלטו המונגולים על מזרח אירופה. עם נסיגתם מזרחה הפך השטח שממערב להרי אוראל ועד לאזורים שכיום ממוקמות בהם המדינות בלרוס ואוקראינה, לחבל ארץ שהשליטה בו התפזרה בין מאות משפחות אצולה. בחלוף הזמן התפתחו אלה למעמד פיאודלי, שהיווה בסיס למשטר המלוכני ברוסיה. ב-1613 השתלטה משפחת רומנוב על מוסקבה וסביבותיה הקרובות והרחוקות ובניה הקימו בית מלוכה שמשל במדינה, בהרכבים שונים, עד 1917. הצאר פיוטר הראשון (הגדול) עלה לשלטון ב-1682. הוא ניהל מלחמות בכל הכיוונים הגיאוגרפיים והיה הראשון שהקים אימפריה של ממש. ב-1762 תפסה את השלטון יקטרינה השנייה (הגדולה), שהייתה בעצם נסיכה גרמנית שנישאה לנסיך הכתר מבית רומנוב. יקטרינה המשיכה לנהל מלחמות לכל עבר. בהנהגתה הגיעה רוסיה לים השחור, סיפחה את חצי האי קרים ואת השטח שמוכר כיום כמדינת אוקראינה, ועוד שטחים רבים באסיה ובצפון מערב אירופה. יקטרינה השנייה הלכה לעולמה ב-1796. הצארים שמלכו אחריה המשיכו לנהל מלחמות ולהרחיב את שטח מדינתם. הם כבשו את צפון יבשת אסיה, הגיעו לאוקיינוס השקט ונכנסו לסדרת עימותים עם יפן הקיסרית. יוסף טרומפלדור היה קצין רוסי שאיבד את ידו במלחמת רוסיה-יפן ב-1905.

כאשר התחוללה מהפכת 1917 רוסיה הייתה המדינה הגדולה ביותר בעולם. המשטר הקומוניסטי שהוקם אחרי המהפכה יסד את ה"קואומינטרן", ארגון של המשטר שתפקידו היה "לייצא" את המהפכה לשאר מדינות העולם. בין היתר החל המשטר הקומוניסטי לבנות צבא ענק ולפתח תעשיית נשק עצומה במטרה ליצור מכשיר שבבוא היום יסייע להשתלט על אזורים נוספים בעולם. המצב הפוליטי הכאוטי שנוצר עם תבוסת גרמניה הנאצית ב-1945 אפשר לסובייטים, שנמנו עם המדינות שהביסו את גרמניה, להתקדם מערבה ולכבוש את כל מדינות מזרח אירופה עד לקו גבול בין-לאומי שנמשך מהים הבלטי, חצה את גרמניה, גבל באוסטריה ממזרח והגיע עד לים האדריאטי במזרח יוגוסלביה. כך נוצרה אימפריה סובייטית ששלטה על שטח של יותר מ-22 מיליון קמ"ר. הסובייטים יכלו להחזיק באימפריה זו באמצעות כוחות צבא ומערכת מודיעינית חשאית. בעת הצורך הסובייטים לא היססו להכניס צבא לארצות שמרדו, כדוגמת צ'כיה, פולין והונגריה. כשהמשטר הסובייטי קרס והוקמה פדרציה רוסית, פרשו ממנה 15 מדינות וגרעו משטחה כ-5 מיליון קמ"ר. רובן הצטרפו לאיחוד האירופי או לנאט"ו, למעט בלרוס ואוקראינה. ברוסיה התארגן ממשל שקלט את ותיקי ה-KGB המיתולוגי. בראשו הועמד הנשיא פוטין, שהיה מבכירי ה-KGB בגלגולו הקודם.

בעשור האחרון קם באוקראינה משטר שהחל לכוון את המדינה מערבה. עם זה המשטר ה"פוטיני" לא היה מוכן להשלים. לפני שנים אחדות הרוסים סיפחו בכוח את חצי האי קרים. עתה, בראשית 2022, הם פלשו בכוח צבאי עצום לאוקראינה במטרה "להחזיר עטרה ליושנה", דהיינו לחזור ולהרחיב את השטח הנתון לשליטתם. המערכה באוקראינה נמצאת בימים אלה (אפריל 2022) בעיצומה. עדיין אין לדעת כיצד היא תסתיים. אולם דבר אחד כבר התברר דיו – רוסיה חוזרת ל"ימיה הטובים". פוטין וחבורתו מבקשים להחיות את האימפריה הרוסית במיטבה. כפי שעשו הצארים והקומוניסטים לפניו. ברוסיה אין חדש תחת השמש.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. יצחק נכבדי,
    הסקירה ההיסטורית אכן מעניינת ובאשר להווה, פוטין אכן שואף להחזיר את רוסיה ל"ימיה הטובים", אולם דומני שעליבות ביצועי צבאו כפי שאלו באים לידי ביטוי באוקראינה, והתוצאות הנלוות של הפלישה כגון: איחוד וליכוד השורות בנאט"ו ואף הגדלה עתידית של הברית (שבדיה ונורבגיה), אלה גם אלו דומני שמחניקים עתה את שאיפותיו לחזור לימיה הטובים/הגדולים של רוסיה

  2. פוטין הוא הדוגמא לטרלולהמאפיין את החברה האנושית כיום ובעיקר את מנהיגיה

  3. לדודי ירון,
    רב תודות על תשומת לבך והערותיך. ברשותך תיקון קל – הסקנדינביות המבקשות כיום לחבור לנאט"ו הן שבדיה ופינלנד. לגבי פינלנד יש לכך חשיבות רבה מבחינת הרוסים כיוון שקיים בין רוסיה לפינלנד סכסוך כבולות ואף התחוללה ביניהן "מלחמת החורף" בעבר שהסתיימה בתיקו ומאז הרוסים מתבטאים בעניין זה וגורמים לפינים "פיק ברכיים".
    עוד – נכון שהרוסים שגו קשות במלחמתם כיום באוקראינה. אבל להערכתי מבחינתם זו רק ההתחלה. זה לא פוטין לבד. יש סביבו מנגנון של אלפי בוגרי KGB. יש להם עורף אסטרטגי אין סופי, מקורות כלכליים בלתי נדלים, ותרבות פוליטית שמאפשרת להם לחימה ממושכת והקרבת חיילים.
    בטווח היותר ארוך הרוסים יספחו עוד שטחים גדולים מאוקראינה, ינתקו אותה מהים, ויגרמו להרס אדיר ממדים של הכלכלה והתשתיות באוקראינה.
    להערכתי בשלוש המדינות הבלטיות "רועדות עכשיו אמות הספים". עוד דבר שהרוסים הצליחו כבר להשיג הוא חיסול הציר בין אוקראינה לקזחסטן שהחל להתגבש בשנים האחרונות והיה לו פוטנציאל לסכן הקשר היבשתי של רוסיה לים אזוב ולים השחור.
    לסיכום – הכאוס באוקראינה רק התחיל. ייקח עוד זמן רב עד שנוכל להבין לאן כל זה מוביל.

    1. למתפלא "בקשר לכותרת":
      בכותרת מאמר וכיו"ב אפשר להשתמש במטאפורה, כפי שנעשה במאמר דלעיל.
      משמעות המטאפורה כאן היא להשתמש בדימויים מתחום אחד על מנת לתאר תכונות בתחום אחר,
      כאשר הכוונה היא להראות שתכונות המנהיגות הרוסית נותרו בהווייתם הגם שהמשטר התחלף.
      מכיוון שבכוונתי הייתה לרכז את תשומת הלב למנהיג כיום – פוטין – לעומת הצאר למשל,
      השתמשתי בלשון יחיד ולא בלשון רבים כמו הרוסים, או במילה אחרת – רוסיה.

  4. אחרי שכל הדורות התרגלו הרוסים לרודנות מכל הסוגים, הם לא ישתחררו ממנה כך כך מהר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים

צילום של משה

הצצה אל התופת

על ספר השירים "שמרי על הקיכלי" מאת צילה זן-בר צור