הממשל האמריקני משנה גישה כלפי ישראל

האם גם בקונגרס ובציבור בארה"ב מבחינים בשינוי?
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

כאשר לפני כחמש שנים וחצי התקיימו בחירות לנשיאות ארצות הברית בין המועמדים דונלד טראמפ והילארי קלינטון, הנשיא המכהן אובמה יצא בתמיכה מאסיבית בגב' קלינטון. בנאומים שנשא ברחבי ארצות הברית הוא הכריז שאם קלינטון תיבחר, היא תמשיך לנהל את אותה מדיניות שהוא עצמו ניהל, דהיינו לפי דבריו זו תהיה כאילו תקופת נשיאותו השלישית. קרוב לוודאי שהדברים זכורים בקרב כל מי שעקב אחר התקדמות מערכת הבחירות לקראת יום הבוחר. אכן בעת ההיא כ-3 מיליון אמריקנים הצביעו עבור גב' קלינטון, יותר ממספר המצביעים עבור טראמפ.

לרוע מזלה של קלינטון, בארצות הברית קיימת מאז העצמאות האמריקנית שיטת בחירות לנשיאות המעוגנת עמוק בחוקה, ועל פיה הנשיא נבחר באמצעות חבר אלקטורים הנבחרים בנפרד בכל אחת מחמישים מדינות הפדרציה האמריקנית. הצבעת האלקטורים לא בהכרח מתיישבת עם הצבעת רוב התושבים ברחבי ארצות הברית. האמריקנים, ככלל, מצייתים להוראות החוקה. על כן נבחר דונלד טראמפ לנשיאות והגב' קלינטון שבה מאוכזבת לביתה.

טראמפ כנשיא התנהל אחרת לחלוטין מקודמו. אחד השינויים בשנות נשיאותו היה יחס הבית הלבן כלפי מדינת ישראל. יש המכנים את ארבע שנות נשיאותו, בשמץ של הומור, כשנים שבהן לראשונה כיהן נשיא יהודי בבית הלבן. ואכן בארבע השנים הללו לא הובחן לחץ כלשהו מצד הממשל האמריקני על ממשלת ישראל. לא רק זאת אלא שבארבע השנים הללו ארצות הברית פעלה לטובת ישראל בתחומים רבים. אזכיר נושאים חשובים שטופלו על פי האינטרסים של ישראל: הכרה בסיפוח הגולן; הכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת שגרירות ארצות הברית אליה; ביטול הסכם הגרעין עם איראן והפעלת לחצים שונים על משטר האייתוללות; דחיפה עצומה לכריתת הסכמי אברהם עם מדינות המפרץ הערביות ועוד. אף ממשל אמריקני קודם לא טיפל כך באינטרסים של ישראל.

בנובמבר 1947, בעת ההצבעה באו"ם על חלוקת שטח המנדט הבריטי לשתי מדינות, ובמאי 1948, בעת הכרזת מועצת העם הזמנית בהנהגת דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל, התמיכה האמריקנית לא הייתה מובטחת. מזכיר המדינה (שר החוץ) מרשל ומזכיר ההגנה (שר הביטחון) פורסטל, הבכירים ביותר בממשל הנשיא טרומן, התנגדו להתייצבות ארצות הברית לצד מדינת ישראל בשלבי הקמתה הראשוניים. הנשיא טרומן לא שעה לעצות שריו החשובים והחליט, וסיבותיו עימו, לתמוך באינטרס הישראלי בשני המקרים הנ"ל.

בעת מבצע סיני ב-1956 זעם הנשיא אייזנהאואר על ישראל בשל חבירתה לבריטים ולצרפתים כדי להביס את הצבא המצרי, שכבר אז היה מצויד בנשק ובתמיכה סובייטיים. ייתכן שאייזנהאואר זעם על ישראל על שלא התייעצה עם הממשל האמריקני לפני צאתה למבצע. אייזנהאואר הטיל על ישראל אולטימטום – לפנות את מדבר סיני בטווח מיידי, שאם לא כן תפעל ארצות הברית בנחרצות כדי לסלק אותה משם.

הראשון בנשיאי ארצות הברית שהסכים לסייע ביטחונית לישראל היה הנשיא קנדי. בזמנו הסכימה ארצות הברית למכור לישראל טילי נ"מ מסוג "הוק", שנחשבו כמובן לנשק הגנתי. כאשר ישראל הביאה לנשיא קנדי ראיות שהסובייטים מספקים למצרים ולסורים מאות טנקים חדישים, התרצה הנשיא והסכים לספק טנקי "פאטון" לישראל. בשל התנגדות מחלקת המדינה וגורמים נוספים נמנע הנשיא מאספקת הטנקים משטחי ארצות הברית גופא ונתן הסכמה בשתיקה וללא פרסום לספק לישראל פאטונים אמריקניים מגרמניה. בכלל ארצות הברית "גילתה" את ישראל רק אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967. מאז התעצמה בהדרגה הברית בין שתי המדינות ("הפיל והציפור שהתיישבה על גב הפיל") עד שהגיעה לממדיה הנוכחיים. הגם שכך, גם לאחר מלחמת ששת הימים, בעוד שהסובייטים תמכו באופן מאסיבי ועקבי באויבי ישראל, האמריקנים תמכו בישראל בגלים עולים ויורדים, על פי אינטרסים אמריקניים משתנים וכנראה גם על פי הנסיבות הפוליטיות שאפפו את מי שנבחר לשבת בבית הלבן.

שמונה שנות ישיבתו של הנשיא אובמה על כס הנשיא היו שנים מסובכות לישראל. מחד גיסא בשני בתי הנבחרים הפדראליים בארצות הברית המשיך להתקיים רוב מוחלט לטובת ישראל. אך מאידך גיסא נשבה מהבית הלבן רוח קדים כלפי ישראל. היו מי שטענו שהנה יושב בבית הלבן נשיא מוסלמי ראשון בתולדות ארצות הברית. בימים אלה – אוקטובר 2021, כשנה אחרי שטראמפ הובס על ידי מי שהיה סגנו של אובמה – שוב ניצבים בצמרת הממשל האמריקני פונקציונרים שאינם מפגינים גישה פרו-ישראלית כפי שהופגנה בימי ממשל הנשיא טראמפ.

כיום שוב עולים נושאים כמו שלילת התפתחות היישוב היהודי (הבנייה) ביהודה ושומרון ופתיחת קונסוליה אמריקנית בירושלים שתשרת את ערביי יהודה ושומרון, מתחדש הלחץ להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', והעיקר מתחדשת התגלגלות אמריקנית לקראת הסכם הגרעין עם איראן. אמנם בשני בתי הנבחרים הפדראליים בוושינגטון נשמרת תמיכה בישראל, עיין ערך הצבעת מיליארד הדולר לטובת חידוש מלאי מיירטי "כיפת ברזל", אולם על פי התקשורת בארצות הברית נראה שבפינות אחדות של הממשל ועוד יותר באקדמיה מתעצמת גישה אנטי-ישראלית, אף שבעת הזו עדיין אינה תופסת ממד דומיננטי. על כן יש להמתין לבחירות האמצע בארצות הברית שייערכו בעוד שנה, כדי להבין אם הגישה האנטי-ישראלית תתגבר, או שהעוצמה האלקטוראלית הרפובליקנית, שהיא בדרך כלל חיובית יותר כלפי ישראל, שוב תעלה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. כאשר את ארצות הברית הנהיג מישהו עם ערכים מפוקפקים כמו טראמפ, ברור שהם מצאו שפה משותפת עם מנהיגים בכל העולם וגם בישראל שהיו דומים להם. כעת כאשר את ארצות הברית מובילים מנהיגים עם ערכים עמוקים וראויים יותר, הם מצפים לבני ברית שילכו באותה דרך.

  2. שמוליק היקר,
    אתה צודק. כל הכבוד על הבנתך. כשטראמפ הנהיג נמצאה שפה משותפת, למשל עם ישראל, בחריין, האמירויות, מרוקו ועוד. כיום כשאת ארה"ב מובילים "מנהיגים עם ערכים ראויים" כפי שהנך טוען, למשל מאנשי ממשל אובמה, כדוגמת מזכיר המדינה טוני בלינקן, הם מצפים לבני ברית שילכו באותה דרך, למשל כמו איראן. ממש מדהים: מה שטוב לישראל = ערכים מפוקפקים. מה שאסוני לישראל = ערכים עמוקים וראויים.
    שמוליק יקירי, תגיד, אתה כבר החלטת באיזה צד אתה? הלנו או לצרינו?

  3. ליצחק המפוקפק,
    שכחת לציין את גישת ארה"ב לשואה באירופה שהקדימה את התהליכים שציינת. ואם חשוב לבחון את מעשי ארה"ב עם הקמת המדינה, חשוב לציין שארה"ב הטילה עלינו אמברגו על נשק, על המדינה שזה עתה הוקמה, בזמן שצבאות רבים תקפו אותנו כדי להשמיד אותנו כליל.
    אפשר להבחין בתסמינים של שאריות הידידות המופלאה הזאת בהתנהגות מחלקת מדינה עד למלחמת ששת הימים. הם תמיד מנעו מאתנו ניצחון מוחץ והתערבו לטובת אויבינו המובסים. בעצם מחלקת המדינה התאוששה ובכל מלחמה ממלחמת יום הכיפורים ועד היום, היא מפעילה עלינו לחץ כדי להימנע מניצחון. היא גם מתערבת בבחירות כפי שהנשיא בוש עשה כדי להדיח את יצחק שמיר.
    נוצר מצב מרעיל שבו השתכנענו שלא ניתן לנצח במלחמה נגד אוייב שמכריז על שאיפתו להשמיד אותנו. כאילו רק פתרון מדיני מאפשר השגת יעדים מדיניים. כאילו בני הברית לא ניצחו את גרמניה הנאצית ואמריקה את יפן בת-בריתה של גרמניה.

  4. ליהושפט המפוטפט מיצחק המפוקפק (איזה יופי של חרוזים) –
    לא נכון – ארה"ב לא מנעה מאיתנו ניצחונות ולא תמיד התערבה לטובת אויבנו המובסים.
    המאזן של תמיכת ארה"ב בישראל עולה לפחות עשרת מונים על התנגדותה לפעילות ישראל.
    מיד אחרי הקמת המדינה הייתה זו תרומה של עשרות אלפי טונות של חיטה סויה ותירס שהצילו את ישראל מחרפת רעב.
    בשנים 1966-7 הועברו לישראל מגרמניה בהסכמת ארה"ב מאות פאטונים שריסקו את השריון המצרי-סובייטי במלחמת ששת הימים.
    הפאנטומים שארה"ב סיפקה לישראל (פגישת אשכול-ג'ונסון) איפשרו להתגבר על "דיוויזית קווקאז" שנשלחה למצרים בהתשה.
    מ- 1967 חלה התקרבות יוצאת מהכלל בין ישראל לארה"ב שהשתדרגה, על פי דברי אובמה לקירבה בין שתי המדינות ללא תקדים
    ב- 1973 ארה"ב הרתיעה את הסובייטים (קיסינג'ר) ואיפשרה ניצחון אדיר לצה"ל על קומבינציה של סובייטים-ערבים.
    ועוד לא דיברנו על השת"פ ללא תקדים במישורים שונים כיום בין שתי המדינות.
    אנא שים לב שהמאמר עוסק באקטואליה של שינוי מדיניות ארה"ב כלפי ישראל.
    אין המאמר עוסק בהיסטוריה של יחסי שתי המדינות במאה שעברה. צריך להפנים את הנקרא.
    הגם שכך הזכרתי בקצרה, כחומר רקע, אפיזודות אחדות מהעבר הרחוק – כאלה שנזכרות בתגובתך.
    אכן, לעתים יש הבדלי השקפות בין אחדות מזרועות הממשל האמריקאי לבין ממשלת ישראל.
    כך הוא המצב בין ידידים, כולל מעורבות בבחירות, גם שם כמו גם כאן.
    לבסוף – לא נוצר מצב שבו השתכנענו שלא נוכל לנצח במלחמה של אויב ששואף להשמידנו. ההפך הוא הנכון.

  5. לאורך הל ההיסוריה יש תנודות אבל שום ממשל אמריקני בטווח הקרוב או הרחוק לא יזנח את ישראל. המשוף איתנו גדול בהרבה בכל מקרה מהמשותף שיש להם עם אויביינו.

  6. מי שלא רואה שינוי ממשל טראמפ לממשל ביידן, יש לו בעיית איבחון קשה

  7. לאוהד קמחי ולדוד טנא – הערות שניכם נכונות לחלוטין. כל הכבוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך