היכרות עם חבר אזידי

חזרתי לאחרונה מכנס כלכלנים שהתקיים בסוף אוגוסט בלינדאו, גרמניה. למדתי לא מעט מן ההרצאות שעסקו בעיקר בבעיות השעה הכלכליות – חוסר צמיחה, אבטלה, פערים וכדומה, אך יותר מכול נחקקו בי רשמים מן המפגשים הבלתי אמצעיים עם חוקרים צעירים ממקומות רבים בעולם. שלושה מן הכלכלנים שהכרתי הם יהודים שמשפחותיהם היגרו בשנות התשעים מרוסיה שלאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בעקבות רדיפות אנטישמיות ומשבר כלכלי, ומצאו מקלט בגרמניה. לדבריהם, עד היום מעניקה גרמניה סיוע לקהילה היהודית בגרמניה ולאלו שמתקשים להתפרנס.

כלכלן נוסף שהכרתי ושמתגורר בגרמניה הוא ממוצא אזידי ומשפחתו היגרה מטורקיה. לדבריו לאזידים, השייכים למיעוט הכורדי, אין סיכוי לרכוש השכלה גבוהה בטורקיה, אך בגרמניה הם זוכים לזכויות ולהזדמנויות שוות. הנה כי כן התגלה לי שהרבה לפני שמי מאתנו שמע על רדיפות האזידים, קיבלה גרמניה אחריות והציעה להם מקום מפלט. הדבר מרשים אותי מאוד. ישראל, מדינה קולטת עלייה, מתעשרת באוצרות אנושיים של מהגרים שמרביתם בעלי זיקה אמונית ותרבותית משותפת. גרמניה בחרה לקלוט אנשים שעמם אין לה בהכרח זיקה משותפת, ומשלמת במתחים בין-חברתיים, תוצאה של פערים מקוריים ופערים שנוצרים. זוהי בחירה שאיננה ברורה מאליה וראויה לציון ולהערכה.

במהלך הכנס המשכנו הישראלים להיפגש עם חברנו האזידי. במהרה התרכך סבר פניו החמור ובפגישות בערב קלחה השיחה. חברנו סיפר על מקור עמו הקדום ועל מסורותיו. הסתבר שמקורותיהם נעוצים במסופוטמיה העתיקה, כמו מקורותינו שלנו, וקיים דמיון רב בין מיתולוגיית הבריאה הקדומה שלהם לספר בראשית. דמיון מדהים מצאתי בשמות המלאכים שהזכיר, שנשמעו באוזניי כ"גבריאל", "מיכאל", "רפאל" וכדומה, ובמנהגי הדתיים שלהם לסלסל את פאותיהם ולהימנע משימוש בתער. לא בכדי מכנים האזידים את היהודים "הדודים שלנו".

האזידים, כקהילה שנרדפה לאורך השנים על ידי המוסלמים, התעקשו לשמור על זהותם ועל מסורתם ולכן גזרו על עצמם כללים שנועדו לשמור על עצמם, כגון איסור מוחלט של נישואין מחוץ לקהילה. לדברי חברנו, כמי שחוו אלימות על בשרם גזרו האזידים איסור נוסף על עצמם – להימנע ממעשי אלימות. כיום עומדים הכללים הללו במבחנים משמעותיים, שכן בימים אלו ממש נערך בהם טבח עם. באוגוסט כבשו לוחמי ארגון דאעש "המדינה האסלאמית" את עמק נינווה ואת העיר סינג'אר, ורצחו כל אדם אזידי שנקרה בדרכם. מרבית האזידים הצליחו לברוח להר סינג'אר. רבים מהם גוועו שם בצמא וברעב תחת מצור של לוחמי הג'יהאד. מידיעות שזורמות כל יום מפליטים אזידים שנמלטו עולה כי מעשי הטבח והאונס נמשכים כל הזמן.

כיהודים, כישראלים וכבני-אנוש אין אנו יכולים לעמוד מנגד בעת שחייו של עם שלם מוטלים על הכף ומרצחים אכזריים מוציאים אל הפועל תכנית להשמדתו, מגדול ועד קטן. מעבר לכך, כפי שאמר בריאיון לגלי צה"ל אליאס קאסם, אזידי שמשפחתו נמלטה מסינג'אר: "זה ישפיע על כולם. אם לא יעצרו את דאעש היום, זה יהיה בפתח ביתם של כל המדינות מחר, כבר עכשיו הם חוצים גבולות בחופשיות". אליאס קאסם אמור להשתתף בהשקת מטה הסיוע הישראלי לאזידים. אנא בקרו באתר האינטרנט:

www.combatgenocide.org/il/?page_id=4344

*

יוסף זהר, דוקטורנט בתכנית הבינתחומית של רשות המחקר באוניברסיטת חיפה וחבר "עשות משפט" – התנועה להפחתת מעמד ההודאה במשפט הפלילי