חיסול הנוכחות האמריקנית פתח את שערי הגיהנום

אוכלוסיית אפגניסטאן היא אחת הקבוצות האנושיות האומללות ביותר בעולם. בטריטוריה המתחזה למדינה מתגוררים כ-40 מיליון בני אדם הנמנים עם כמה עמים שונים, הכוללים מאות שבטים, שרובם חיים בתנאי קיום אכזריים במיוחד. התל"ג לנפש לשנה במדינה זו כנראה אינו מגיע ל-2,000 דולר בממוצע, דהיינו חלק גדול מאוד מתושבי מדינה זו חיים על תקציב של 1 עד 5 דולר אמריקני ליום.

תנאי הקיום הנוראים האלו הם תוצאה של כמה נתונים. ראשית בשל הגיאוגרפיה של המדינה, שנית בשל המבנה הפטריארכאלי של החברה האנושית המרכיבה אותה ושלישית בשל הקיצוניות הדתית המאפיינת מדינה שכ-80% מתושביה הם מוסלמים סונים, כ-18% הם מוסלמים שיעים ו-2% הנותרים משתייכים לדתות אסייתיות אחרות. שטח המדינה הוא כ-650,000 קמ"ר ואין לה מוצא לים. רוב שטח המדינה הוא הררי והוא שלוחה מערבית של רכס ההימלאיה, רכס ההרים הגבוה ביותר בעולם.

מצפון גובלת המדינה עם שלוש רפובליקות סובייטיות לשעבר: טורקמניסטאן, אוזבקיסטאן וטגי'קיסטאן. במערב היא גובלת באיראן, בדרום ובדרום מזרח יש לה גבול ארוך מאוד עם פקיסטאן, ולמזרחה נמשכת, באחד העמקים השוכנים במאסה ההררית הנמשכת מההימלאיה, רצועת שטח שאורכה כ-300 ק"מ ורוחבה בין 50 עד 100 ק"מ המחברת אותה עם סין מצד מזרח ועם צפון חבל קשמיר ההודי מדרום. באזור זה הגבולות אינם ברורים, ולכן מתאפשרת תנועה כמעט חופשית של מבריחים, עבריינים וטרוריסטים מכל הסוגים.

בשל המבנה ההררי מקורות הפרנסה של האוכלוסייה האפגאנית מוגבלים ביותר. האקלים במקום מתאים לגידול זני צמחי פרג המהווים חומר גלם ליצור סמים קשים. כך הפכה אפגניסטאן לספק הגדול ביותר בעולם של אופיום והרואין בלתי חוקיים, והם מוברחים משם לכל קצווי תבל. עוד מקור קיום צנוע הוא גידול מעלי גירה במרעה ומעט חקלאות בעל מסוגים שונים. אין במדינה תעשייה וגם אין בה מקורות טבעיים אחרים. ערכה הבולט ביותר של אפגניסטאן הוא היותה צומת אסטרטגי במרכז יבשת אסיה, ומכאן נובעות עיקר צרותיה.

בריטניה העניקה לאפגניסטאן עצמאות באוגוסט 1919. מאז התארגנה במקום מדינה עם שלטון מרכזי שהתמקם בעיר קאבול, שהוכרה כבירת המדינה. במשך קרוב ל-60 שנים התנהלה אפגניסטאן ללא "מלחמות גדולות". במשך זמן זה צמחה במדינה מפלגה קומוניסטית שנתמכה על ידי רוסיה הסובייטית (כן – גם שם). רוסיה התכוונה להשתלט על המדינה כדי ליצור לעצמה גשר יבשתי אסטרטגי שיאפשר לה חיבור עם הודו מדרום ועם איראן ממערב.

ב-1978 החתרנות הסובייטית באפגניסטאן הגיעה לנקודת שיא. פעילים מבין חברי המחתרת הקומוניסטית רצחו את נשיא המדינה ואת כל בני משפחתו, השתלטו על השלטון בקאבול ושאפו להקים באפגניסטאן "רפובליקה סוציאליסטית" שתהא גרורה של ברית המועצות (משום מה התקוממות ורצח אלו מזכירים את רצח הצאר הרוסי האחרון ורצח בדם קר של בני משפחתו). חלק מהשבטים האפגאנים לא השלימו עם ה"סובייטיזציה" של המדינה וכתוצאה מכך כך פרצו במקום מהומות קשות. התרחשויות אלה הביאו ב-1979 לפלישה סובייטית מאסיבית למדינה, כדי לתמוך במשטר הקומוניסטי המלאכותי שהוקם שם.

המלחמה שניהלו הסובייטים באפגניסטאן נמשכה עשר שנים. בלחימה זו ספגו הסובייטים כ-15,000 הרוגים ועשרות אלפי פצועים (זו הערכה, המספרים האמיתיים אינם ידועים). ב-1989 הסובייטים נסוגו בעור שיניהם. המשטר הקומוניסטי באפגניסטאן החזיק מעמד עוד כשנתיים עד התפרקותו הסופית ב-1992. את השלטון במדינה תפסה תנועת אסלאם קיצונית שבחסותה הוקם ארגון הטליבאן. פירוש השם הוא ה"תלמידים", דהיינו מדובר בצעירים שלמדו במדרסות מוסלמיות והתנגדו נמרצות לדרך החיים האתאיסטית-קומוניסטית.

הייתה זו אחת מתקופות השיא של המלחמה הקרה. האמריקנים לא השלימו עם הפלישה הסובייטית לאפגניסטאן, כיוון שהיא יצרה סכנה שהסובייטים יעבירו לצד שלהם את מרכז אסיה וייצרו לעצמם דרך לאוקיינוס ההודי. על כן התגייסו האמריקנים לעזרת המורדים המוסלמים שהולידו את הטאליבן. הם סיפקו למורדים כסף, נשק והדרכה כדי שיילחמו בסובייטים ויסלקו אותם מהמדינה.

המשטר האסלאמיסטי הקיצוני שהוקם באפגניסטאן הפך את המדינה למקום מקלט, שדה אימונים ובסיס יציאה של טרור עולמי. בין היתר נמצא שם בית לארגון אל-קאעידה, בהנהגתו של רב המרצחים אוסאמה בין לאדן. לאחר התקפת הטרור הגדולה ביותר בהיסטוריה – ההתקפה על מגדלי התאומים בניו יורק שביצעו מחבלי אל קאעידה ב-2001 – התעוררו האמריקנים ויצאו לנקום בארגון זה. הם פלשו בכוח רב לאפגניסטאן, חיסלו את משטר הטליבאן ואת מנהיגיו, ונותרו במקום למשך 20 שנים, עד למחצית 2021. על האמריקנים באפגניסטאן אספר בפרק הבא.