מהפך אסטרטגי ביחסי ישראל עם מדינות אפריקה

בפעילותנו באפריקה נחסמנו והנה עתה נפתחו השערים
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

ביום 22 ביולי 2021 הגיש שגריר ישראל באתיופיה את כתב האמנתו כשגריר ישראל לארגון "האיחוד האפריקאי". ארגון זה נחשב לגוף הפוליטי-דיפלומטי הגדול והחזק ביותר ביבשת אפריקה. חברות בו 55 מדינות אפריקניות, ולישראל יש כיום יחסים דיפלומטיים מלאים עם 46 מהן. התפתחות זו היא לא רק מהפך פוליטי אלא גם תקדים חיובי מאוד מבחינת המדינה, באשר ישראל למעשה אינה מדינה אפריקנית. ניתן לומר שצעד זה הוא ראיה ברורה לכך שמנהיגי היבשת כיום מוכנים להכיר בתרומה הייחודית בתחומי הרפואה, החקלאות, פיתוח מקורות המים ועוד שמדינת ישראל מובילה ביבשת אפריקה. אם פעם דווקא גורמים ממשלתיים הובילו את הפעילות הישראלית ביבשת, הרי שכיום מרבית הפעילות מתבצעת על ידי חברות פרטיות, שעניינן העיקרי הוא להרוויח היטב, ולשם כך הן מוכרות ללקוחות באפריקה את מיטב הטכנולוגיה הישראלית בתחומים הרלוונטיים. בסופו של דבר ההשקעה הישראלית ההיסטורית באפריקה לא הייתה לריק.

לא תמיד היה לישראל ולישראלים מעמד גבוה כל כך באפריקה. בשלהי 1973, בעקבות החלטה קולקטיבית של מדינות הארגון לאחדות אפריקה, ניתקו כל מדינות אפריקה למעט שלוש – לסוטו, מאלאווי וסוואזילנד – את יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל. הנימוק הרשמי לשרשרת ניתוקי היחסים היה התירוץ שישראל חצתה את תעלת סואץ ופלשה לאפריקה. בכך היא פגעה ב"מדינה אחות" אפריקנית. יתר המדינות נחלצו לעזרת המצרים באמצעות "סיוע דיפלומטי". יש רגליים לסברה שמדינות הנפט הערביות הקדישו סכומי כסף נכבדים כדי "לשכנע" מנהיגים אפריקניים לנתק את היחסים עם ישראל, אף שלרבים מהם היו קשרים טובים עם גורמים ישראליים. בארץ קיבלו את הניתוק הקולקטיבי הזה באכזבה רבתי. ישראלים רבים שהשקיעו שנות עבודה רבות באפריקה נפגעו אישית. בקרב חוגים ישראליים שעבדו באפריקה עד הניתוק נוצרה גישה שלילית כלפי היבשת. מחלקת אפריקה במשרד החוץ התנוונה. כאשר דיפלומטים שהתמחו בעבודה עם מדינות אפריקה פרשו, לא נמצאו מחליפים שימלאו את מקומם. כאשר החלו היחסים להתחדש בשלהי שנות התשעים של המאה הקודמת, לא נמצאו מומחים מתאימים לאייש עמדות שונות ביבשת הן בתחום הציבורי והן בתחום הפרטי.

למען האמת ההיסטורית יש לציין שקשיים בהתנהלות הישראלית מול מדינות אפריקה החלו לצוץ כבר ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים. בארגון לאחדות אפריקה היו חברות עשר מדינות שהיו חברות מלאות בליגה הערבית – מצרים, לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, סודן, מאוריטניה, סומליה, ג'יבוטי וקומורו. מדינות אלה התנכלו לקשרי ישראלים עם גורמים שונים ביבשת. הן יצרו גוש אנטי-ישראלי בארגון האפריקני, והחלו ללחוץ על יתר המדינות החברות בארגון לנתק את היחסים עם ישראל ובכך ללחוץ עליה כדי שתפנה את השטח שהיא כבשה ממצרים – חצי האי סיני. ריכוזים שונים של מהגרים מוסלמים ממדינות ערביות שהחלו להתרכז בבירות אפריקניות רבות השתתפו בקמפיין האנטי-ישראלי באמצעות לחץ על הממשלות במדינותיהם.

הלחץ האנטי-ישראלי נמשך במידה ידועה עד 1973. הגם שכך רק מדינות אפריקניות אחדות הסכימו לנתק את הקשרים עם ישראל. אך במלחמת יום כיפור, שהסתיימה עם פלישת ישראל לאפריקה, הסתמן שינוי חד במדיניות האפריקנית כלפי ישראל. תוך מספר שבועות, בשלהי 1973, ניתקו כל מדינות אפריקה (למעט השלוש הנ"ל) את קשריהן הדיפלומטיים עם ישראל. היו לכך סיבות מתחומים שונים: ראשית פיתויים כספיים של שגרירים ומנהיגים במדינות המנתקות. נוסף לכך שיחק תפקיד חשוב הגורם המוסלמי. מנהיגי דת הוציאו פסקי הלכה ונאומים נגד ישראל נישאו באלפי מסגדים בעולם האפריקני. בכך הופגנה סולידריות עם המצרים נגד התוקפן הישראלי המרושע. אובחנה גם תופעה חדשה: מנהיגים אפריקנים ביקשו לתפוס עמדות מנהיגות בארגון ועמידתם לצד מצרים סייעה להם בכך. עוד גורם שבדרך כלל לא שמו לב אליו היה הלחץ הגלוי והסמוי שהפעילו מדינות הגוש הקומוניסטי נגד ישראל.

עבודה ישראלית רבת שנים ביבשת ירדה לטמיון. הנזק לא היה רק בתחום המדיני אלא גם בתחום הכלכלי, בעיקר נזק ליצוא מישראל, הגם שמתחת לרדאר נמשכה פעילות ישראלית ביבשת, כולל מעורבות של כותב שורות אלה במדינות שניתקו את קשריהן הרשמיים עם ישראל, פעילות שהתנהלה בכיסוי של חברות אירופיות וכיו"ב. במדינות אפריקניות חשובות אחדות – קניה, חוף השנהב, גאנה – השלטונות התירו לנציגים ישראלים לפעול מתוך שגרירויות של ארצות אירופיות. כך הן בחרו להתנהל כדי להסיר מעליהן את הלחץ של הגורמים האסלאמיים בארגון לאחדות אפריקה.

חלפו עשורים. נכנסה המאה העשרים ואחת. ישראל הפכה למעצמת הייטק. נחתמו הסכמי אברהם. העולם המוסלמי שקע במלחמות אזרחים ובמשברים כלכליים. הקורונה עושה שמות בתושבי אפריקה. לכולם מתברר שדווקא ישראל הצליחה להתגבר על הפנדמיה היטב לעומת מדינות מפותחות אחרות. שליטי מדינות אפריקה הבינו שמידידיהם הערבים והמוסלמים לא יצא להם דבר. לעומת זאת מישראל תוכל לבוא עליהם ברכה.

כך התהפך לו "גלגל המזלות האפריקני" מול ישראל. השערים לאפריקה נפתחו לכל רוחבם. הפעם הפעילות הישראלית ביבשת תתמקד בתחום הכלכלי, שיכניס כסף לחברות ישראליות, ופחות תופנה לתחום הפילנתרופי. גם כאן הזמן עשה את שלו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. דגני
    שנינו "בוגרי" אפריקה, וכפי שציינת – פעם אנחנו על הגלגל – ופעם לא. לצערינו בודדות הן המדינות האפריקאיות המוכנות בלב שלם לקיים יחסים מלאים עם ישראל- שאינם תלויים בטובות הנאה כאלו ואחרות… וישראל בתשוקתה לקבל חיבוק אוהד היכן שהוא מלבד כמה מדינות איים נוצריות באוקיאנוס- נמסה כול אימת ששליט אפריקאי מכריז על מוכנות לפתוח שגרירות בירושלים…מתי שהוא..נקווה שה"אביב" יחזיק מעמד הפעם קצת יותר

  2. נקווה שאתה צודק
    אבל לא נראה שיש שם פוטנציאל קניה גדול
    אולי נשק לרודנים

    1. אודי היקר. נכון. פוטנציאל הקניות של מדינות אפריקה הוא יחסית מוגבל בשל הפיגור הכלכלי שלהן. אולם הוא משתפר באטיות. נכון גם מוכרים נשק לרודנים כפי שאתה כותב. אולם במשך עשרות שנים ישראל וישראלים, עם כל המגבלות הידועות, ביצעו אין ספור פרויקטים בתחומי תשתיות, פיתוח מקורות מים, חקלאות בכלל, בריאות, השכלה, ועוד היש נטויה.

  3. ההצבעות בעצרת האו"ם לא כל כך מסתדרות עם ההתלהבות שלך מההצלחות שלנו במישור הבינלאומי.

    1. לארי טופז הנכבד – תודה על הערתך. נכון – ההצבעות באו"מ אינן לטובתנו. אתה צריך להבין שמה שקורה בשטח לבין הדיונים ההזויים באו"מ הם שני עולמות נפרדים שהקשר ביניהם מקרי בהחלט. כבר בן גוריון אמר בישיבת ממשלה ב- 1955 "או"מ שמום", תאמין לו. הוא ידע מה שהוא אומר.

    1. לבני דלל – אכן למדינת ישראל יש הישגים יוצאים מהכלל. אבל תמיד יימצאו שועלים קטנים שמחבלים בכרמים. לשאלתך למה? – יימצאו תמיד כל מיני "אנשי אנטי" החל מפרופסורים שהתחנכו על ברכי ה"סוציאליזם הסובייטי", עבור לאנטישמים ול"אידיוטים שימושיים", אכולי קנאה למיניהם, תומכי BDS, מוסלמים רדיקליים ואלה אשר מקבלים שוחד מהם, פקידי או"מ שמתפרנסים מאונר"א ודומיו ועוד "אוהבי יהודים".

  4. נכון עם אפריקה אנחנו מתקדמים
    עם אירופה נסוגים
    זאת בדיוק הבעיה

  5. תמיד יש מעלות ומורדות. כעת המצב בסך הכל בסדר גמור במעמדה של מדינת ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה