הנשק הלא-קונבנציונלי של ארדואן

טאיפ ארדואן, מנהיגה של טורקיה, פיתח נשק לא-קונבנציונלי בדמותה של הפליטות. כיום הפליטות היא אחת מהסכנות הגדולות המאיימות על העולם החופשי. מעורבותו של ארדואן בחיי מדינות אירופה ושטחי הרשות הפלסטינית, פעילותו בירושלים החדשה והעתיקה, תמיכתו בחמאס ובאחים המוסלמים – הן כולן בבחינת סכנה ברורה ומיידית לעולם החופשי כולו. הנשק הלא-קונבנציונלי מחולק לסוגים שונים ולעוצמות שונות: הנשק הגרעיני משמש לאיום והפחדה; הטרור והפליטות הם נשק יומיומי הכרוך בפעילות שוטפת משנת מציאות. הפחד האנושי המתלווה לטרור מרפה את ידיהן של מדינות חזקות, אשר נכנעות מדי פעם בפעם לטרור ולאיומי הפונדמנטליסטים תוך הפרעת הסדר הציבורי.

במשך קרוב לשש מאות שנה איימה האימפריה העות'מאנית על יבשת אירופה, נגסה בה מדי פעם ואף איימה על ההגמוניה הנוצרית. אולם תבוסתה של טורקיה במלחמת העולם הראשונה הביאה לשינוי משמעותי. טורקיה, שביקשה כעת לחבור לקדמה האירופית, הציבה עצמה כפחות מאיימת בזכות המהפכה החילונית שהתרחשה בה.

כאמל אתא טורק, מנהיגה של טורקיה החדשה, החזיר אותה לחיק משפחת העמים החילונית. הוא אסר על הלבוש המסורתי, שינה את האותיות והמספרים, ואפילו את יום מנוחה המקובל בעולם האסלאם העביר מיום שישי ליום ראשון בשבוע. ברטרוספקטיבה, אני מאמין שכוונותיו של אתא טורק היו אותנטיות. הוא חזה עתיד לטורקיה החילונית. היו שטענו שכבר אז היו במעשיו אלו הבזק פוליטי והימור צבאי, ורצון להציג בפני העולם פנים חדשות על מנת שאירופה תפתח את זרועותיה ותקבל את המהגרים הטורקים.

דמותו של אתא טורק השפיעה מאוד על ארדואן. חלומו הגדול של נשיא טורקיה הוא לכונן שוב את האימפריה העות'מאנית ולקדם את השתלטות האסלאם על העולם. ארדואן זיהה את הוואקום שנוצר בהנהגת העולם, ואי לכך הוא מטיל את כובד משקלו על שינוי פניה של טורקיה.

טורקיה הייתה חילונית רק במחציתה. הערים הגדולות היו חילוניות יותר, ואילו פנים המדינה, הכפריים והעניים, נותרו דתיים כפי שהיו בעבר. אירופה שלא ידעה להבדיל בין אלה לאלה והייתה זקוקה לכוח אדם רב, קיבלה בזרועות פתוחות את החילונים החדשים שהגיעו מטורקיה או דרך טורקיה לאירופה, ולאט לאט החלו למלא אותה. הם הקימו לעצמם מובלעות בתוך החברה, ולא שאפו להשתלב בה ולהפוך לחלק ממנה, כמקובל במדינות הגירה.

ארדואן החזיר את בני הקהילות השונות לחיק האסלאם, וחלקן אף לחיק האסלאם הפונדמנטליסטי, וזה הנשק הסודי שלו. משפחות עניות שמחו לצאת להרפתקאות וכיבושים בשם הלאומנות ובשם הדת והנביא, והסיסמה "דין אללה בסייף" כלומר, דינו של אללה בחרב, הפכה למציאות היומיומית בקרב המהגרים. העובדה שאירופה דגלה בתפיסות ליברליות בקבלת הפליטים מתוך ערכים דמוקרטיים אך גם מתוך שיקולים עסקיים גרידא – הגדלת כוח האדם הזול – הקלה על המהלך של ארדואן, ואכן הוא ודומיו הצליחו לחדור לליבה של היבשת האירופית.

פרשנים למיניהם התנבאו כי אירופה הולכת והופכת למוסלמית. התחזיות השחורות התממשו כאשר יותר ויותר מהגרים הציפו את אירופה. אבל ארדואן לא הסתפק רק בפליטות מרצון כדי לכבוש יעדים ביבשת הישנה. הוא יצר במזיד גלי פליטות מרחבי העולם המוסלמי אל תוככי אירופה. הוא סייע לחאפז אל אסד על ידי מענקי מים להשקיית שדות בחלקי ארץ שוממים בסוריה, בעקבות כך גידולי החיטה והכותנה הלכו וגדלו בארץ זו. ואז באבחת חרב אחת הוא ניתק את המים וסוריה שבה להיות מדברית. אלפי המשפחות שהתפרנסו מהחקלאות נהרו לערים והביאו למלחמת אזרחים ולגלי פליטים שהציפו את סוריה ואת האזור כולו.

המערב חשש מגלי המהגרים האלה ושילם לארדואן מיליונים כדי שיקלוט את הפליטים או יסייע להם לעבור למדינות אחרות באזור, כמו ירדן ולבנון. אולם כל האמצעים שננקטו, לרבות מתן אישורים מועטים לפליטות מוגבלת באירופה, לא צלחו ואירופה הפכה לקולטת הפליטים הגדולה ביותר של האסלאם הפונדמנטליסטי, פליטים חסרי בית שביקשו להם מקום חדש לגור בו וארץ חדשה להשתלט עליה.

גם שליט לוב מועמר קדאפי היה ידידו של ארדואן. מיליארדי דולרים שילם קדאפי מדי שנה בשנה לטורקיה על מנת לקדם פרויקטים בעיר טריפולי. אבל ארדואן עודד את נאט"ו, שבה היה חבר, להפיל את השליט הלובי ומשטרו ואף סייע לתנועות ההתנגדות העממיות שלבסוף רצחו את קדאפי. השלטון הלובי התמוטט כאשר טורקיה נכנסה למעורבות גם במדינה זו. האי למפדוסה, הסמוך ללוב, שהיה אזור החסימה בין פליטי אפריקה לבין אירופה קרס, והפליטים החלו להציף את אירופה בדרכים לא דרכים על מנת להגיע ליבשת הנכספת, להיאחז בה ולבנות ראשי גשר למקומות שונים.

אפילו קפריסין הייתה חלק מתוכניתו הגדולה של ארדואן. הוא שלח פליטים מוסלמים שהגיעו לחלק הטורקי שנכבש מקפריסין היוונית. כיום מספרם של היוונים בקפריסין זהה כמעט למספרם של הטורקים והמוסלמים שהתנחלו באי, והם מהווים עתודה לקפיצה של אוכלוסייה מוסלמית לאיחוד האירופי ולאירופה כולה. חלומו של ארדואן להשתלט על רצועת החוף המזרחית של הים התיכון כחלק מהאסטרטגיה שלו לא עצר לרגע, ונשק הפליטות מכוון לכיבוש ולא לאיום. ואכן, אירופה שינתה פניה. חלק מהמהגרים שהגיעו ליבשת השתלבו והתערו במפלגות הפוליטיות, חלק ממקבלי ההחלטות הם עצמם יוצאי קהילות המהגרים, ואי-אפשר עוד להתעלם מהאוכלוסיות הגדולות הללו שהתאזרחו במדינות אירופה השונות.

שיטתו זו של ארדואן מיושמת גם באזור המזרח התיכון, גם לירדן הוא שלח פליטים רבים. בנוסף, ארדואן מעורב במוסדות החינוך של הפלסטינים ובארגוני השחרור שלהם, והוא כיום אחד הגורמים המסיתים ביותר באזור הרגיש שלנו. אולם ישראל עדיין לא רואה את העוינות המוחלטת של המעצמה הטורקית, העומדת בראש "האחים המוסלמים" בעולם, כחלק מניסיון של השתלטות או לפחות קריאת תיגר על המנהיגות העולמית.

פליטים רבים הגיעו לארצות הברית ותפסו עמדות במפלגות השלטון ובמרכזים של דעת הקהל כדי להשפיע על התהליכים בקבלת ההחלטות. נשק הפליטות הוא נשק רב עוצמה. הוא חודר לעם, הוא חודר ללב, לכלכלה ולנשמה.

מדינות חלשות, גם אם הן גדולות, עוצמות עין ונכנעות לטרור ולפרוטקשן שהוא מפעיל על מנת שיוכלו לשרוד ולשמור על אורח חייהן הקודם, מבלי להבין כי אט אט הן מבטלות את זהותן ואת יכולתן להשפיע על מהלך העניינים. לאחרונה פניו היפות של ארדואן מסוכנות אף יותר מפניו הזועפות ומגידופיו הפומביים. כמו אישה מוכה, חלק מהמדינות, כולל ישראל, מתרככות נוכח גילויי חיבה מדומים ומאמינות כי אולי אפשר להידבר עם האויב, להגיע עימו למודוס-ויוינדי ולקיים מערכת יחסים הוגנת. מי שאינו הגון כלפי אזרחיו, לא יכול להיות הגון כלפי שאר העולם. ישראל ניצבת יחד עם מדינות רבות מול סכנה מאיימת של שימוש בנשק לא-קונבנציונלי, והסכנה טמונה לא רק בשימוש בנשק, אלא גם באי-ההבנה כיצד נשק זה מופעל ומשפיע על חיי כולנו. עלינו להגיב ולהיערך בהתאם ולמנוע את כניסתו לחיינו, לעצמאותנו, לביטחוננו, באזורנו וברחבי העולם כולו.

הפליטות היא אמצעי חדש של מלחמה. ובשונה מהנשק הגרעיני, היא אינה משמשת לצורכי מניעה, אלא מהווה פעילות מלחמתית אקטיבית. עצימת העיניים נוכח המצב מסוכנת לעולם כולו, אבל מסוכנת שבעתיים לישראל ולמזרח התיכון. הסכנה בדמות ארדואן היא ברורה ומיידית. אנו נמצאים בשלבים האחרונים של ההתמודדות מול סכנה זו, ויפה שעה אחת קודם.