בראשו של פוטין העם האוקראיני לא קיים

בעקבות מאמרו של פוטין לגבי מעמדה של אוקראינה
דגל
הדגל של אוקראינה

שנת 2021 מסתמנת כשנה נוראית לאזרחי רוסיה, מגפת הקורונה משתוללת ושוברת שיאים ברמת התחלואה, ובנוסף קורים בה הרבה דברים ביזאריים. לדוגמה, חוק רוסי חדש קובע כי יצרניות השמפניה הזרות צריכות להוסיף את הכיתוב "יין נתזים" על התווית האחורית של הבקבוקים. השם "שמפניה", כך נקבע, שמור לתעשיינים המקומיים בלבד. בעקבות כך, קראו בתעשייה הצרפתית ליצרנים להפסיק את משלוח השמפניה לרוסיה, אך בהמשך הם שכחו מהעקרונות.

גולת הכותרת של הביזאריות שאופפת את רוסיה בימים אלו היא ללא ספק מאמרו של הנשיא פוטין, שבו הוא טוען כי לא קיימת אומה אוקראינית ומנסה לשכנע את העולם כי הרוסים והאוקראינים הם אומה אחת. לפרשנים רבים הזכיר המאמר את "מיין קאמפף" של אדולף היטלר, שניסה בזמנו לשכנע את העולם שהאוסטרים והגרמנים הם בני אותו לאום גרמני. חלק מהפרשנים אף כינו אותו "פוטין קאמפף"; אחרים רואים בו טקסט שמצדיק, לדידו של הנשיא פוטין, הכרזת מלחמה שמטרתה "להחזיר" לרוסיה את השטחים ש"נגנבו" ממנה על ידי הרפובליקות בזמן יציאתן מברית המועצות לאחר פירוקה בתחילת שנות ה-90.

יש להבהיר, האוקראינים הם בעלי תרבות, שפה, אתניות והיסטוריה איתנים לא פחות מאלו של הרוסים, ומרכיבי זהות הללו מספקים את משפחת האומות על מנת להכליל את אוקראינה בחבורה על בסיס הטיעון המסורתי ללאומיות. ואם עד שנת 2014 לאוקראינים באמת היה קשה לבסס את טענתם לזהות אחידה ונפרדת, הרי דווקא פוטין, באמצעות סיפוח קרים, יצר הלכה למעשה את האומה האוקראינית. כעת ההצדקה לקיומה כבר לא טמונה באישוש של קטגוריות כמו תרבות, שפה, אתניות והיסטוריה, אלא באנטי-תזה לכובש.

לאחר 2014 התרחקו האוקראינים מרוסיה וחיזקו את הקטגוריות הזהותיות הללו. המשחק הגיאו-פוליטי של פוטין יצר לאומיות אוקראינית חזקה שבנויה בעיקר על מאבק נגד הכובש. באוקראינה כיום התשובה היחידה לשאלה "מיהו אוקראיני" היא: "אולי אנחנו לא יודעים בדיוק מי אנחנו, אבל אנחנו יודעים בוודאות שאנחנו לא רוסים". האוקראינים, בעקבות איום הקרמלין, הפכו להיות עם חזק שבניו ובנותיו מוכנים ומוכנות להקריב את חייהם למענו. הפוליטיקה של פוטין הובילה לתוצאות לא צפויות מבחינת רוסיה, במקום אוקראינה שממהרת להיכנס תחת כנפיה, קיבל הקרמלין אומה עם רצון להתלכד סביב זהות אוקראינית אשר מעניקה לה משמעות, תכלית וביטוי.

דרך אופנתית, ומקובלת בעולם המערבי, היא ראיית אוקראינה כאומה פרוגרסיבית שפניה למערב. לעומת זאת, עבור רוסיה, אוקראינה היא תמונת-ראי של האימפריה. ללא אוקראינה אין אימפריה רוסית. אפשר לומר כי העיסוק של קרמלין באוקראינה הוא אובססיבי. נראה כי אוקראינה תופסת כ-90 אחוזים מסדר היום התקשורתי של הפרופגנדה הרוסית, שמתארת את בחירתו של העם האוקראיני לפנות מערבה כשגויה. במילים של צבי מגן, "עבור פוטין אוקראינה היא היהלום שבכתר בחזון האימפריה הרוסית, ואין בכוונתו לוותר על שליטתו שם בקלות".

נראה כי האוקראינים, שמקפידים על בחירות דמוקרטיות, ימצאו דרכם בקלות באירופה לאחר שיוכיחו שהם ראויים להיות חלק ממנה. אך מבחינת פוטין, זוהי תמונה מסולפת המתאימה לאינטרסים פרטיקולריים של נאט"ו ושל הדמוקרטיות המערביות שמנסות "לגנוב" את אוקראינה מהאימפריה הרוסית שאותה הוא חולם לשקם. לדידו של פוטין, מרבית העם האוקראיני רואה את ישועתו דווקא באימפריה הרוסית. לדידו לאוקראינה אין היסטוריה עצמאית של ריבונות, אלא מדובר בשלטון זר שהתחלף מתקופה לתקופה.

במדינות דמוקרטיות מציגים ההיסטוריונים דעות שונות על העבר בפני הממשל, והוא בוחר בנרטיב כזה או אחר בהתאם לתפיסות הערכיות שלו. היחס בין ההיסטוריונים לפוליטיקאים דומה ליחס שבין יצרן לצרכן. היצרן עושה שימוש מקצועי בידע ומייצר מוצר לדרישת הצרכן. בדמוקרטיות, במילים של משה צימרמן, "המחקר ההיסטורי אינו עומד אפוא ברשות עצמו – הוא נעשה בצורה מקצועית על פי כללי הדיסציפלינה, אך מרגע שהוא עומד לרשות הציבור הוא אמור לענות על צורך נפשי, חברתי או פוליטי של יחידים וציבורים".

לעומת זאת, בדיקטטורות השליט הוא היצרן של ידע היסטורי, דוגמת פוטין ברוסיה העכשווית. מבלי להיות היסטוריון פוטין מייצר שוב ושוב טקסטים בנושאים היסטוריים שהופכים למרכזיים בצבא, בבתי הספר ובאקדמיה. זהו מקרה קלאסי שבו הדיקטטור כותב את ההיסטוריה, וההיסטוריונים באוניברסיטאות ברוסיה, אשר תלויים במשטר, מכריזים: "זה גאוני!".

לפוטין אין הכשרה של היסטוריון, הוא לא מבצע מחקר מתודולוגי. הוא פשוט מנפיק מדי פעם טקסטים שהם עיוותים טוטאליים של ההיסטוריה, וברוח דבריו של אורוול הופך את השקר לאמת, ואת המלחמה לשלום. פוטין כותב טקסטים לא כאדם פרטי שיש לו עניין בעבר, אלא הוא כותב טקסטים אשר הופכים להיות מכוננים בתהליך הצדקה של טענות רוסיה במשחק הגיאו-פוליטי הנוכחי. תובנותיו החובבניות נהיו עמוד התווך של הפוליטיקה הרוסית, הטקסטים האלה הם קריאת חובה בבתי ספר ובמכינות הצבאיות. לנו, מנקודת מבט הישראלית, קשה לדמיין שספרו של נתניהו יילמד בבתי ספר בתור טקסט חובה, אבל ברוסיה של היום הדבר נראה טבעי למדי.

בשנות ה-70 רווחה הטענה הפילוסופית, כי מדעי הרוח והמוסר הם שני דברים שונים ונפרדים. מאחר שחוקרים רבים במדעי הרוח תמכו במשטרם של היטלר וסטאלין והיו שותפים באסונות החברתיים של המאה ה-20, נטען כי אין למדעי הרוח שום יתרון מוסרי ואין להם זכות לשפוט את החיים וההיסטוריה.

אלכסנדר סולז'ניצין, הסופר האהוב על פוטין, לא היה חלק מהנרטיב הניטרלי הזה. הוא היה בטוח בעצמו, במוסריותו ובכוחו לשפוט את פשעי הנאציזם והקומוניזם גם יחד. סולז'ניצין המשיך את מסורת המאה ה-19, ובמיוחד את הקלאסיקה הרוסית, שראתה בתורת המוסר מעין תורה מסיני בתחום האתיקה. סולז'ניצין שלל את הקומוניזם וראה בקומוניסטים את הגורם המרכזי שהרס את האימפריה הרוסית. כמו כן בכתיבתו הוא לא הביע געגועים לצאר ולמונרכיה. הוא תיאר את נקודות התורפה של ניקולאי ה-II באופן יפה ועמוק, בדיוק כפי שתיאר את הדיוקן של לנין והיטלר.

לאחרונה השתתף פוטין בטקס חנוכת פסלו של סולז'ניצין, אך למרות הערצתו לסולז'ניצין, פוטין מתעלם מעקרונות היסטוריוגרפיים שהנחו את האיש: לא ניתן לערבב תקופות. לא ניתן לבנות גשר לתקופה הצארית תוך התעלמות ממה שהבולשביקים בראשות לנין עשו למונרכיה. מדובר במשטרים שונים, במדינות שונות ובתקופות שונות.

ובצידו השני של העולם עומד נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שבפניו ניצב האתגר לבלום את הקרמלין ולעמוד בלחצים שרוסיה מפעילה. ממשל אובמה לא היווה מחסום לרוסיה ולמדיניות החוץ התוקפנית שלה. גם טראמפ שיחק לידי פוטין ולא מיהר להעניש את הקרמלין על מעשיו. פוטין לא מעוניין בעימות ישיר עם ארה"ב. מטרתו איננה עימות עם נאט"ו, אלא החזרת ההשפעה באוקראינה בכל מחיר. לכן, מדי פעם הרוסים מבצעים תרגילי ראווה בגבול עם אוקראינה, כאיום בכוח אבל ללא הפעלתו. מאמרו של פוטין הוא איתות גיאו-פוליטי, הקרמלין מבקש לא להתערב במזרח אירופה ולהשאיר את האזור בתור סובייקט השפעה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. תודה
    מרתק
    האוקראינים חייבים נשק גרעיני על ממת לעמטד בפני המונסטר

  2. מצויין
    באמת פוטין מחפש לעשות לאוקראינה צרות כל הזמן

  3. הבעיה שמדינות המערב לא מגלות קשיחות מול פוטין ובסופו של דבר הוא עושה מה שהוא רוצה

  4. כל פעם אני חושב שפוטין סיים את הקריירה שלו. ואז מתברר שהוא נשאר ואפילו חזק יותר. עד מתי?

  5. זה זמן המבחן של ביידן. דוקא טראמפ דיבר אבל לא עשה כלום.

  6. אם המערב לא יגלה עמדה חזקה מול הרוסים באוקראינה, זה יעלה לו ביוקר גם בארצות אחרות.

  7. במוקדם או במאוחר פוטין ילך
    והתעלומה הגדולה היא מה יהיה אחריו
    ממש לא ברור

  8. תודה על דבריך. (לא נעים אך…מוכרחה להודות, שקשה לי לגייס סימפטיה לאף אחד מהצדדים בסיפור הנורא הזה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך