"נבואת מלתוס" מתממשת בהיקף עולמי

ריבוי אוכלוסין וחוסר מזון מערערים משטרים בעולם
תמונה של דגני
ד"ר יצחק דגני

ב-1798 פרסם המלומד הבריטי תומס מלתוס (Thomas Malthus) את ספרו המפורסם "על עקרון האוכלוסייה" (An Essay on the Principle of Population). הטענה המרכזית שהספר מעלה היא שאוכלוסיית העולם מתרבה בקצב של טור הנדסי, בעוד שייצור המזון בעולם צומח בקצב של טור חשבוני. לפיכך, על פי התיאוריה המלתוסיאנית, צפוי רעב בעולם, והרעב ילך ויתעצם עם חלוף הזמן. צ'ארלס דרווין הושפע מתיאוריית מלתוס כאשר כתב את ספרו "מוצא המינים". על פי דרווין, רעיון האבולוציה מתבסס על הישרדות המתאימים לסביבתם. המתאימים מצליחים לשרוד, דהיינו להשיג מספיק מזון על מנת להתקיים ולהעמיד צאצאים, בעוד שהלא מתאימים נכחדים.

במאה ה-19 נמתחה ביקורת על התיאוריה המלתוסיאנית. היה זה בעקבות קידום משמעותי במדעי החקלאות, שבאמצעותם גדל ייצור המזון ללא תקדים. לאחר מכן התגלו הפניצילין ונגזרותיו, שבין היתר הביאו לצמצום תמותת תינוקות ולהארכת משך חיי האדם. במאה ה-20, עם קידום מדעי האגרו-מכניקה והאגרו-גנטיקה, נמשכה הצמיחה בייצור המזון הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. לעומת זאת, קצב גידול האוכלוסייה במדינות המפותחות פחת. כתוצאה מכך הפכה התיאוריה המלתוסיאנית לנחלת העבר.

בשלהי המאה ה-20 החל להסתמן מפנה בזמינות המזון לחלק מאוכלוסיית העולם. בעוד שבמדינות המפותחות נמשכת אספקת מזון ככל שנדרש ואף נוצרו עודפים, הרי שבמדינות הנחשלות, בעיקר בחציו הדרומי של הגלובוס ("המדינות המתפתחות", כפי שנוהגים לכנותן), המשיך להתרחב הפער השלילי בין גידול אוכלוסייה לאספקת מזון. תופעה זו גרמה לערעור היציבות הפוליטית של משטרים במדינות הנחשלות. בהמשך החלה להתחולל תופעת הגירה מהמדינות הנחשלות למדינות המפותחות, ותופעה זו הלכה והתעצמה. ההגירה לא התנהלה במסגרת לגיטימית. חלק מהמהגרים איבדו את חייהם בדרכי המדבר או הים. חלק אחר מהמהגרים הגיעו למחוזות חפצם והפכו להיות ציבורים אנושיים מנותקים ומסכנים בתוך מערכות שפע חברתיות של מדינות מפותחות.

כל עוד התקיימו המהגרים בשולי החברות השבעות בארצות המפותחות, הייתה זו תופעה נסבלת, הגם שתוך כדי מחאות מצד אזרחי המדינות המפותחות. אולם משהתרחבה התופעה והפכה לזרם של מיליוני מהגרים, הצטברו ההשלכות החמורות של התקבצותם בערי הארצות המפותחות, והחל להיווצר כאוס פוליטי. היציבות הפוליטית החלה להתערער גם בארצות המפותחות. לנוכח התעצמות תנועת המונים ללא אשרות הגירה ממדינות מוכות רעב וכאוס פוליטי אל המדינות המפותחות, התעוררה בכל חריפותה השאלה מה אפשר לעשות, אם אפשר בכלל, על מנת למתן את התהליך. מחד גיסא הוצע לפתח את הכלכלה והחקלאות במדינות הנחשלות על מנת לשפר את איכות החיים והתזונה שם, ומאידך גיסא הוצע למנוע היווצרות גטאות עוני, חולי ופשע בארצות המפותחות. בינתיים הצעות אלה נותרו באוויר, ולא ברור אם ומתי ייגשו לבצען.

בישראל החליטה הממשלה להקים גדר הפרדה על הגבול בין ישראל למצרים. תקציבים הועמדו ביד רחבה ולפיכך הוקמה הגדר במהירות וביעילות. כתוצאה מכך נעצרה לחלוטין הגירה בלתי חוקית שזרמה מאפריקה דרך מצרים לישראל. לעומת זאת, בארצות הברית עצר ממשל הנשיא ביידן את בניית גדר ההפרדה על גבול ארה"ב-מקסיקו, שבנייתה החלה ביוזמת ממשל הנשיא טראמפ. בריטניה פרשה מהאיחוד האירופי והקימה מחדש את גבולה עם אירופה, וכך נבלמה במידה רבה הגירה בלתי חוקית מהיבשת אל האי הבריטי. יתר מדינות מערב אירופה מתמודדות עם הגירה מאסיבית מאפריקה ומהמזרח התיכון. תופעה נלווית להגירה זו, שרובה כוללת מוסלמים, היא הגברת הפעילות האנטישמית הקשה נגד יהודים. ה"אירופים החדשים" מזדהים עם מתפללי המסגדים, שאינם מבדילים בין אנטישמיות אנטי-ישראלית לאנטישמיות אנטי-יהודית.

מאחר שאין סיכוי לשנות את המצב בארצות הנחשלות, המצב בארצות מוכות גורל אלו רק ילך ויחמיר. כתוצאה מכך עתידות הקהילות המוסלמיות במערב אירופה ובארה"ב לגדול ולהתפתח. המיעוטים היהודיים בארצות הללו יוסיפו לסבול מגלי אנטישמיות, ואלה רק ילכו ויתגברו. מדינת ישראל תהיה חייבת להתמודד עם מדיניות אנטישמית מתעצמת והולכת בהיקף עולמי.

אפשר להתמודד עם מגמות אלו בפוליטיקה העולמית, אולם זו משימה גדולה מדי עבור יחידים, כמו גם עבור ארגונים אזרחיים. רק מדינה יכולה להתמודד עם משימה זו, הן מבחינת גיוס כוח אדם והן מבחינת מימון הפעילות. אבל, ראשית כול, על קברניטי מדינת ישראל להבין את הנושא ולהפנימו. לשם כך, ללא ספק, דרושה בראש ובראשונה ממשלה יציבה ומתפקדת בישראל. לצערם של רבים, דווקא בעת הזו, לא מסתמן שממשלת האחדות ה"שמונה-מפלגתית" מבית היוצר של יאיר לפיד תוכל להרים את הכפפה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. ואצלנו- אולי בעקבות דנמרק גם מדינת ישראל תתעשת ותפעל להרחקת עשרות אלפי מהגרי העבודה שחדרו לישראל דרך מצריים (ולכן אינם פליטי מלחמה) . יש עדויות רבות על כך שאלפי מהגרי אחת המדינות באפריקה, מוזמנים עי השגרירות של ארצם בישראל לחגיגות ימי העצמאות השנתיים שלהם- ולכן אין להם כול חשש לשוב למולדתם. ועדיין ממשלת ישראל הקודמת הייתה חסרת אונים לממש את אחריותה להרחיק את המסתננים משטחה.
    נותר לתהות האם הממשלה הנוכחית תצליח להתגבר על בג"צ – מה שקודמתה לא הצליחה לעשות.

    1. לד"ר גדעון שניר,
      הצדק אתך. אני מניח שהנך מתכוון לאריתראה. ישנם כאן עשרות אלפי שב"חים ממזרח אפריקה. האריתראים נכנסו לכאן בתקופת הרודן איסאיאס אפוורקי שניהל שם משטר דורסני (גילוי נאות – הייתי שם בתקופתו ואפילו פגשתיו). כיום יש שם משטר אחר ואין פחד להשיב לשם את השב"חים הללו. אולם עם אריתראה יש סוגיה אחרת. יש אתם יחסים טובים מאד בתחום שחשוב למדינת ישראל. על כן יש לנהוג בשום שכל בעניין זה.

  2. אם העולם העשיר לא יבין שעליו לדאוג לעולם העני, ואם ירצה זאת מתוך קמצנות, הוא יגלה בסופו של דבר שהוא משלם הרבה יותר ביוקר.

    1. לדניאל תלמודי הנכבד,
      על פניו תגובתך בהחלט ראויה. אולם יש עמה בעיה – כאשר העולם העשיר מתגייס לסייע לעולם העני (כפי שנכון אתה כותב) מנהיגי העולם העני דורשים שכספי הסיוע יועברו למדינותיהם ללא מעורבות של מומחים מהארצות העשירות. כך הכסף מוצא דרכו לידיים פרטיות ולא לפיתוח הכלכלה בארצות העניות. אין בארצות העניות יכולת טכנית כמו גם מוטיבציה שלטונית לפתח את הכלכלה והחקלאות שם. כאשר מומחים מהארצות המפותחות מגיעים לעבודה בארצות הנחשלות, השליטים שם מנהלים מולם מדיניות מעניינת. מצד אחד המומחים מתקבלים במאור פנים, אולם מצד שני מסרבים לבצע את מדיניות הפיתוח בטענה של "ניאוקולוניאליזם". זה "מעגל מרושע סגור" שאין לו פתרון בטווח הנראה לעין.

  3. מלתוס התפרסם בספרות הכלכלית בזכות המשפט המפורסם:
    לולא "חוק התפוקה השולית הפוחתת" ניתן היה לגדל את כל מזונו של העולם – בעציץ אחד.
    נקודה למחשבה במשך למאמר.

  4. לפני שנים רבות ערכו מחקר על השפעת הצפיפות על הדמןגרפיה. הכניסו מאה חולדות לכלוב גדול, סיפקו מזון ומים באופן חופשי. תוך זמן קצר המאה הפכו לאלף, האלף לשלוש אלפים. כאשר המזון חופשי. תוך זמן קצר יחסית נצפתה התנהגות חריגה בקרהב החולדות, הם התחילו יותר להתעניין בעצמם, היתיפיפו, הסקס הרבה פחות עניין אותם, והאוכלוסיה החלה להתכווץ עד שנעצרה ברמה הנמוכה מהמירבית שהייתה.
    האם ניתן ללמוד מכך לגבי האוכלוסיה האנושית? ראו כמה מדינות במערב,יפן, רוסיה למשל,החלו להקטין את מספר הילדים במשפחה (לא כמו בהוראת הממשל בסין) אלא מתוך בחירה אישית. יתכן וקיים מנגנון שימור אוכלוסיה טיבעי פנימי המשמר מפני השמדה עצמית

    1. לד'"ר גדעון שניר – אין מקום להשוואה בין "ניסיון החולדות" לבין התנהגות בני אדם. החולדות אינן הומו סאפיינס. גם לא מוכר מנגנון שימור פנימי להגנה על ציבור אנושי מפני השמדה עצמית. המציאות מוכיחה את ההפך. בשל סיבות שונות בארצות נחשלות הריבוי הטבעי לא נעצר. בארצות מפותחות, בשל סיבות תרבותיות, הריבוי הטבעי נעצר וממוצע גיל האוכלוסיות גדל. הריבוי הטבעי לא נעצר בארצות המפותחות בשל הגירה מ"העולמות השני והשלישי". אלה תופעות אוניברסליות שאין להן מזור.

  5. את אי בשיעור מה בחלוקת האושר בין מדינות צריך לסגור באי סימטריה של התחשבות ותרומות, בכיוון ההפוך.

  6. צריך לעזור למסכנים אך לא להכנע להם ולא לקלקל את החיים בגללם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים