נשיא ארה"ב הכיר בשואת הארמנים כג'נוסייד

במשך עשרות שנים הובאה סוגיית הטבח שביצעו הטורקים, לפני 106 שנים, בעם הארמני, אל שולחנם של נשיאי ארצות הברית לדורותיהם. הדרישה הייתה שהשלטון האמריקאי יכיר בטבח שביצע הצבא הטורקי בבני העם הארמני, במהלך מלחמת העולם הראשונה. עד לנשיא ביידן אף נשיא אמריקאי לא נענה לאתגר זה, הגם שעל פי כל ההיסטוריונים שחקרו את הסוגיה, אכן התקיים טבח אכזרי של חלק גדול מהעם הארמני הנוצרי בידי חיילי האימפריה הטורקית תוך כדי מלחמה שהביאה לחיסולה של האימפריה.

ארה"ב וטורקיה חברות שתיהן בנאט"ו, הברית הצפון אטלנטית שהוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה כדי למנוע את השתלטות הסובייטים על מערב אירופה. היחסים במישורים השונים בין טורקיה לארה"ב היו קרובים מאוד. טורקיה אפשרה לאמריקאים להקים בסיס צבאי גדול באינצ'רליק, ליד העיר אדאנה במרכז דרום טורקיה, לבנות בו מסלול תעופה ארוך, ולהקים האנגרים מוגנים שבהם ארה"ב מחזיקה מפציצי B52 נושאי נשק גרעיני, על מנת להרתיע את הסובייטים מלהשתלט בכוח צבאי על מערב אירופה והמזרח התיכון. נוסף על כך 2 עד 3 נושאות מטוסים אימתניות של הצי השישי חנו בנמל נאפולי באיטליה. ואכן, הסובייטים נבלמו עד לקריסת האימפריה הקומוניסטית שלהם ב-1991.

מאז, חשיבותה של טורקיה כנדבך דרומי של נאט"ו פחתה. המגעים שטורקיה בראשות ארדואן מנהלת עם רוסיה היו לצנינים בעיני האמריקאים. המדיניות הניאו-עות'מנית של ממשלת ארדואן, הכוללת מעורבות צבאית פעילה בכמה זירות במזרח התיכון, מעוררת התנגדות רבה באמריקה ולא רק שם. מלחמת החורמה שמנהלת אנקרה נגד המיעוט הכורדי מעוררת סלידה בקרב הממשל האמריקאי. תמיכת הטורקים בדאעש בזמנו, באמצעות הרשאה להעביר נפט מ"המדינה האסלאמית" לנמלי הים התיכון הוציאה את מעצמות המערב מכליהן.

אולם אחת הסיבות להכרת הנשיא ביידן בג'נוסייד שביצעו הטורקים בארמנים, ואולי העיקרית שבהן, הייתה ההבטחה שנתן בעת מסע הבחירות לקהילה הארמנית הגדולה, המתגוררת באחת ממדינות הפדרציה האמריקאית. תמיכת הארמנים הביאה לו מספר אלקטורים שסייעו לו לגבור בבחירות על הנשיא טראמפ. ביידן מבקש להראות לרבים שהוא מקיים את הבטחותיו. על כן הוא הזדרז להכיר בשואת הארמנים כטבח עם שביצעו בהם הטורקים.

מובן שלהכרה זו יש ערך היסטורי, אולם בהחלט ייתכן שיהיה לה גם ערך פוליטי מעשי במאה העשרים ואחת. הארמנים עשויים לתבוע פיצויים מהטורקים כמו גם סיפוח אזורים מסוימים שהיו מיושבים בארמנים וכיום נכללים בשטח המדינה הטורקית. הדבר עשוי גם לתמוך בדרישת הכורדים הטורקים לעצמאות ולאיחוד עם האירדנטה הכורדית בסוריה, בעיראק ובאיראן. יתרה מזאת, ייתכן שהתמיכה הטורקית הפעילה באזרבייג'ן במהלך הסכסוך על חבל נגורנו-קארבך מכעיסה גורמים במדינות נוצריות.

יש לציין עוד כי בבחירות לנשיאות בארה"ב הסתמך ביידן על תמיכת מיעוטים שהצטרפו למחנה המצביעים עבורו. ביידן בחר בסגנית שהיא בת מיעוטים מובהקת, ואף מינה לחברים בממשלתו בני מיעוטים, ולא רק פונקציונרים שהיו שותפים בממשלים דמוקרטיים לפני כן. בהחלט ניתן להניח שתמיכת הנשיא ביידן בשאיפות המיעוט הארמני בארה"ב מהווה הכרת תודה על תמיכתם בו בבחירות לנשיאות.

הגם שיש במקומותינו בעלי דעה הטוענים שהנשיא ביידן הוא "ידיד ישראל ותיק", רצוי מאוד שהאמונים על מדיניות החוץ של ישראל, ובייחוד העוסקים בקשר עם ארה"ב, ילמדו היטב את התמורות שחלות כיום, אולי אפילו באיטיות מכוונת, בממשל האמריקאי ולא רק ייחשבו מסלול מחדש ביחסים עם ארה"ב, אלא גם יפנימו את השינויים המתרחשים בקרב יהדות ארה"ב ויפעלו כפי שמתחייב מהמתחולל בזירה הפוליטית האמריקאית.