לשתף פעולה או לא?

עד כמה היחסים הבין-לאומיים באמת משפיעים על חיינו?
תמונה של ניצה
פרופסור ניצה נחמיאס

שני אירועים שהתרחשו לאחרונה העלו על סדר היום המדיני את נושא יחסי ישראל והקהילה הבין-לאומית. האירוע הראשון הוא חילופי השלטון בארה"ב אשר גרמו לכאב ראש לא קטן לשלטון בישראל. אין ספק שגישה אוהדת יותר או פחות יכולה לגרום לתוצאות מרחיקות לכם במצבה המדיני של ישראל, לדוגמה החלטת הנשיא טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים, אקט שיש לו משמעות פוליטית ממדרגה ראשונה. מנגד, גם להיעדר שיתוף פעולה וגיבוי פוליטי וכלכלי מארה"ב יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת על ישראל.

האירוע השני שבו בחרתי להתמקד ברשימה זו, הוא החלטת בית הדין הבין-לאומי לפלילים בהאג לפתוח בחקירת פשעי מלחמה בעזה ובגדה, לאחר שממשלת ישראל הודיעה כי היא מסרבת לשתף פעולה עם בית הדין.

כל ניתוח וכל הערכת מצב לגבי ההשלכות של שני האירועים החשובים הללו על מדינת ישראל, יהיה בחזקת השערה או ספקולציה בלבד, מאחר שאין אנו יודעים מה נעשה בחדרי החדרים של המתמודדים נגדנו. העובדה שאין אנו יודעים מה הם הדברים החשובים שאנחנו לא יודעים, מחייבת אותנו לנתח את המצב הקיים ולהניח הנחות אשר בבסיסן עומדת העובדה שאנו עוסקים ביחסים בין-לאומיים וחובה עלינו לנצל את הידע הקיים, ואת ההבנה הנלמדת על התנהגות המערכת הבין-לאומית, כדי להגיע למסקנות מושכלות אשר תסייענה לנו להתמודד בעתיד עם ההשלכות הצפויות, קשות ככל שתהיינה, של שני אירועים אלו.

ברשימה זו, כאמור, אני מתייחסת רק להשלכות הצפויות מהתנהלות בית הדין הבין-לאומי בהאג, אשר יש לצרף אליו את האיחוד האירופי שתומך בו, וסביר להניח שיפעל על פי הנחיותיו. האיחוד האירופי הוא גוף בין-לאומי במהותו ולכן תפיסתו את המערכת הבין-לאומית היא אוהדת, בשונה מהתפיסה הישראלית שלא אוהדת את המערכת הבין-לאומית.

ובכן, מהם יחסים בין-לאומיים? יחסים בין-לאומיים מוגדרים כ"קשר בין אנשים ממדינות שונות כשמטרת הקשר היא למצוא ולקדם אינטרסים לאומיים משותפים". דוגמה לאינטרס משותף הוא המלחמה במגפת הקורונה. יחסים בין-לאומיים הכרחיים לא רק כדי שנוכל להשתתף בתחרויות המונדיאל, הג'ודו והאולימפיאדה. אלא הם הכרחיים לסחר החוץ שלנו, כמו גם ליבוא וליצוא שעליהם מבוססת הכלכלה שלנו. ארגונים בין-לאומיים מייצרים נורמות אחידות למזון, לאוויר שאנו נושמים, לפליטת גזי הרכב שבו אנו נוסעים. אמנות בין-לאומיות אחראיות על הסדרי שיט ודיג בין-לאומיים, גבולות, לחימה בפשיעה בין-לאומית, ועוד.

ההסכם הבין-לאומי הראשון נחתם במאה ה-19, והוא הסדיר את תנאי השיט על נהר הריין שהיה עורק התחבורה הראשי באירופה. אחריו באו הסכמי דואר, טלגרף (הסכם חשוב ב-1865), גבולות ימיים, ועוד. קשה להניח שישראל יכולה להתקיים ללא חברות בארגונים הבין-לאומיים, שכן חברות זו מעניקה לה זכויות והגנה, הן זכויות והגנות כלכליות ופיסקליות, והן זכויות ליהנות מכל ההסדרים, החוקים והתקנות המנהלים את העולם המודרני שבו אנו חיים.

אבל, מה עושים עם מערכת המשפט הבין-לאומית? אי-אפשר ליהנות מחברות בפיפ"א, ארגון הכדורגל הבין-לאומי, ומנגד להכריז שאנחנו לא מכירים במערכת המשפט הבין-לאומית. למערכת המשפט הבין-לאומית יש "שיניים" והיא יכולה להטיל עונשים וסנקציות על המפרים את נוהלי וחוקי המערכת הבין-לאומית. למשל, ארגון הסחר הבין-לאומי משמש כגוף משפטי אשר דן בהפרות חוקי סחר בין-לאומי, חוקים שנקבעים על ידי ארגון הסחר הבין-לאומי. המפירים עלולים לסבול מסנקציות קשות, כולל קנסות כספיים במיליארדים.

אנחנו חייבים להניח שההצהרות של ממשלת ישראל שהיא אינה מכירה בחוקיות ועדות החקירה של בית הדין הבין-לאומי לפלילים לא ישפיעו על התנהלות בית הדין, והחקירות יתקיימו למרות התנגדותנו. אנחנו גם צריכים להניח שמסקנות ועדות החקירה לא "ינקו" אותנו מכל אשמה, ודאי אם לא נשתף פעולה עם בית הדין, ונגרום לוועדת החקירה לשמוע רק צד אחד.

השאלה העומדת על הפרק – לשתף פעולה או לא לשתף פעולה, להיות או לא להיות – אינה שאלה קלה או פשוטה. התשובה לדעתי חייבת להיות מבוססת על הערכת תוצאות. מה תהיינה התוצאות אם נשתף פעולה, לעומת מה עלולות להיות התוצאות אם לא נשתף פעולה. לדעתי, התוצאות של אי-שיתוף פעולה תהיינה חמורות בהרבה מהתוצאות של שיתוף פעולה. אין סיבה שלא נציג את הטיעונים הצודקים שלנו, את המצב האובייקטיבי שלנו ואת הסיבות המוצדקות והנחוצות שהיו לפעולותינו הנבדקות.

ישראל היא חלק מהמערכת הבין-לאומית, ישראל תלויה במערכת הבין-לאומית, בסחר, בטכנולוגיה, ביבוא, ביצוא, כמו גם בתרבות, באומנות ובכדורגל. אי-אפשר לבחור להיות חבר רק בארגונים ש"נוחים" לנו ולהתעלם מארגונים ש"לא נוחים" לנו. זוהי מערכת שלמה, מסונכרנת, שפועלת כבר שנים רבות ומשמרת את האינטרסים הלאומיים של החברים בה כולל מדינת ישראל. כל חשיבה אחרת מזיקה ומיותרת.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

11 תגובות

  1. יש אצלנו חכמים שאנחנו יכולים לזלזל בעולם
    שכחנו שאנחנו מדינה שלא יכולה להתקיים לבדה אפילו חודש. מתאפקים כלפינו אבל בסוף נימאס על כולם וינטשו אותנו.

  2. אין לנו היום הנהגה
    הכל זמני ותלוי באוויר
    כל מנהיג וכל מפלגה דואגת כעת לעצמה
    אין מי שיחשוב שני צעדים קדימה

  3. תשובה לשאלה שבכותרת – לא לשתף פעולה עם האג.
    זה מוסד כושל, מאויש ב"אוכלי חינם", לא ממלאים שום תפקיד משמעותי שלשמו מוסד זה הוקם.
    התובעת בנסודה, מוסלמית, נשואה למרוקאי מסלמי, אם לבן מסומם שנרצח בארה"ב.
    הייתה יועצת משפטית ושרת משפטים של הרודן הרצחני בגמביה.
    יש להוקיע את המוסד הזה, לפעול נגדו בכל דרך אפשרית, כולל בכוח אם ינסו להפעיל כוח נגדנו.
    אין לו כל קשר עם יחסים בינלאומיים של ישראל. בוודאי לא עם יצוא ומסחר בינלאומי.
    לשיתוף פעולה עם בית הדין בהאג יש פוטנציאל משמעותי לגרימת נזק ליחסים הבינלאומיים של ישראל
    בייחוד עם מדינות ערב הגובלות בנו, עם כמה מדינות אפריקאיות ועם המפרציות שחתמו על הסכמי אברהם.
    נזק גדול משת"פ עם האג ייגרם ליחסינו עם הרשות הפלסטינית.
    בהחלט יש לפעול נגד ארגונים ש"לא נוחים לנו" כדברי כותבת המאמר.
    חוות דעת מהסוג שהובעו במאמר מראות שאין למי שכך כותב הבנה בממד האמתי והעכשווי של יחב"ל.

  4. דגני, אתה חוזר על קלישאות שעבר עליהן הקלח. מערכת הארגונים הבינלאומיים קיימת ומתחזקת בכל התחומים: סחר, בריאות, ביטחון, לוחמה בפשע בינלאומי, תרבות, מחקר, איכות חיים, וקיומיות כדור הארץ. אין להתעלם גם ממערכת המשפט הבינלאומית שדןאגת שפשעים כמו השואה לא יחזרו. צרות העין וצרות המוח של חלקים באוכלוסיה בארץ מזיקה ומיותרת. חשוב להבין ולהפנים. זה רק פועל לטובתינו.

    1. פרופ' נחמיאס הנכבדה –
      תודה על תגובתך הנ"ל לדבריי המאפשרת לי "לחדד" מעט את ההתייחסות לנושא שעל הפרק.
      את מעלה – ובצדק – על פי מאמרך את: "השאלה העומדת על הפרק האם לשתף פעולה עם בית הדין בהאג"?
      לשאלה זו בדיוק אני משיב. לא לשאלה: האם צריך לשתף פעולה עם ארגונים בינלאומיים.
      הבה לא נתבלבל מגישתך שמכלילה את עניין האג באותה קלחת עם עניינים אחרים ביחב"ל ללא רלוונטיות ביניהם.
      אני אינני חוזר על קלישאות שאבד עליהן הקלח. ההפך הוא הנכון. העניינים שאני מזכיר בלשון המעטה הם הרלוונטיים ביותר כיום. ההשוואות עם כל מיני פעילויות בינלאומיות שעליהן את כותבת כדי ליצור הצדקה לטיעון שלך לא רק שהן לא רלוונטיות אלא שהן בדרך כלל אף פעם לא היו "בתוך הקלח".
      אנא תזכירי לנו איזה אקט רציני עשה בית הדין בהאג לבד אולי ממילושביץ' וצ'רלס טיילור?
      בעניין פעילות בינלאומית יכולתי להזכיר את הוועדה (כאילו) לזכויות אדם, את דרבן, את הציונות גזענות, את השחיתות באונר"א, את הג'נוסייד הנורא שמתחולל כיום במדינות במזרח התיכון ועוד.
      לדבר מסוג זה את מטיפה לחבר אותנו?
      אסכם בקצרה: מעמד ישראל בזירה הבינלאומית, בעיקר בעשור האחרון, עולה בהרבה מאד על גודלה של המדינה היהודית. אין לזה דוגמה היסטורית או עכשווית מקבילה. חד וחלק – שת"פ עם האג יזיק לנו וייצור לנו תדמית של "נחלשים". מיותר לחלוטין.

  5. הנהגת המדינה מסיתה נגד מערכת המשפט שלנו. בודאי לא מפתיע שהיא אנטי מערכת המשפט הבינלאומית.

    1. בהיקשר זה ראוי לקרוא את סיפרו של חיים רמון , המטיל אור מהזוית שלו על התנהלות מערכת המשפט בישראל הרבה לפני עידן משפטי נתניהו

  6. לשתף פעולה. לשתף. אם אנחנו רוצים להמשיך להשתייך לארצות הנאורות.

  7. מה ההיגיון לא להתייחס
    זאת במה שבה אפשר להעלות עובדות שחשוב שהעולם ידע
    ומה יש לנו להפסיד

  8. בשל התנהגותו של טראמפ מנהיגי ישראל, ובעיקר מסוימים, תפסו ביטחון מופרז ומוגבל שעוד יעלה לנו ביוקר.

  9. ברור שהניסיון והמוסר אומרים לשתף פעולה. דווקא בגלל זה ברור שמדינת ישראל לא תשתף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן