ידידות מפתיעה בין הדוב הרוסי לסולטן הטורקי

מה ההסבר להתחממות היחסים בין רוסיה לטורקיה, או ליחסי החיבה בין פוטין לארדואן? ואולי לא היו הדברים אלא התקרבות של אינטרסים?

המלחמה הקצרה בין ארמניה לאזרבייג'ן על אזור נגורנו קראבך (Nagorno Karabakh) הייתה הרקע או הזדמנות לידידות המפתיעה בין השניים. טורקיה תמכה באזרבייג'ן  שתושביה מוסלמים וסיפקה להם נשק, ואילו רוסיה תמכה בארמניה הנוצרית. בסופו של יום פוטין וארדואן השיגו, או יותר נכון לומר כפו, הפסקת אש והסכם פשרה בין הצדדים.

התוצאה של הפשרה היא שעכשיו יש לרוסיה נוכחות צבאית בנגורנו קראבך, דבר שמחזק את מעמדה כבעלת עמדה דומיננטית בדרום הקווקז, ואילו טורקיה השיגה סוג של הכרה בכך שיש מעמד לתמיכתה באזרבייג'ן.

הישג נוסף של פוטין ורוסיה הוא שהתרחב הסדק בין טורקיה לבין אירופה. טורקיה היא חברה ב-NATO, דבר שהיה חשוב מאוד בזמן המלחמה הקרה, כאשר NATO תמכה בטורקיה כנגד תוקפנות אפשרית של ברית המועצות. הדבר התבטא בין השאר בנוכחות צבאית של ארה"ב. עד עכשיו קיים בטורקיה בסיס חשוב של חיל האוויר האמריקני.

אבל מאז שארדואן נבחר להיות ראש הממשלה הורעו היחסים בין טורקיה למדינות המערב והלכו מדחי אל דחי, זאת עקב מחלוקות קשות בכמה נושאים: האופן שבו דיכא ארדואן את ניסיון ההפיכה הצבאית נגדו. מצב זכויות האדם בטורקיה. סיכויים של אלפי האסירים לאחר דיכוי ניסיון ההפיכה למשפט הוגן. ההתנהלות התוקפנית של טורקיה בנושא חיפושי נפט וגז בים התיכון בשטח שבין יוון קפריסין וטורקיה, ועוד. (להרחבה בנושא ראו מאמר שכתבתי "נשיא טורקיה ארדואן משחק באש" (18.9.2020); מאמרו של סטיב בלחסן "רוסיה הכוח העולה" (15.3.2021); ומאמרו של יבגני קלאובר "מצב סבוך: טורקיה, רוסיה והסכסוך בנגורנו קראבך" (9.10.2020)).

המצב הוא פרדוקסלי מהרבה בחינות. המצב הגיאופוליטי, הפחות או יותר קבוע, הוא שיש עימות בין טורקיה לבין רוסיה (או ברית המועצות), ולכן התמיכה של ארה"ב חשובה. מאז ימי יקתרינה הגדולה התעמתה רוסיה עם טורקיה העות'מאנית ועזרה לתנועות השחרור של עמי הבלקן, לדוגמה יוון וסרביה במאה התשע-עשרה.

שיתוף פעולה אסטרטגי בין טורקיה לרוסיה, התקיים בשנות העשרים של המאה הקודמת. כמאל אתא טורק, הרפורמטור, אבי האומה הטורקית החילונית, הסתייע בברית המועצות כדי לעמוד כנגד המדינות האימפריאליות, בריטניה וצרפת. אתא טורק חשש שהן תסייענה ליוון במלחמה בינה ובין טורקיה.

המצב הגיאופוליטי של טורקיה מעורר שתי שאלות: הראשונה, האם פוטין מסוגל לתקוף לפתע את טורקיה ולנסות "לבלוע" שטח שבשליטתה? האופן והמהירות שבהם חטף וסיפח את חצי האי קרים, מראה שהוא מסוגל למעשים כאלה. אגב, הוא מסוגל לנסות, באופן דומה, לבצע מחטף סיפוח באזור הבלטי – למשל לספח את אסטוניה.

השאלה השנייה היא האם החברוּת ב-NATO תרתיע ותמנע מחטף כזה? אין די בכך שקיימים הסכמים חתומים ושכוחה הצבאי של ארה"ב גדול כדי שההרתעה תפעל. הכרחי שפוטין יחשוב שארה"ב באמת תפעיל את הכוח שלה. בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת ארה"ב הייתה מוכנה לכך. כל העולם ראה את צבא ארה"ב נלחם בקוריאה, את העימות בין הנשיא קנדי לבין חרושצ'וב בזמן משבר הטילים בקובה ואת צבא ארה"ב נלחם בווייטנאם. אבל האם היום, אחרי המעורבות באפגניסטן ובעיראק, ארה"ב תהיה מוכנה להתערבות צבאית בטורקיה? זוהי השאלה שכל מי שמתעמת עם ארה"ב, מקוריאה הצפונית עד איראן ומוסקבה, שואל את עצמו.