הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור
דגל טורקיה תמונה: David Benbennick commons.wikimedia.org

במאמר קודם שלי הסברתי את התקרבותו של "הסולטאן הקטן" (ארדואן) למדינות האזור. יחסי טורקיה עם ארצות הברית של ג'ו ביידן שונים במהותם מיחסיה עם הממשל הקודם בראשות טראמפ. הצלצול הגואל שארדואן קיווה לו, מבושש להגיע. בעוד שמנהיגי האזור קיבלו מהממשל החדש שיחות טלפון באיחור אופנתי, הנשיא הטורקי קיבל את השיחה לאחר זמן ממושך יותר. איחור זה אותת על תחילת תהליך של תביעות כנגד טורקיה אשר הוקפאו או נגנזו בתקופה הקודמת. למשל ב-2017, בעת ביקורו של הסולטאן בוושינגטון, קבוצת מפגינים ממוצא כורדי צעקו לעברו האשמות על רדיפת בני עמם על ידי הטורקים. מאבטחיו החלו לתקוף את המפגינים ואף פצעו כמה מהם, ותלונה הוגשה למשרד המשפטים ולמשרד החוץ האמריקני. בתצהיר אשר הוגש לבית המשפט נטען כי המאבטחים פעלו בניגוד לחוק וכי יש תשתית להעמידם לדין, אך דבר לא נעשה בנושא.

פרשה נוספת הייתה מעצרו של הגנרל מייקל פלין, אשר קיבל כספים על התיווך והסיוע בחטיפתו של פתוהללה גולן מארצות הברית והסגרתו לטורקיה לצורך העמדתו לדין. גולן זוהה על ידי ארדואן כעומד בראש ניסיון הפיכה ב-2016. זה המקום להזכיר כי הגנרל מייקל פלין זכה לחנינה נשיאותית על מעשיו, אך הייתה זו חנינה אישית אשר אינה פותרת את טורקיה מהעמדה לדין על חטיפה וקשירת קשר לביצוע עבירה.

אך הפרשה החשובה ביותר היא "האלקבנק" – הבנק הממשלתי הטורקי שהואשם בביצוע מעילת ענק, קשירת קשר, הלבנת הון, מרמה ועזרה לאיראן. פרשה זו הייתה ועודנה עילה לסנקציות אשר השיתה ארה"ב על טורקיה. רק לאחרונה, יו"ר ועדת הכספים רון וידר שלח מכתב לתובע הכללי ובו הציב אולטימטום עד לסוף חודש מרץ השנה לנקיטת צעדים כנגד המעורבים בפרשה, ודרש לדעת מי נתן את ההוראה להפחית את הקנסות כנגד המעורבים.

ארדואן, כפי שנראה זה שנים מספר, מבקש להכתיר את עצמו לסולטאן. מאז אירועי המרמרה ב-2010 היו יחסי טורקיה וישראל בשפל, ולפני כשנתיים נעכרו היחסים עוד יותר כאשר הטורקים בחרו לגרש את השגריר הישראלי. ארדואן בחר לציין מעל כל במה כי היהודים מזהמים את מסגד אל-אקצה, וגם ניסיון השילומים על אירועי המרמרה (20 מיליון דולר) ב-2016 לא עזר להרגיע את האקלים בין אנקרה לירושלים.

בתקופה האחרונה חל שינוי בגישתו של ארדואן בכל הקשור למדינת ישראל והוא אף הסכים ששגריר חדש ייכנס לתפקידו. עם זאת, המניע העיקרי שלו הוא מה שכונה במערב "הסהר הטורקי", כלומר שליטה טורקית אסטרטגית המתחילה בצפון סוריה, עוברת דרך קפריסין ומגיעה עד לישראל. להגשמת מטרותיו הוא מסתער ביתר שאת ובגלוי על הנעשה בלבנון, אשר נוחלת כישלון מוחץ בפן הכלכלי, הן בשל שנת הקורונה הקשה והן בשל הפיצוץ העז בנמל באוגוסט האחרון. כפי שכבר ציינתי בעבר, חברות בנייה טורקיות זיהו את הפוטנציאל הטמון שם.

כחלק מניסיונותיו של ארדואן לייצר את "הסהר הטורקי" הוא הקים עמותות תמיכה בערביי ישראל, המסייעות ותומכות במהלכים בתוך מדינת ישראל. מקומות רבים אשר נתמכו בידי העמותות תלו את דגל טורקיה בשעריהם כאות הכרת תודה. מדינת ישראל פועלת כל העת כנגד ההתערבות הבוטה של הטורקים בענייני הפנים, אך לא תמיד בהצלחה.

לסיכום, ההתקרבות הטורקית לשחקנים האזוריים אינה מונעת מרצון לשלום אמיתי, אלא ממצוקתה הכלכלית ההולכת וגוברת וניסיונותיה ליצור קשרי מסחר והגמוניה אזורית. עם זאת, עננת התביעות המשפטיות הרובצות מעל ראשה מובילה אותה לבחור ולנקוט מהלכים חדשים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. מה שמניע קודם כל את ארדואן, בכל צעד שהוא עושה, זה שימור השלטון שלו. כמו עוד כמה מנהיגים בעולם שאולי אתם מכירים.

  2. פעם היתה ארדואן אופוזיציה בתוך טורקיה שממש סיכנה את שלטונו. כיום האופוזיציה קטנה וחלשה.

  3. טורקיה היתה יכולה להיות מדינה פורחת אם לא היו משתלטים עליה מנהיגים דבקים בדת. והלקח ברור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

וידאו לעסקים

מה חשוב לקחת בחשבון בעת צילום?