ראשית חדירת המלחמה הקרה למזרח התיכון

יובל שנות מעורבות סובייטית במזרח התיכון (12)
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

יחסי שיתוף פעולה המתקיימים כיום בתחום הביטחוני בין ישראל לפדרציה הרוסית, המתבטאים בין היתר גם בקרבה אישית בין מנהיגי שתי המדינות, מתבססים בעיקר על הניסיון הכושל של התחברות הסובייטים עם המצרים ועל הלקחים שהם הפיקו מסדרת ההתמודדויות נגד ישראל שהם נגררו אליהן.

כאשר הסובייטים החליטו, במהלך שנת 1955, לחתום על עסקת אספקת נשק גדולה עם המצרים, הם לא תיארו לעצמם שהמעורבות תגרור אותם ללחימה בפועל, ושזו תסתיים בתבוסה מצרית ובפגיעה משמעותית במוניטין של העוצמה הסובייטית. עם ראשוני הטנקים, המטוסים, התותחים ויתר כלי הנשק הסובייטיים הגיעו למצרים אנשי סגל צבאי שתפקידם היה להדריך ולאמן את המצרים בשימוש בכלי משחית אלה. המומחים הסובייטים ובני משפחותיהם הסתגרו בשכונות מיוחדות שהועמדו לרשותם. במקומותיהם נוצרה הפרדה שעוררה כעס בקרב הקצונה המצרית. המצרים התלוננו שהמדריכים הסובייטים לא נותנים להם את הכבוד הראוי בהתאם למעמדם. לעומת זאת המומחים הסובייטים התלוננו על חוסר מיומנות והעדר יכולת טכנית בקרב אנשי הסגל המצרים (ראו בספרו של פריק סעד אלדין אלשאזלי "שאזלי: חציית התעלה", הוצאת מערכות, 1987, פרק ד).

המגבלה העיקרית שנוצרה בין הסובייטים למצרים הייתה חוסר יכולת לתקשר בהעדר שפה משותפת, דהיינו הסובייטים לא דיברו ערבית והמצרים לא ידעו מילה ברוסית. הקצינים המצרים בדרך כלל ידעו אנגלית והיו רגילים למדריכים ולספרות הדרכה בריטיים, אולם המדריכים הרוסים לא ידעו אנגלית. גם הרגלי הדת והתרבות השונים בין המצרים לסובייטים היו גורם מכשיל. המצרים שבתו ביום שישי ואילו הסובייטים שבתו בשבתות ובימי ראשון. הדבר הותיר בעצם רק ארבעה ימי אימונים בשבוע. נדרשו גם מאות מתורגמנים מרוסית לערבית, ואלה לא היו בנמצא. הסובייטים גייסו במכללות הצבאיות ובמוסדות אקדמיים בארצם מאות סטודנטים שלמדו ערבית כדי שישמשו מתווכים בין המדריכים הרוסים לבין החניכים המצרים. כך נוצרה שכבה מתווכת של פונקציונרים, שרק סיבכו את העניינים.

עבור מדינות מתנגדות, כדוגמת ארצות הברית וישראל, נוצרה אפשרות של דליפת מידע ממערכת המתורגמנים לגורמים לא מעורבים באמצעות האזנה לרשתות קשר ברוסית או באמצעות משת"פים. תוצאה נוספת של עבודת המתורגמנים הייתה יכולתם לכתוב היסטוריה ממקורות ראשונים, וכך אכן עשו רבים מהם שהמשיכו בחייהם וכתבו את ההיסטוריה של עבודתם במצרים, וכך עשו וטרנים רבים ששירתו בצבא הסובייטי במזרח התיכון. כך הם יצרו מקור חשוב להבנת הסאגה הבעייתית של מעורבות הסובייטים במצרים (ראו בספרם של גינור איזבלה וגדעון רמז "המלחמה הסובייטית-ישראלית 1967–1973", באנגלית, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2017, בהקדמה).

במהלך מבצע סיני המריאו טייסי חיל האוויר המצרי, שהיה בעת ההיא קטן וחסר ניסיון קרבי, במטרה לסייע לכוחות הקרקע שלהם, שספגו נפגעים רבים. בשל העדר מיומנות מספיקה נאלצו מדריכיהם הסובייטים להמריא עימם ולהשתתף בקרבות אוויר נגד טייסי ישראל ונגד הטייסים האירופים. ב-30 באוקטובר הפיל טייס סובייטי שטס במיג 15 מפציץ קנברה בריטי. ב-31 באוקטובר הפציצו טייסים סובייטים את עמדות הצנחנים הישראלים במיתלה (על פי גרסה מצרית, טייסים מצריים הם שהפציצו את עמדות הצנחנים הישראלים במיתלה, והטייסים הסובייטיים שהיו עימם רק "סייעו" להם).

מפציצים מדגם איל 28 שהוטסו בידי טייסים סובייטים חדרו ב-31 באוקטובר לשטח מדינת ישראל פעמיים. ב-1 בנובמבר ניסו טייסים סובייטים לתקוף את שדה התעופה בלוד והונסו על ידי מטוסי מטאור ישראלים שהוזנקו לקראתם. באותו היום הגיעו מברית המועצות מטוסי מיג 17 חדישים, ואלה נכנסו מיד לקרבות אוויר והצליחו להפיל מספר מטוסים בריטיים. טייסים סובייטים ניהלו קרבות אוויר נגד מטוסים בריטיים מעל קהיר. כדי להציל חלק מהמטוסים הסובייטיים החדישים מהשמדה הם הונחתו בידי טייסים סובייטים בשדה תעופה בערב הסעודית ובשדה התעופה בלוקסור בדרום מצרים. גם ללוקסור הגיעו טייסים בריטים, והם השמידו מיגים שחנו בשדה התעופה שם (ראו בספרו של מלובני פסח "דגל אדום מעל המזרח התיכון", הוצאת מלצר, 2017, עמודים 36–37).

הסובייטים לא היו מוכנים לקראת מלחמה בסדר גודל כזה. מה גם שהמצרים לא הצטיינו בשיתוף פעולה בלחימה נגד בריטים, צרפתים וישראלים. הצי הבריטי הטיל מצור ימי על חופי מצרים בים התיכון וכך נלכדו באזור שנסגר כ-20 ספינות סובייטיות. בשל העוצמה העודפת של הצי הבריטי, הסובייטים נאלצו להימנע מתגובה.

בצר להם דרשו המצרים מהשגריר הסובייטי בקהיר להתקשר למוסקבה ולדרוש התערבות סובייטית צבאית בלחימה לטובתם. שר החוץ הרוסי דימיטרי שפילוב התנגד לכך בטענה שהתערבות סובייטית מעבר למה שכבר התחולל בשטח רק תסבך את המצב. המצרים עמדו בפני תבוסה נוספת על זו שחוללו הישראלים בסיני. בכל זאת הסובייטים לא טמנו את ידם בצלחת. הם החלו להפעיל איומים ולחצים על הכוחות התוקפים וכך הושגה הפסקת אש שלמעשה הצילה את המצרים מתבוסה גדולה עוד יותר (מלובני, שם, עמודים 38–41).

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. הכיוון אליו מובילה הסדרה של התקפלות הרוסים במצרים, היא נכונה. אבל בסופו של דבר הרוסים עדיין בשכונה. וצריך לזכור שארצות הברית התקלה ומוציאה את כוחות הצבא שלה מהאזור ומהעולם. אחרי שלא השיגה נצחונות גדולים.

    1. אלן היקר (או היקרה) –
      תודה על תשומת הלב וההערות. נכון. הרוסים עדיין בשכונה. מפריסתם בכל רחבי המזרח התיכון הם נותרו רק בסוריה. אבל נא לשים לב – הפעם הם איתנו. או לפחות לא נגדנו. לגבי ארה"ב – נא לזכור שארה"ב מחזיקה מאות אלפי חיילים בעשרות מדינות בעולם, כולל 11 נושאות מטוסים, ו- מפציצי B52 עם חימוש גרעיני. אין ספק שללא ארה"ב, ולמזלנו, העולם היה נראה אחרת. אגב – מקור העוצמה האמריקאית הוא, בין היתר, בייצור של מאות מיליוני טונות של גרעינים (חיטה, תירס, סויה) והאכלת חלק גדול מאוכלוסיית העולם.

  2. קשה להבין את התנהגות הרוסים כיום
    גם משתפים אתנו פעולה וגם מוכרים נשק ותומכים מדינית באויביינו

    1. לשמשון –
      על פניו הנך צודק. למרות שרוסיה איבדה הרבה ממעמדה הבינלאומי, מה גם שהיא, עוד לפני הקורונה, סובלת מבעיות כלכליות וחברתיות קשות, שליטיה עדיין רואים את עצמם מנהיגים מעצמה ומתנהגים כך. הם מתאמצים מאד למכור נשק לכל מי שמוכן לקנות כדי להרוויח מטבע חוץ. יש בהנהגה הרוסית כיום חלק שדוגל במדיניות קודמת, דהיינו לשתף פעולה עם מדינות אויבות לישראל. יש שם בהנהגה גם גישות אנטישמיות. כל זה מתבטא בתמיכה מדינית באויבנו כפי שהנך כותב. אולם יש להדגיש עוד דבר – כיוון שרוסיה מתעקשת לשמור על הבסיס האחרון שנותר לה במזרח התיכון – סוריה – ברור לצבא הרוסי שאם הוא רוצה לפעול בסוריה עליו לקבל הסכמה ישראלית. נכון – זה עלול להישמע לך מוזר – הסכמה ישראלית לפעילות של "מעצמה", אכן זה המצב. אל תשכח שישראל חיסלה בזמן שהרוסים היו נגדנו, כ- 1500 מיגים בערך חצים באוויר והמחצית השנייה בשדות התעופה על הקרקע. אין לרוסים רצון להיכנס לעימות אווירי כיום עם ישראל. הם מעדיפים לשתף איתנו פעולה. גם לנו זה משתלם כיוון שהאינטרס שלנו הוא שהמשטר העלאווי בסוריה ישרוד. כך מובטח לנו שמשטר המיעוט בסוריה יהיה עסוק בהישרדות עצמית ולא יעיז לפתוח חזית נוספת איתנו.
      לסיכום – כך זה ביחסים בינלאומיים. אפילו בתוך אותה מדינה יש אינטרסים מגוונים לקבוצות שונות. כמובן שאין ביחב"ל מצב קבוע. הכל יכול להשתנות אפילו בזמן קצר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי