לא מכבר הציג הרמטכ"ל כוכבי את הערכותיו לגבי האיומים הביטחוניים הניצבים בפני המדינה והסביר כיצד לדעתו על המדינה וצה"ל להיערך לקראת הבאות. מתוך הרצאה ארוכה בחרה התקשורת לעדכן את הציבור דווקא בנוגע לדעתו על חומרת האיום של הגרעין האיראני והדגישה את הקשר לשני אירועים פוליטיים: כניסתו של הנשיא הדמוקרטי ג'ו ביידן לבית הלבן והבחירות הקרובות בישראל. מכאן נכנסה המערכת הפוליטית לסחרור מסוים בין ההיבט המקצועי הביטחוני ובין ההיבט הפנים-פוליטי הישראלי.
השוללים את מעשה הרמטכ"ל מעלים את הטענות האלה:
– הרמטכ"ל, כסמכות ביטחונית מהמעלה הראשונה, צריך להביע את הערכותיו המקצועיות בפני הדרג המדיני בחדרים הסגורים.
– דבריו הפומביים, ובמיוחד העיתוי – עם כניסתו של הנשיא ביידן לבית הלבן, אינם אלא אצבע בעין לנוכח המסרים שהפיצו בכירי הממשל האמריקני החדש, המעידים על שחזור המדיניות של ממשל אובמה למזרח התיכון, ובמיוחד התמיכה בהסכם הגרעין האיראני, בעייתי ככל שיהיה. מוטב שעניינים כאלה ילובנו בשיחות חשאיות בין בני הברית. מה עוד שכלל לא בטוח שהמדיניות של ארה"ב אינה טובה לישראל.
– ההצהרות על יכולת ישראל לתקוף באופן עצמאי את מתקני הגרעין האיראני אינם אלא יוהרה והתרברבות ילדותית, שכן ברור לכול שישראל אינה מסוגלת לבצע מהלך מסוכן כזה ללא סיוע – שלא לדבר על תמיכה – של ארצות הברית.
– מניסיון העבר, תמיד לקראת הגשת תקציב המדינה ראשי הצבא יוצאים בהכרזות והפחדות בומבסטיות כדי לשכנע את המערכת הפוליטית להעניק לצבא נתח גדול יותר מתקציב המדינה – וכך אפשר להסביר את העיתוי של הנאום.
– אין לשלול את ההערכה שעיתוי הנאום מעיד על תמיכה והזדהות אישית עם נתניהו לקראת הבחירות הקרובות והמשפטים שבדרך – ועניין זה מעיב על כנות הרמטכ"ל.
מנגד, התומכים בעמדת כוכבי מתייחסים לכמה היבטים:
– הרמטכ"ל, כאחד מאנשי המפתח החשובים בעיצוב ביטחון המדינה, ראוי שיביע את הערכתו המקצועית בפומבי. אפשר להאמין שזו גם דעתו האישית שמוטב שהציבור, הנושא בעול הביטחון, ידע מהם האתגרים הביטחוניים הניצבים בפניו בטווח הקצר והארוך.
– יש להניח שהרמטכ"ל בעל אינטליגנציה מספקת להבין את משמעויות דבריו דווקא בימים אלה של חילופי ממשל בארצות הברית. לפי ההתבטאויות של בכירי הממשל, ארה"ב חוזרת לאמץ את האסטרטגיה של אובמה לגבי המזרח התיכון, אסטרטגיה שיש מחלוקת לגבי יכולתה לספק מענה לאינטרסים הביטחוניים הדחופים של מדינת ישראל, במיוחד בעימות עם איראן. ואם בחר לומר זאת בפומבי – כנראה הוא יודע למה.
– רמת הדאגה והדחיפות שנשמעה בדברי הרמטכ"ל היא כזו שמעידה שהסכנה הביטחונית עולה על הסכנה והחשש שמא דבריו יתפרשו כתמיכה או מעורבות במערכת הבחירות או במשפט האישי של נתניהו.
– יש לזכור שבקדנציה קודמת היו רמטכ"ל וגם ראש המוסד שטרחו להפליג לארה"ב להביע בפני ראשי הממשל את התנגדותם לדעתו של ראש הממשלה לתקיפה באיראן כדי להגביר את הלחץ של ארה"ב על ישראל להימנע מכך. במקרה הזה לא נשמעה ביקורת בתקשורת על המהלך הזה, אלא עלתה הטענה שבשם "חופש הביטוי" זו חובתם, אם לא זכותם, של ראשי הביטחון לפעול בכל דרך כדי למנוע מהלך שגוי לדעתם. הפעם הם מגנים את הרמטכ"ל ומונעים ממנו את אותה זכות/חובה שהעניקו למתנגדים, וכל זאת מחמת שיקולים פוליטיים מקומיים צרים.
לסיום: אין ספק שיחסי ארה"ב-ישראל הם בעלי חשיבות עליונה לביטחון ישראל, וכלל לא בטוח שזה המצב מהצד האמריקני. ההיסטוריה של 75 השנים האחרונות מצביעה על סדרה של עימותים בין הממשל האמריקני – בעיקר מזכירות המדינה – לישראל, למשל ההתנגדות לתמיכת ארה"ב בהכרזה על מדינת ישראל, כפיית נסיגת צה"ל מסיני בעקבות מבצע קדש, המהלכים הבעייתיים של קיסינג'ר שהובילו למלחמת יום כיפור, התמיכה בבחירות הדמוקרטיות כביכול שהביאו לשלטון חמאס בעזה, התמיכה בסילוקו של מובארכ והתמיכה בשלטון האחים המוסלמים במצרים, ולאחרונה הסכם הגרעין עם איראן.
ובכל זאת צניעות, ענווה והכרת תודה – הן מידות ראויות שעל ישראל לאמץ ביחסיה עם אחותה הבכירה.
11 תגובות
הרמטכ"ל לא צריך הפוך מתקדם מועמדים לראשות הממשלה.
לאזרח
שאלה טובה.
סביר שקיימת הסכמה שאין הרמטכ"ל צריך לפעול לקידום מועמד לראשות הממשלה. אך האם עמדתך זו תופסת גם לגבי סגן ראש המוסד שפירסם לאחרונה ביקורת נוקבת כלפי ראש הממשלה, דווקא בעיתוי היכול להיחשב – באופן התואם במדויק את נימוקיך- כפעולה למניעת היבחרותו של מועמד לראשות הממשלה? שכן לא שמעתי אף קול המגנה את המהלך הזה, למעט קריאות הידד..
גדעון היקר,
שתי הערות:
1. מהלכים של קיסינג'ר לא הביאו למלחמת יום כיפור. זו הייתה מלחמה שנמשכה שש וחצי שנים, בעיקר נגד
הסובייטים, שהתחילה הרבה לפני שקיסינג'ר גויס ע"י הנשיא ניקסון לפוליטיקה.
2. ישראל כבר פועלת בהצלחה נגד הגרעין האיראני. חלק בעזרת ארה"ב וחלק באופן עצמאי.
שאלה:
אתה בטוח ב- 100% שאין לישראל יכולת גם לתקוף פיזית את מתקני הגרעין באיראן אם יעלה הצורך בכך?
דגני, נכון. לא קיסינג'ר הביא את מלחמת יום כיפור, הוא רק ניצל/השתמש בתוכניתו של סאדאת כדי לקדם אינטרס אמריקני ( הוצאת הסובייטים ממצרים והשבתה לחייק ארה"ב), וזה היה ע"ח ישראל: "ארה"ב לא תתמוך בישראל אם תירה את הכדור הראשון". היענותם של גולדה ודיין לתנאי הזה- הוא האסון של מלחמת יום כיפור.
אף שיש הטוענים שהייתה זו ברכה כיוון שהמלחמה התניעה משא ומתן שהביא לחתימת "הסכם שלום" ("הסכם" בלבד ומצב של אי-לוחמה מתמשך- במקרה הטוב).
לגבי אירן- אין לי ביטחון לגבי יכולתה של ישראל לתקוף פיזית, וככול שחולף הזמן יקשה עוד יותר כי האירנים מטמינים את מתקניהם עמוק באדמה, ולכן קשה עד בלתי אפשרי ללא האמצעים המיוחדים של האמריקנים. לכן החשש הוא שאיבדנו את האופציה הפיזית.
גדעון מכובדי
להוציא את הסובייטים ממצרים היה אינטרס ישראלי מובהק. נכון – בהחלט גם אינטרס אמריקאי.
שלא תקפנו ראשונים היה המזל הגדול של ישראל. תקיפה הייתה גורמת ליותר נפגעים ונזקים.
והעיקר – המעורבות האמריקאית הרתיעה את הסובייטים מהתערבות פעילה בלחימה.
ההסכם עם מצרים – האם לקחת בחשבון את שיתוף הפעולה הקיים היום בין שתי המדינות?
איראן – לא נכון להיות דפיטיסט בעניין זה. נסתפק בכך.
לרמטכ"ל לא רק מו ר אלא חובה להשמיע דעתו בענייני ביטחון לאומי.
דוד אלמליח
ללא ספק- חובתו של רמטכ"ל להשמיע את דעתו בכול הנוגע לאחריותו בענייני בטחון לאומי. השאלה היא – באיזה פורום!!
זכורים מקרים בהם רמטכ"ל הביע בפומבי עמדות בניגוד לאלו של הדרג המדיני כמו מוטה גור שהזהיר בפומבי שהצעת השלום של אנואר סאדאת היא מלכודת פתאים שיש להישמר ממנה, או אשכנזי (הרמטכ"ל), ודגן (ראש המוסד) שנסעו באופן מיוחד לארה"ב להביע דעתם נגד התקפה ישראלית על מתקני הגרעין האירני- בניגוד לדעת נתניהו וברק.- מהלך שיכול במקומות מסוימים להיחשב למרד גלוי. מנגד, הרמטכ"ל דדו התנגד לראשת הממשלה ושר הביטחון שמנעו ממנו התקפת מנע ערב יום כיפור- והציבור שמע על כך, רק מאוחר יותר.
לכן בעיקרון, הרמטכ"ל אמור להביע דעתו בפני הדרג המחליט בפורום סגור- אלא אם יש הסכמה לגבי הצורך בפומביות (למשל לפזר הצהרות איום נגד החמאס- שאני באופן אישי חולק על כך). וכאשר בוחר לצאת פומבי מתוך שאיפה לקדם דעת קהל בעניין מסוים- יכול הדבר להיחשב פגיעה מכוונת בממשל תקין. האם צדק אם לאו? ההיסטוריה תשפוט!
לרמטכ"ל זכות לדיעה, וזכות להשמיעה. ללא קשר יש לו חובה להשמע לשר הביטחון ולראש הממשלה שממונים עליו. הם יחליטו והוא יבצע בדיוק מה שהורו לו.
ולמה סעודיה לא מחבקת אותנו?
gb
מענה לגיל:
בעיקרון, יש לסעודיה עניין לקדם את היחסים עם ישראל מכמה סיבות:
-הסיפור הפלסטיני הבלתי נגמר עקב סירובם לכול הצעת פתרון סבירה, הופך עם השנים לנטל על העולם הערבי הנגרר בעל כורחו, לעיסוק מתמיד שאינו מקדם את האזור לשום דבר בעל ערך, כאשר ישראל אינה נחשבת יותר לאויבת מרה של האומה הערבית כפי שהיה לפני 80 שנה
-הנפט המזרח תיכוני מאבד עם השנים את כושר המיקוח בזירה הבין לאומית, ומדינות המפרץ מחפשות נתיבים חדשים להבטיח את הישרדותם העתידית בעולם הגלובלי עי פתיחות למערב המודרני וההכרה שלישראל יש מה לתרום לשגשוג הכלכלי האזורי כמו צינור נפט לאשדוד המקרב את סעודיה לשוק האירופאי.
-בזירה הפנימית- ישראל נחשבת לשותפה פוטנציאלית למאבק נגד אירן השיעית, המהווה נכס מודיעני אם לא יותר מכך, לסעודיה.
לכול אלה סייעה מדיניות החוץ של טראמפ באופן שסעודיה תמכה ב"ברית אברהם" ועודדה מדינות ערב נוספות להמשיך בתהליך, אף שהיא עצמה לא נחפזה, והמתינה לשינויים בממשל האמריקני לוודא שתעמוד בהבטחות ל אספקת נשק מודרני, שבדיעבד נמצאו מוצדקים עקב הכתף הקרה של ממשל ביידן שהודיע ש"שוקל" מחדש את הסכמי הנשק של טראמפ, ולא פחות מכך שהתעקש להפיץ את דוח המודיעין המטיל את אשמת רצח העיתונאי על בית המלוכה, מהלך שנחשב להתערבות בעניינה הפנימיים של הממלכה (אגב- באופן דומה עשה ביידן שכינה את פוטין "קילר").
לסיכום: אילו טראמפ היה ממשיך בכהונתו- היו מן נסתם כבר חילופי שגרירים בין סעודיה וישראל. הרבה מאד תלוי במידה שארה"ב תמשיך במדיניות אובמה (הכושלת) למזרח התיכון. עדיין לא נסתם הגולל כי עסקאות כלכליות הם עדיין על הפרק, אלא אם נתניהו לא יהרוס הכול בגלל מאמציו לגרור את סעודיה למסע הבחירות שלו.