עסקת הנשק המצרית-סובייטית הראשונה והשלכותיה

1955 הייתה שנה שבה החמיר מצב הביטחון בישראל. ההנהגה הביטחונית בישראל ספגה מהלומה רצינית בשל כישלון "עסק הביש" במצרים. המתח בין שלושת האישים שניהלו את מערכת הביטחון – ראש הממשלה שרת, שר הביטחון לבון והרמטכ"ל דיין – הגיע לשיאו, והיה חמור עד כדי כך שתפקוד המערכת נפגע. בן-גוריון הלך לשדה בוקר אך לא היה מנותק מהמערכת. הוא קיבל אורחים והתייעצו עמו כמעט מדי יום. אחרי "עסק הביש" במצרים ודעיכת סמכות לבון לכהן כשר ביטחון, התבקש בן-גוריון לשוב וליטול על עצמו את ניהול משרד הביטחון. הוא נכנע ל"דין התנועה" ובתחילת 1955 שב לתפקיד שר ביטחון בממשלת שרת. סידור זה לא היה יכול להחזיק מעמד. ואכן בנובמבר 1955 שב בן-גוריון לכהן בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון למשך כשמונה שנים נוספות, עד שפרש סופית ב-1963.

במצרים נאצר תפס מנהיגות והשתלט על השלטון. הוא רכש ביטחון בתפקיד והחל להכין את מצרים למה שהוא קרא "הסיבוב השני" נגד ישראל. באפריל 1955 הקים מודיעין הצבא המצרי יחידות חבלה ברצועת עזה שנקראו "פדאיון" (בתרגום מערבית – מקריבי נפשם). ליחידות האלו גויסו כשבע מאות צעירים שראו בהסתננות לתוך ישראל לשם ביצוע פעולות חבלה וטרור דרך לחימה מקובלת. ההכוונה, המימון והפיקוד על הפדאיונים היו באחריות הצבא המצרי. בספטמבר 1955 נחתמה עסקת אספקת נשק בין צ'כוסלובקיה למצרים. מאחורי ההסכם ניצבה ברית המועצות. אנשי הסגל המקצועי שיצאו למצרים בעקבות חתימת ההסכם היו בעיקר סובייטים. אנשי סגל מצריים רבים יצאו להשתלמויות בבריה"מ. התפתחות זו עוררה דאגה רבה בישראל.

עסקת הענק הזאת, שהיקפה הכספי נאמד ב-250 מיליון דולר (כערכם לפני 65 שנים), הפרה לחלוטין את המאזן הצבאי בין מצרים לישראל. היא כללה 530 כלי רכב משוריינים, בהם 230 טנקי 34T חדישים ו-200 נושאי גייסות משוריינים, כ-600 תותחים מסוגים שונים, 200 מטוסי קרב, הפצצה ותובלה, עשרות כלי שיט מלחמתיים וכמות גדולה של נשק קל ותחמושת. כמויות כלי הנשק האלו ואיכותם שינו את המאזן האסטרטגי בין ישראל למצרים, הן בפן הכמותי והן בפן האיכותי, לטובת המצרים. נוסף לכך, באוקטובר 1955 הקימו מצרים וסוריה מפקדה צבאית משותפת, בפיקוד מצרי, לניהול המערכה נגד ישראל. הסובייטים היו שותפים למהלך זה ואף החלו לספק לסורים ציוד צבאי, אם כי בהיקפים קטנים. כמה חודשים לאחר מכן הצטרפה ירדן למפקדה הסורית-מצרית. כך הושלמה מעין טבעת חנק ביטחונית סביב מדינת ישראל, ולסובייטים היה תפקיד משמעותי במהלך זה (משה דיין: "יומן מערכת סיני").

עם שובו של בן-גוריון לכהונה כראש ממשלה ושר ביטחון הוא נדרש מיד לטפל באיום החדש שהחל להתרגש על ישראל כתוצאה מעסקת הנשק המצרית-הסובייטית הראשונה. האיום כלל גם נוכחות מתעצמת של הסובייטים במצרים. בחצי האי סיני החל להתרכז כוח הולך וגדל של צבא מצרי. נאצר חסם את השיט הישראלי בים סוף באמצעות הצבת תותחים ארוכי טווח בראס נצרני. כך נמנע מישראל לייבא נפט מהמפרץ הפרסי, מניעה שישראל לא הייתה מוכנה להשלים עמה בשום אופן.

על רקע חמור זה החליט בן-גוריון, בהסתייעו בעוזרו הצעיר שמעון פרס, ליצור קשר עם האנגלים והצרפתים. גם הם ביקשו להתחשבן עם נאצר, בשל הלאמת תעלת סואץ והסיוע הצבאי שהגיש למורדי ה-FLN, התנועה שניהלה מלחמת גרילה אכזרית נגד השלטון הצרפתי באלג'יר. בן-גוריון זימן בדחיפות את איש המודיעין הבכיר אשר בן נתן, שעשה בג'יבוטי בשליחות המדינה, ושלחו מיד לצרפת כנציג משרד הביטחון הישראלי במערב אירופה, כדי שירכז את המגעים עם הצרפתים והבריטים. אלה האחרונים כבר היו בעיצומו של תכנון מבצע "מוסקטר", שהיה מבצע משולב בריטי-צרפתי להנחתת כוחות בתעלת סואץ.

כחודש לאחר שובו לצרפת, ב-22 באוקטובר 1956, אוגנה ישיבה משותפת בווילה פרטית ברובע סבר Sevres)) ליד פריז, שבה השתתפו בן-גוריון, שמעון פרס, בן נתן ומשה דיין מהצד הישראלי, ראש ממשלת צרפת גי מולה ושר החוץ שלו כריסטיאן פינו, שהיו מלווים בראשי הצבא הצרפתי, ושר החוץ הבריטי סלווין לויד מלווה בכמה "עוזרים בכירים" בבגדים אזרחיים. היה זה מפגש בלתי שגרתי לחלוטין ובו הוחלט על מבצע צבאי משותף של שתי המעצמות האירופיות יחד עם ישראל הזוטרה נגד מצרים. למעשה המבצע ניזום בשל החשש מהשתלטות סובייטית על תעלת סואץ. בעקבות מפגש זה תוגברו משלוחי נשק צרפתי לישראל, כולל טנקים ומטוסי קרב.

שבוע לאחר מכן, ב-29 באוקטובר, הוצנח גדוד צנחנים ישראלי ליד מעבר המיתלה במערב חצי האי סיני. פעולה זו סימנה את תחילת מבצע סיני. במהלך הקרבות, באחת הפעמים הנדירות אחרי מלחמת העולם השנייה, נלחמו חיילים סובייטים בקרבות אוויר נגד חיילים בריטים, צרפתים וישראלים. מטוסים שהוטסו בידי טייסים סובייטים טסו מעל ישראל למטרות הפצצה (יוסי מלמן ודן רביב: "מרגלים לא מושלמים"). כך, באוקטובר 1956, החלה מעורבות סובייטית בלחימה נגד ישראל. היא באה אל קיצה רק באוקטובר 1973.