סאליבן ועמדותיו

מה צפוי לישראל בעידן ביידן (2)
תמונה של גדעון

ג'ייק סאליבן (47), Jake Sullivan, הוא המועמד ליועץ הביטחון הלאומי של הנשיא ג'ו ביידן. סאליבן רכש ניסיון בין-לאומי רב עת שירת כיועץ בכיר של מזכירת המדינה הילארי קלינטון, ויועץ מדיני לממשלו של ברק אובמה וסגנו גו' ביידן.

יורם אטינגר, בעבר קונסול בשגרירות ישראל בארה"ב ומנהל לשכת העיתונות הממשלתית, מכיר מקרוב את רוב הנפשות הפועלות בממשל אובמה, שיוחזרו עתה לפעילות תחת הנהגתו של ביידן, ויכול לשפוך אור על תפיסת העולם של סאליבן ועל עמדותיו, שמן הסתם ילוו אותו גם במשרתו החדשה:

לסאליבן תפיסת עולם דמוקרטית-ליברלית הדוגלת בהאדרת זכויות אדם. תפיסתו זו משפיעה על יחסיו עם המשטרים הרואים בדמוקרטיה איום קיומי והתערבות לא ראויה בסוגיית זכויות אדם שלהם. הוא נוטה לאמץ את התפיסה הגיאופוליטית האירופית, ודוגל בשיתופי פעולה בין-לאומיים ועם מוסדות האו"ם, שהתערערו בעידן טראמפ.

סאליבן מזדהה עם תפיסת העולם המסורתית של מחלקת המדינה לגבי המזרח התיכון, התואמת את עמדותיו של מזכיר המדינה המיועד, אנטוני בלינקן. דהיינו גיבוש מדיניות חוץ וביטחון בממשל ביידן, בדומה לזו של ממשל אובמה (שבו שירתו שני היועצים), הכוללת צמצום המעורבות הצבאית של ארה"ב בסכסוכים בעולם (לא עוד השוטר העולמי), ושימוש במשא ומתן דיפלומטי לפיוס כוחות רדיקליים. מכאן יש לצפות להתייחסותו למוקדי פעילות בין-לאומיים עיקריים:

איראן: סאליבן, שהיה פעיל בכיר בעיצוב הסכם הגרעין 2015, מאמין שניתן באמצעות משא ומתן חיובי להגיע לדו-קיום בשלום עם משטר האייתוללות. לכן סביר שיפעל להסרת הסנקציות הכלכליות והאיום הצבאי מעל איראן, לניסוח מחודש על הארכת הסכם הגרעין והרחבת נושאיו – כאמצעי לשיפור האמון ושיתוף הפעולה בין ארה"ב לקהילה הבין-לאומית.

יצטרך להתמודד עם אכזבתן של המדינות התומכות בארה"ב מכישלון המאמצים לשכנע את איראן בדרכי נועם לנטוש את דרך הטרור. האסטרטגיה האזורית הגרעינית האגרסיבית של איראן, פגעה באמונה שארה"ב תיחלץ לעזרתה בעת משבר המאיים על קיומם של המשטרים הערביים הפרו-אמריקניים.

סעודיה: תפיסת עולמו הדמוקרטית-ליברלית, מקשה על סאליבן לקבל את המציאות שהמזרח התיכון מתנהל על פי עקרונות התרבות הערבית המוסלמית, השונים מערכי התרבות של הדמוקרטיות המערביות, ולכן הוא מרבה לבקר את בית המלוכה הסעודי בשל הפרת זכויות אדם (אף שנמנע מלעשות כך כשמדובר באיראן). סאליבן מאמין שניתן להגיע לדו-קיום בשלום ולחלוקת השפעה בין משטר האייתוללות השיעי למשטרי ערב הסונים. מתוך כך הוא מתנגד דווקא למעורבות צבאית של סעודיה בתימן במלחמה בחות'ים השיעים נתמכי איראן, המשתמשים בתימן כבסיס לערעור השלטון הסעודי, ואף מאשים את סעודיה בהרג אזרחים חפים מפשע ובהפרת זכויות אדם בתימן. הוא נוטה להמליץ על השעיית יצוא מערכות נשק מתקדמות לסעודיה, כאמצעי לחץ לשינוי התנהלות בית המלוכה. צעד העלול להביא את סעודיה לחפש מקורות הצטיידות בנשק ממקורות שאינם אמריקניים, במיוחד לאחר לכתו של טרמאפ.

מצרים: תפיסת עולמו הדמוקרטית-ליברלית של סאליבן, צידדה בסירובו של אובמה לתמוך בנשיא מוברק (האביב הערבי 2009) ולהעדיף את שלטון "האחים המוסלמים" שבו הוא רואה ארגון לגיטימי, פוליטי ואזרחי שנבחר "באופן דמוקרטי" אף שמדובר בארגון הטרור האסלאמי הגדול בעולם, הפועל להפלת השלטון הצבאי והאזרחי במצרים. עם זאת לא נראה שיתמוך בהפסקת הסיוע השנתי של שני מיליארד דולר שארה"ב מעניקה למצרים כדי לשמר את הסכם השלום עם ישראל. הנשיא א-סיסי הפרו-אמריקני מוטרד מתפיסת העולם של סאליבן המאשימה אותו בהפרה סוחפת של זכויות אדם ונוטה ל"אחים המוסלמים". תפיסה שתורמת לערעור אמינותה של ארה"ב, ואולי, במקרה קיצון, לפנייה לסיוע צבאי ממקורות אחרים.

לוב: בדומה להפלת סאדאם חוסיין שהותירה את עיראק מדממת ויותר שיעית, כך גם הפלת קדאפי הביאה להפיכתה של לוב לזירת קרבות בין-שבטית מדממת עם מעורבות זרה עצימה (רוסיה, טורקיה, קטאר, איחוד האמירויות, צרפת, איטליה, יוון). סאליבן תרם רבות לעיצוב המתקפה הצבאית של נאט"ו על לוב (2011) במטרה לשים קץ למלחמת האזרחים של קדאפי במתנגדיו מבית. שלטון קדאפי אכן מוגר, אך לוב המדממת נעשתה בסיס לטרור אסלאמי הפועל באפריקה, מצרים, סוריה, עיראק, תימן ואירופה. המתקפה על לוב התבצעה אף שקדפי היה מקור מודיעין ייחודי על הטרור האסלאמי, והעביר את תשתית הגרעין הלובית לארה"ב.

ישראל / פלסטין: סאליבן שותף לעמדה (המתבררת שגויה) שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הגורם לאי-היציבות במזרח התיכון כולו. הוא גם נוטה להמעיט בחשיבות הברית והתרומה של יחסי ארה"ב-ישראל לאינטרסים אמריקניים, ואולי אף רואה בישראל נטל אידאולוגי כלכלי. הוא נוטה להיענות יותר לנרטיב הפלסטיני בסכסוך.

מכאן יש מקום לתהות לגבי כוונותיו של סאליבן ביחס לישראל ולהמשך המגמה של מדיניות טראמפ לעיצוב סדר יום מדיני שונה במזרח התיכון. בעתיד הקרוב יעמדו למבחן כמה שאלות:

האם יילמד לקח כישלון יוזמות השלום של ממשל אובמה שאימץ את הנרטיב הפלסטיני ולמעשה העניק להם זכות וטו?

האם יובן שהאסטרטגיה הפלסטינית אינה מתמקדת בגודלה – אלא בקיומה – של המדינה היהודית, כפי שניכר מתוכני מערכת החינוך הפלסטינית והתנהלות הרש"פ ?

האם יאמץ סאליבן את סדר היום החדש שיזם טראמפ ביחסי ישראל-ארצות ערב, להרחבת מעגל השלום והנורמליזציה במזרח התיכון?

האם יתמודד ביתר אפקטיביות נגד תוכנית הגרעין של איראן, נגד ניסיונותיה להתמקם בסוריה ונגד ארגון חיזבאללה?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. יישר כוח על מאמר רציני אשר פורש לפנינו חלק מהבעיות הקשות ביותר שבפניהן תעמוד ישראל בקרוב (הלוואי ואתבדה).
    עדיין לא הזכרת את "קומנדו 4 הנשים תומכות ה- BDS" ואת העצמת כוחם של הדמוקרטים בסנט.
    היה לנו יותר מדי טוב בארבע השנים האחרונות. היו בתוכינו רבים שהטוב הזה היה להם לזרא. טהרנים שכמותם. שמחתם תעלה לנו בקרבנות מרובים. לצערי הם עדיין לא מבינים זאת. העיקר שטראמפ הלך. הללויה.

  2. גם בכלל וגם מבחינת מדינת ישראל. אבל לא זאת השאלה. טראמפ סולק מהשלטון. הבינו מי הוא. כעת השאלה מה צריך להשתנות אצלנו כדי שלא הסתכסך עם ביידן אוהד ישראל.

  3. תגיד דוגרי שגם אצלנו צריך להשתנות. שביבי ילך הביתה כדי למנוע סכסוך עם ביידן.

    1. אין ספק שביידן אדם הרבה יותר נחמד וסימפטי, שונה מטראמפ התזזי, תואם אובמה כמעט בכול מובן. אבל במסגרת האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, השאלה החשובה יותר לדעתי שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא למשל: "האם חזרה להסכם הגרעין עם אירן, שהובלו עי אותם אנשי המטה בקדנציה שלו כסגן נשיא ארה"ב- שכבר הצהירו על כוונתם לעשות כך- האם יספק מענה לצרכי הביטחון הלאומי– כאשר כל מוסדות הביטחון שלנו טוענים שאירן גרעינית מהווה איום קיומי על מדינת ישראל".
      שאלה אחרת עלולה להתעורר אם ביידן, ברצונו לפייס את הפלסטינאים- יסגור את השגרירות בירושלים ויחזירה לתל אביב.

      1. לגדעון שלום
        אם היית כותב את דעותיך לא הייתי מגיב יכולות להיות לנו דעות שונות. אבל להסתמך על יורם אטינגר בשפיטה של הממשל החדש. זה כאילו הבאת את אמסלם להיות עד אופי במשפט נתניהו…

        1. תיקון
          ראשית- אני שותף לדעות האלה, וכדבריך- איני מצפה לתגובתך הידועה זה מכבר.
          שנית- . אינני מכיר את אטינגר – שכנראה יש לך . היכרות קודמת איתו טובה משלי – כך לפי תגובתך. אבל אני הצלבתי את הניתוח שלו עם פרסומים אובייקטיבים אחרים ומצאתי תאימות.
          שלישית- אם יש משהו בניתוח המצב כאן שהוא שגוי, מוטעה ומה לא- יהיה זה חשוב ובר תועלת לשתף אותנו. אבל כך לפסול ללא מענה – רק כי אינך סובל אחד או את שנינו.. לא מתאים.
          בהערכה

          1. מתפלא על תשובתך. שהרי לא התווכחתי אתך מאיפה הבאת שאינני סובל אתכם. הסתייגתי ממי שאתה מסתמך עליו ואני יודע היטב על מה אני מדבר. אני עוקב אחריו שנים רבות התעמתתי איתו בטלויזיה כשהוא היה בארה"ב ואני כאן. יצאתי נגד הסתמכות עליו לא נגד דעותיך שהן לגיטימיות כמו דעותיי. אני יכול להביא לך את אלון פנקס שישב בניויורק בשליחות הממשלה והוא חושב הפוך. דרך אגב, ברור שביידן לא טראמפ (וטוב שכך) אבל אני בטוח שלא יוציא את השגרירות מירושלים

  4. צודקת. טראמפ עזר לנו מאד. חלק מהדברים עדיין חסוי. עיקר עזרתו מתבטא בהחלשת איראן ובחיזוק עמדתנו מול הפלסטינים. ישנם ישראלים, שאגב מספרם מצטמצם, שתומכים בשאיפות הפלסטינים מתוך גישה אידאולוגית "שמאלנית" שזמנה עבר. אותם ישראלים שמחים על נפילתו של טראמפ. הם לא מבינים שהעולם שלנו כאן השתנה לטובתנו. יש להניח שעם חלוף הזמן הם ילמדו את המציאות.
    אגב – אין זה אומר שום דבר על אישיותו של טראמפ. זו בעיה של האמריקאים.

  5. הם ממש לא מובנים וצעירים על ראיית העולם המעוותת של רבים מאיתנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונת דוד

הענקים

חמשיר על מנהיגים ומהלכיהם