הסובייטים "מתהפכים" וכורתים בריתות עם הערבים

יובל שנות מעורבות סובייטית במזרח התיכון (6)
תמונה של דגני

בראשית שנות החמישים של המאה העשרים התחוללו שינויים פוליטיים רבים בעולם וכמובן גם במזרח התיכון. בזירה הבין-לאומית התעצמה המלחמה הקרה ופרצה מלחמת קוריאה. בלב אירופה התלהט "משבר ברלין". האימפריה הבריטית המשיכה לדעוך. ברית המועצות השלימה השתלטות על מדינות מזרח אירופה ששוחררו על ידי הצבא האדום מהכיבוש הנאצי. ארה"ב ובריטניה אפשרו למדינות אירופה שהן שיחררו מהכיבוש הנאצי לבנות משטרים דמוקרטיים בעזרת תוכנית מרשל האמריקאית, אולם לא כך נהגו הסובייטים, הם כפו על המדינות שהם שיחררו מהעול הנאצי משטרים קומוניסטיים. הם עשקו ושדדו את כלכלות המדינות הללו לטובת הדיקטטורה הסובייטית. גישה זו הבטיחה נחשלות למדינות הללו מול מערב אירופה הדמוקרטית שהמשיכה להתפתח, תוך יצירת פער כלכלי-חברתי שהלך והתרחב בין מערב אירופה למזרחה.

השינויים הפוליטיים לא פסחו על המזרח התיכון. סוריה ולבנון הפכו למדינות עצמאיות עוד ב- 1946 כאשר הצרפתים הסתלקו מהן. ישראל שאומנם ניצחה במלחמת העצמאות נכנסה למשבר כלכלי חריף. 600 אלף הישראלים "הוותיקים" נאלצו לקלוט תוך שנים אחדות כמיליון עולים חדשים, רובם מארצות מוסלמיות. תבוסת מדינות ערב במלחמת 1948 יצרה "גלי הדף" במדינות הערביות המלוכניות שהשתתפו במלחמה נגד ישראל. כתוצאה מכך, בין היתר, המשטרים המלוכניים במצרים, בעיראק ובלוב חוסלו בידי קסטות של קציני צבא "מהפכניים". קצינים אלו יצרו את הרושם שהם פתוחים להנהגת משטרים "סוציאליסטיים" במדינותיהם; ואולי בשל כך, בעיקר, הוטעו מנהיגי הסוציאליזם הסובייטי לחשוב שיש להם "פתיחה" בארצות ערב, שהפכו ממדינות מלוכניות לדיקטטורות של קציני צבא. התפתחות היסטורית זו התאימה מאוד למנטאליות הפוליטית של שליטי הקרמלין.

בישראל לא נמצאה הסכמה בין מנהיגי המפלגות על האוריינטציה שעל המדינה הצעירה לנקוט. בן-גוריון, שעוד ב-1923 ביקר בתערוכה חקלאית ברוסיה הסובייטית, הבין כבר אז שאין כל בשורה בדגם הכלכלי הסובייטי. הגם שהסובייטים סייעו למדינת ישראל הצעירה במאבק על ההצבעה באו"ם ובהצטיידות בנשק במלחמת העצמאות, הבין בן-גוריון שלא צפוי כל סיוע משמעותי מצד הסובייטים לפיתוחה ולשגשוגה של מדינת ישראל. בן-גוריון היה אחד ממעטים שידעו מהי הסיבה האמיתית שהסובייטים, באמצעות הצ'כים, סיפקו נשק לישראל. היו אלה מיליוני דולרים ירוקים שנאספו בארה"ב, הצטברו ב"מכון סונבורן" הסודי ביותר, הועברו לז'נבה ומשם שולמו לצ'כו-סובייטים עבור הנשק. לא מן הנמנע שחלק מכסף זה מצא את דרכו גם לידיים פרטיות, ראו "עסקת" עליית יהודי רומניה, מול כיסם המתרחב של מנהיגי המפלגה הקומוניסטית הרומנית.

גם ברוסיה הסובייטית חלו שינויים. ראשית היו צריכות לעבור שנים אחדות כדי שהרוסים יתחילו להשתקם מנזקי מלחמת העולם השנייה. מנהיגי המפלגה הקומוניסטית ניהלו את הממשל ביד רמה. הם נשלטו מהקרמלין של סטאלין, בסיוע רב-המרצחים בריה, שחיסל ללא הנד עפעף כל מי שלא הלך בתלם. סטאלין התמנה ב-1922 למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית בבריה"מ, ועם מותו של לנין ב-1924 הוא הפך לשליט הכול יכול של רוסיה הסובייטית. סטאלין הלך לעולמו ב-5 במרץ 1953.

כך, אחרי שלושים שנות דיקטטורה, שגבתה את חייהם של כעשרים מיליון רוסים (הערכה בלבד. למעשה אין באף מקום נתוני אמת על קורבנות הסטאליניזם) החבר היקר ניקיטה חרושצ'וב תפס את השלטון בקרמלין. הוא היה פוליטרוק מפלגתי, נשא דרגת גנרל במלחמת העולם השנייה, סילק באכזריות את כל אלו שהתחרו עימו על המנהיגות, השמיץ קשות את סטאלין בנאום מכונן שנשא בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית (בקיץ 1956) וכיו"ב. בעוד שסטאלין ואנשיו התרכזו בעיקר בבניית המשטר הקומוניסטי בבית, חרושצ'וב, שגם קודם לכן רכש השפעה בשנותיו האחרונות של סטאלין, ואף ביקש להיות "יותר קדוש מהאפיפיור", החל לשנות את מדיניות החוץ הסובייטית.

חרושצ'וב הורה לבנות את חומת ברלין, דיכא באכזריות מרד בהונגריה, הציב טילים גרעיניים בקובה, החל את המתקפה הסובייטית הגדולה באפריקה, התחיל את מרוץ החימוש הגרעיני ויצר את השבר ביחסים עם סין (ניקסון ריצ'ארד, "מנהיגים", הוצאת נרקיס, 2007, עמודים 222–226). בזמנו זנחה בריה"מ את השאיפה להפוך את ישראל לגרורה סובייטית. במקום זה הפכה בריה"מ לספקית הנשק של מצרים ואחר כך גם של ארצות ערביות נוספות. כתוצאה מכך "הסתבכה" בריה"מ במלחמות ישראל עם שכנותיה הערביות עד כדי מעורבות של עשרות אלפי אנשי סגל צבאי בלחימה בפועל לצד מדינות ערב.

חרושצ'וב שלט ביד רמה ואכזרית בבריה"מ במשך 11 שנים. בשנת 1964 הוא הוחלף על ידי ליאוניד ברז'נייב. "המפלגה" שלחה את חרושצ'וב לגמלאות, שאותן הוא בילה בדאצ'ה מרווחת לא רחוק ממוסקבה. שם, למעשה בתנאים משופרים של מעצר בית, הוא סיים את חייו באופן טבעי. ברז'נייב נאלץ להתמודד עם הקונפליקטים הבין-לאומיים שירש מ"משטר חרושצ'וב", כולל מלחמת שש וחצי השנים (מששת הימים עד יום כיפור 1973) כנגד ישראל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. זוכר את הימים כאשר בברית המועצות התחילו שינויים ולא האמנו שזה יסתיים ההתפרקות האימפריה הזאת.

  2. נכון מאד. הסובייטים ניהלו מערכת הונאה בינלאומית שגרמה לרבים להאמין ב"עולם המחר האידאלי" שלהם. גם אצלנו היו רבים שהאמינו בהם. בסופו של דבר האימפריה הנפשעת הזו התפרקה. היא לא נוצחה במלחמה. היא התפוררה מבפנים. יש לקוות שלמדנו משהו מכך.

  3. כל אחת משתי התחרות על האתר הסתבכנו במלחמות בעולם לצורך ביסוס מעמדה. לא רק הרוסים. גם האמריקאים לא פחות. אבל העידן הזה תם ועבר. העולם כעת שונה לגמרי.

    1. אתה צודק. אבל ברשותך תיקון אוריינטציה קל – הסובייטים ביקשו לכבוש את העולם ולהשליט בו משטרים כדוגמתם. האמריקאים התגוננו נגד האמביציה הסובייטית וגם הגנו על העולם מפניה. היום העולם שונה למרי. גם בזה אתה צודק. אמנם המלחמה הקרה כיום מתפתחת בין ארה"ב לסין, אבל הגדולה בקשר לישראל היא שמדינתנו כיום מקיימת קשרים טובים מאד עם ארה"ב וגם עם רוסיה וסין. כך שאפשר לומר שכיום אנו מסודרים הרבה יותר טוב.
      תודה על הערתך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הדגל הסיני האדום

שחקנים חדשים

האם יש מקום לסין כשחקנית בהסכם הגרעין?

תמונת דוד

הענקים

חמשיר על מנהיגים ומהלכיהם