התפוררותה של אירופה

מגפת הקורונה מציבה את העולם כולו ואותנו בתוכו בפני משבר חסר תקדים. זהו משבר בריאותי, כלכלי וחברתי שנדמה שאין מדינה או אדם בעולם שהשפעתו פסחה עליהם. את יבשת אירופה המשבר היכה באופן חסר תקדים. נגיף הקורונה גבה אלפי חיי אדם וגם כלכלת אירופה ספגה מכה קשה. בימים האחרונים התקיימו דיונים של 20G אשר עסקו במשבר שפוקד את אירופה, ודיונים קדחתניים אלה חשפו את הבטן הרכה של גוש מדינות האיחוד האירופי בהתמודדות בפן הכלכלי ובפן החברתי. המגפה חשפה את שאננותם של האירופים ערב התפרצותה ביבשת ואף חשפה כי עידן הגלובליזציה הוא נחלת העבר.

את רעיון הקמת הגוש האירופי הגה ז'אן מונה והוא היה מוכר עוד במלחמת העולם השנייה, עם איחוד הלחימה של אנגליה וצרפת. לאחר המלחמה העקובה מדם, הרעיון קרם עור וגידים במטרה ראשונה של יצירת קשרים כלכלים וחברתיים כדי למנוע מלחמות עתידיות כדוגמת שתי מלחמות העולם, ולהתגבר על משברי הלאומיות אשר הובילו למלחמות אלו. בסיס הרעיון היה לאחד את מדינות יבשת אירופה תחת פדרציה אחת, כדוגמת ארה"ב, ויצירת גוש של 50 מדינות. כך תהיה ממשלה אירופית, בית משפט, מטבע ובכך יוכלו לעמוד איתן מול הבאות. מה שהחל כקהילה אירופית הבשיל להסכמי אמנת מאסטריכט ב-1992 והוקם האיחוד האירופי עם 12 מדינות. אט אט הצטרפו מדינות נוספות אשר נשרו עם סיום המלחמה הקרה ומצאו מזור בקיום סחר עם מדינות האיחוד. אין יותר גבולות, כל מאן דהו רשאי יהיה למכור ולעבוד בכל מקום ביבשת האירופית.

תהליך זה ידע עליות ומורדות במרוצת השנים, אך במשבר הנוכחי ראינו שהרעיון השיתופי היה מס שפתיים גרידא. איטליה וספרד, אשר קרסו תחת הנטל של ימים קשים – בימי שיא המגפה באיטליה היו מעל ל-1,000 נפטרים ביום ומערכת הבריאות שם קרסה, ובספרד התרחשו אירועים דומים – לא קיבלו סיוע ממדינות האיחוד האירופי. ציוד רפואי והומניטרי נשאר במדינות החזקות, ומלבד הזדהות והבעת צער של דוברים ואישים פוליטיים, כל אחד מהשחקנים המדינתיים פעל בארצו שלו ושמר את הציוד לטובתה.

התופעה הזו שונה מהמצופה ממדינות חברות ובעלות אינטרסים משותפים. בראשית הקמת האיחוד האירופי ובתקופת המלחמה ביוגוסלביה, שהייתה אז בשיאה, זכורות היטב משאיות הסיוע אשר התנוסס עליהן הכיתוב של האיחוד האירופי. אין ספק כי הסיוע היה מדגמי, אך עצם הרעיון של הבאת שיירת משאיות לאוכלוסייה האזרחית הלא לוחמת השאיר רושם של אחדות ואחווה בין השחקנים המדינתיים ובקרב האזרחים האירופים, שהרגישו כי יש על מי לסמוך בעת משבר.

ואולם בעת הזו של משבר הקורונה השתנו פני הדברים. כל שחקן מדיני פעל עצמאית ולטובת ארצו בלבד. גם יציאת בריטניה מהאיחוד אינה עניין של מה בכך. במסגרת ה-20G ובמסגרות נוספות התקיימו דיונים רבים בנוגע לסיוע במענקים והלוואות של 750 מיליון אירו, ש-390 מיליון מתוכם היו מיועדים למדינות שספגו את הפגיעות הקשות דוגמת איטליה וספרד. במהלך הוועידה התגלו פערים רבים, וחלק מהמדינות החברות סירבו לתת את המענקים למדינות המתקשות. בין המסרבות היו שוודיה, דנמרק ואסטוניה. צרפת וגרמניה דחו את הטענות כי אי-סיוע בזמן זה עלול למוטט את הרעיון של איחוד אירופי.

לפי דעתי, בתקופה הקרובה נראה מדינות חברות באיחוד, בלגיה למשל, שיצטרפו לבריטניה ויבקשו לעזוב את האיחוד האירופי, אשר בזמן משבר הצטייר כחלש ולא אפקטיבי. גם רעיונות מדינות הלאום, אשר היו במגמת שינוי לנוכח גלי ההגירה הבלתי פוסקים אשר פוקדים את אירופה, ייתנו את אותותיהם בתקופה הנראית לעין.