עצות אחיתופל

שנת 1916 מציבה את העולם בפני אחד הפתרונות המבישים ביותר שזימנו לו המעצמות דאז. שני הנציגים של בריטניה הגדולה וצרפת מציעים מפה חדשה לעולם העתיק. הם מחלקים את שטחי האימפריה העות'מאנית ששלטה באזור כ-600 שנה וקרסה, ומקימים את המדינות החדשות האמורות לככב בעולם שאחרי מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1920 משלימה ועידת סן רמו את התהליך ומציגה בפני העולם את מפת העולם החדש. וראו זה פלא, כל המדינות שעל גבולותיהן וחלוקתן החליטו המעצמות והוועידות דאז, היו כישלון מוחלט שאיש מעולם לא קיבל עליו את האחריות. למדינות שקמו לא היו גבולות טבעיים האמורים להגן עליהן. אוכלוסיותיהן לא היו הומוגניות, אלא כללו מיעוטים שונים שבחלקם היו אויבים מושבעים זה לזה במשך עשרות או מאות שנים, ולמעשה לא היה להן שום סיכוי לשרוד ולהצליח. ואכן, השלטון בכל אחת מהמדינות הללו קרס בדרך זו או אחרת.

לבנון הייתה שקועה במלחמת אזרחים ארוכת ימים, ועד היום לא התאוששה ממנה ועודנה נמצאת על עברי פי פחת; סוריה הפכה גם היא במשך השנים למקום בלתי יציב ובלתי ניתן לשליטה שמתחוללים בו מרידות, מלחמות פנימיות, מלחמת אזרחים, וניסיונות הפיכה המסכנים לא רק את שלום האזור, אלא את שלום העולם כולו והיא נשלטת על ידי מיעוט קטן; עיראק, אשר איבדה את שליטיה המקוריים כבר בראשית ימיה החדשים, לא הצליחה להתייצב והפכה גם היא למקום של בוקה ומבולקה. גם היום מנסים מיעוטים שונים להפיל את המשטר בעיראק ולהשתלט עליה. היא עומדת אל מול איום מצד כל שכנותיה ורבים מאזרחיה הם פליטים שהגיעו ממדינות האזור; ירדן קמה מתוך פשרה פנימית כדי להעניק מקום לשלטון שהגיע ממדינה אחרת (סעודיה). חיים בה מיעוטים שונים, מוכרים ושאינם מוכרים: בדואים, אחים מוסלמים, פלסטינים, ומיליון וחצי פליטים מסוריה ומעיראק; לוב התפרקה גם היא בין השבטים השונים המרכיבים אותה ועד היום אין בה ממשל מרכזי המאפשר שליטה בכל רחבי המדינה; תימן היא ארץ שסועה בין גבולות ושבטים ונאמנויות שונות לחלוטין: סונים, שיעים ואחרים.

המדינות שקמו הפכו לאיום מקומי ולאיום בין-לאומי על העולם כולו, הן מהוות קטליזטור לתנועת הפליטים האדירה העוברת ברחבי האזור והעולם, ושולחת גלים של מהגרים מאפריקה ומאסיה אל אירופה הישנה ואל ארצות הים התיכון. אך חרף הכישלון הטוטאלי, מאיימות אותן ארצות אירופה שהביאו לעולם את המארה של מזרח תיכון משוסע, מחולק, מפורד ואכול מלחמה, על מי שלא יקבל את דעתן המלומדת על צורת הגבולות והשלטון בימינו אלה.

המדינה היחידה במזרח התיכון שייעדו לה גבולות כבר לפני כ-3500 שנה היא מדינת ישראל. גבולותיה הוצבו ונכתבו בתנ"ך. הם מבוססים על גבולות לאומיים ועל גבולות טבעיים האמורים להגן על חבל הארץ הזה, שעניין מאז ומתמיד את העולם כולו. אולם, למרות זאת, יש התעלמות מוחלטת מהעובדה שמדינת ישראל התקיימה בגבולותיה הישנים, ומאז הקמתה בגבולותיה החדשים ישראל מאוימת על ידי מדינות האזור שחברו בשלב זה או אחר להשמידה, וכפו עליה מלחמות.

כדי להבין את חשיבותם של הגבולות למדינת ישראל בפרט ולמדינות בכלל, אבקש לבחון שלוש מדינות באזורנו. הראשונה היא ירדן. משום שאין לה גבולות טבעיים נאלצה ירדן לקלוט כמיליון וחצי פליטים בתקופה האחרונה. הם הגיעו מסוריה ומעיראק. הפליטים הם עול כבד על המדינה הענייה שבקושי שורדת את קשיה הכלכליים והדמוגרפיים. הפליטים מתווספים למיעוטים שאינם מדברים זה עם זה, אינם מכירים זה בזה, והלאומיות שלהם שונה מהלאומיות של אחיהם במקומות אחרים בעולם.

לישראל יש גבול ארוך עם ירדן, ועלינו לזכור תמיד שאם לא יישמרו הגבולות הטבעיים עם ירדן, אנו צפויים לאותם גלי הגירה שעלולים לחסל בקלות את המדינה הצעירה, ישראל.

המדינה השנייה היא עיראק. אוכלוסייתה המגוונת אינה מוגדרת לאומית, חיים בה שיעים, סונים ועוד עמים שונים שיש ביניהם סכסוך עמוק. בעיראק מתנהלות מלחמות קיום קשות שאינן מאפשרות למדינה שמשאביה כה רבים, להתאושש כלכלית ומדינית כדי לפרוח מחדש, ולחזק את מעמדה בקרב מדינות במזרח התיכון.

המדינה השלישית היא קפריסין. הסכסוך המתמשך בקפריסין בין טורקיה לבין שלטונות קפריסין היווניים, מציב בפנינו דוגמה מוחשית לכיבוש זוחל. בעבר הלא-רחוק הייתה הקהיליה הטורקית באי הקטן קפריסין פחות משלושים אחוז. כיום, עם מגמת ההתנחלות של טורקיה שכבשה באופן לא-חוקי ושאינו מוכר על ידי העולם את החלק הטורקי של קפריסין, מגיעה האוכלוסייה הטורקית כמעט לידי איזון של חצי חצי עם זו היוונית. לא רחוק היום שבו קפריסין כולה תהפוך לחלק מקפריסין הטורקית ותאבד את מעמדה העצמאי. העולם מתבונן מהצד ואינו עושה דבר. טורקיה היא מדינה מוסלמית וזוהי למעשה פלישה של עוד מדינה מוסלמית לתוך האיחוד האירופי הסובל גם כך מפיצול רב.

אם מדינת ישראל חפצת חיים היא, עליה להחיל ומייד, ללא שום שיקול דעת אחר וללא שום תמיכה או היעדר תמיכה את סיפוח עמק הירדן לכל אורכו כדי ליצור את הגבול הטבעי בין ישראל לירדן, המדינה ה"מומצאת", שכיום היא גם מדינת המהגרים והפליטים. ישראל נדרשת להגן על עצמה.

אבל יתרה מזו, אם מדינת ישראל לא תזכיר את עוולות העבר, היא אינה יכולה לצפות שהעולם יזכור עוולות אלה, שכן קל לשכוח אותן ואיש לא רוצה להכיר בהן. עלינו לדאוג לעצמנו גם בהחלת הריבונות וגם בלימוד הלקחים של מאה השנים האחרונות, שהם המשך לתקופה של כיבוש וגזל הקרקעות של האומה הישראלית בארץ ישראל שהתרחשו במשך מאות בשנים באזורנו.

המלחמה על קיומנו עודנה בראשיתה ואין לנו לסמוך אלא על עצמנו בניהול מלחמת קיום חשובה זו.